• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

בקשה מהת"ח המקורבים למרן הראש"ל לעסוק בסוגית שיעור כזית לצורך הסכמה לקונטרס "זית רענן"

ינון

Member
הנני זקוק בדחיפות לתלמיד חכם אחד מתלמידי הראש"ל שליט"א (שמקובל עליו ומחשיב את דעתו) שיואיל בטובו להקדיש מזמנו היקר, לעיין וללמוד את סוגיית "שיעור כזית" מהגמרא והראשונים והשו"ע ומהמציאות. (אני מתחייב בפניו, שאם לא יבחר מיד להתעלם, ויסכים לקרוא מה שכתבתי כאן בהמשך, יבין באיזו סוגיא חשובה מדובר, ויראה בעליל שחובה להחמיר ששיעור כזית מעיקר הדין הוא כ 5-7 גרם בלבד, כגודל זית בינוני שבזמנינו (על פי מידע חקלאי מדוייק ולא השערות הכרס) ושכן סוברים הגאונים ורוב ככל הראשונים וגם השו"ע כדמוכח מסי' שסח ס"ג וסי' תט ס"ז) ושאין שום סיבה והכרח לומר שבזמן חז"ל היה הזית גדול יותר.

אני זקוק לת"ח הנ"ל, משום שאני הקטן עומד לפני הדפסת קונטרס "זית רענן" העוסק בנידון החשוב של "שיעור כזית" וזאת לאחר כשנה וחצי רצופים שהנני עוסק בזה כמעט יום יום עם דיבוק חברים ות"ח חשובים (שהסכימו לא להתעלם...), ועתה הנני נמצא בשלב של "בקשת הסכמות" כנהוג וכראוי. ובפרט בנושא כזה שיש לו השלכות רבות מאוד מאוד, והנה רבים מהשומעים את דברי טוענים בצדק שצריך להגיש את הטענות בפני גדולי הדור. אך דע עקא, שגדולי הדור, ואפילו רבנים מפורסמים שאינם מגדולי הדור, עמוסים למאוד כידוע, ומעולם גם לא עסקו בסוגיית שיעורי המצוות כלל מהיסודות של הגמרא והראשונים, ובוודאי הגמור לא יכולים לעיין כראוי בדברים אלו, כאשר נדמה בהשקפה ראשונה אין להם שחר, בפרט בדבר שהוא נגד המסורת של כל האחרונים שכזית הוא 9 דרהם (27 גרם). ולכן נמנעים מלגשת לבירור סוגיא זו מעיקרא.

רק זאת אגיד, ש"כל" ת"ח שעסק כראוי בנידון זה מצדיק את הדברים, שבוודאי חייבים להחמיר כשיעור כזית הקטן הנ"ל כי כן נראה האמת יותר. ולא היה אפילו אחד שחלק על הדברים. (היו אמנם כמה ת"ח, לצערי, שלא רצו לשמוע והשתמשו בטענות שזה לא יתכן, וכי כולם טועים ולא למדו זאת ורק אתה למדת, ואין אחר המנהג כלום וכו' וכו'. אולם כמובן אלו טענות נכונות עד שלומדים בפועל ורואים כמה הדברים ברורים)

כי הרואה יראה, שבאמת אינני ממציא כלום, שהרי כולם מודים שה' יתברך אמר הלכה למשה בסיני שהשיעור הוא כמו "פרי הזית" (ולא אמר לו חצי ביצה או שליש ביצה ולא 9 דרהם ולא 6 דרהם וכדו') רק השאלה מה היה גודלו של פרי הזית בזמן מתן תורה. וכולם מודים לדברי הגמרא בברכות לח סוף ע"ב שבזמן ר' יוחנן כשלש מאות שנה לאחר חורבן הבית השיעור היה "כמו פרי הזית שהיה לפניהם" כי ר' יוחנן אכל "זית אחד" ובירך ברכה אחרונה. וא"כ מזמן מתן תורה עד אחר 400 שנה מהחורבן שאז נתחבר התלמוד, לא השתנה גודל פרי הזית. וא"כ השאלה האם בזמן חז"ל הזית היה גדול יותר מהזית שלנו או שהיה אותו דבר. וכולם מודים שיש בתורה הלכה של "חזקה דהשתא" דהיינו שאם רואים מציאות מסוימת בטבע אומרים שכך היה הטבע מאז ומעולם כל עוד אין "הכרח גמור" לסתור את החזקה. וא"כ מה הוא אותו "ההכרח" לומר שהזית בזמן חז"ל היה גדול יותר. (ובכן יש רק ראיה אחת של התוס' לומר שבזמן חז"ל הזית היה כחצי ביצה. אלא שאפשר לדחותה ללא דוחק על פי חילוקי הראשונים: ר"ת תוס' ישנים תוס' רי"ד והמרדכי. וממילא לא נשאר שום הכרח לומר שהיה שינוי) וכולם מודים שמוכח מהרמב"ם ורוב הראשונים והשו"ע בהלכות עירובין שפסקו כהרמב"ם ולא כתוס', שהזית "קטן יותר משליש ביצה" כי מבואר בדבריהם "שגרוגרת" שהיא תאנה מיובשת "היא" שליש ביצה. וזית לכו"ע קטן מגרוגרת כמבואר בשבת (צא.) רק כתבו הפוסקים "שאין ידוע" כמה הזית קטן מהגרוגרת, ולכן צריך "להחמיר" שליש ביצה אבל לא להקל עד שליש. וא"כ לנו היום שידוע כמה גודל הזית הבינוני על פי מידע חקלאי מדויק בארץ ובעולם ואין לנו ספק שגודלו לכל היותר הוא כ5-7 גרם וא"כ זה הוא שיעור כזית לרמב"ם והשו"ע. (והראשונים והשו"ע מדברים בהלכות עירובין במקום שיש שם "ברכה" על מצוות עירוב, כמבואר בסי' שסו סי"ד, ואילו לשיטת בתוס' ברכתו לבטלה ואעפ"כ לא חשש השו"ע לדבריהם ופסק כהרמב"ם ואפילו לא הביא את דבריהם בתור "יש אומרים") וכולם מודים שבשלש תשובות הגאונים מבואר להדיא ששיעור כזית הוא כמו הזית הבינוני שגדל על העץ וכתבו להדיא "ואין לומר שנשתנו". וכל חוקרי הטבע הארכיאולוגים וכדו' אומרים שלא היה שום שינוי והתקטנות בגודל פרי הזית. זאת ועוד שאנו הספרדים שהולכים אחר שיטת הרמב"ם בשיעור כביצה ורביעית ולא סוברים כשיטת החזו"א שנתקטנו הביצים (כי אנו יודעים בבירור את שיעור משקל הדרהם). הנה אנו רואים אחר בדיקה מדוקדקת "שכל השיעורים" שיש לנו גילוי מהרמב"ם כמה שיעורם (כגון: ביצה, גרוגרת ככותבת גרעיני שעורה וגרעיני חרוב וגרעיני תמר ורימון ועדשה ואצבע ואמה) הינם לפנינו היום בדיוק כמו שמוכח מהרמב"ם ולא היה אפילו באחד מהם שום התקטנות. וא"כ תימה גדולה עלינו שרק את שיעור כזית אנו מחשיבים לדעת הרמב"ם פי שלש מגודלו היום, שבמקום שביעית ביצה (7 גרם) מחשבים כשליש ביצה (18 גרם)? וכי מה ראה הי"ת לקלל (כביכול) את פרי הזית לשנותו ולהקטינו יותר משאר המינים? אתמהה... זאת ועוד הבאנו ט"ו מגדולי הדורות אשכנזים וספרדים (כדוגמת הרב זרע אמת והרב פתח הדביר) שסוברים שכל שיעורי הלכה למשה מסיני, כגון אמה אצבע עדשה שעורה כביצה כזית וכדו' נמסרו לשערם על פי גודל השיעור שבאותו הדור בלבד "ולא אכפת לנו כלל שבזמן מתן תורה היה הזית גדול". (והרב זרע אמת כתב שכל מי שיש לו מח בקדקדו יודה לזה) זאת ועוד אם באמת הזית בזמן חז"ל היה יותר גדול מזה שלנו, היינו מצפים למצוא עוד ראיות מדברי חז"ל שהזית בזמנם היה גדול יותר מזה שלנו היום (מלבד הראיה היחידה של תוס' שנדחית מהראשונים). והנה ראה זה פלא שמצאנו יותר מעשר ראיות להיפך ממש, שהזית בזמן חז"ל היה בוודאי קטן משליש ביצה ומסתבר שהיה ממש כמו הזית הבינוני שלנו היום.

ואחר הדברים האלו יואילו הת"ח שליט"א לומר לי בכנות, האם לא ראויים דברים אלו ללימוד והתבוננות מחודשת? האם אפשר להמשיך להתעלם מכל הנ"ל ולהורות כהמנהג שכזית הוא 9 דרהם? "האם עדיין לא חייבים להחמיר לשער שיעור כזית כמו עיקר הדין שנפסק בשו"ע בהלכות עירובין כשיטת הרמב"ם, שאין שום סיבה לומר ששיעורו יותר גדול מהזית שלנו?

וכל זאת אינו נוגע כלל וכלל לנידון אם משערים בנפח או במשקל. כי המשקל הוא רק תרגום של הנפח. ואחר שמחליטים מה הנפח מתרגמים למשקל כידוע. וא"כ אם כזית הוא 5-7 סמ"ק אזי שיהיה תרגומו למשקל 5-7 גרם.

כמו כן רבים מתבלבלים וחושבים שאם הזית באמת קטן כל כך, אזי גם שיעור הביצה ושיעור קביעות סעודה (שהוא 3 או 4 ביצים) קטן יותר. אולם זו טעות שהשתרשה בגלל שחושבים שהלכה למשה מסיני שכזית חצי או שליש ביצה. ולכן תמיד משווים ביניהם. אולם כאמור באמת אין כל קשר בין הזית לביצה כלל, ושיעור כזית הוא עצמאי לעצמו ושיעור כביצה הוא עצמאי לעצמו. ושפיר יש לומר ששיעור כביצה הוא 18 דרהם (54 גרם) ושיעור כזית הוא 2 דרהם (6 גרם) וכזית תשיעית ביצה, ותו לא מידי.

ובכן, חוזר אני אל הבקשה הראשונה, האם יש ת"ח אחד המקורב ומקובל על מרן הראש"ל שליט"א שמוכן להיכנס בעובי הקורה של סוגיא חשובה זו (לפחות חשובה כמו הסוגיא "מה מברכים על הבמבה", לא כן?)

כמו כן צירפתי את דברי מרן הראש"ל משנת תשס"ח, שכתב עבור קונט' ארכה מארץ מידה של הרב אהרון כהן שליט"א, בו כותב מרן שליט"א שהדברים צריכים בירור נוקב והכרעה של גדולי הדור, עי"ש. וא"כ בואו ונקיים דבריו לערוך "בירור נוקב" בזה למי שיכול ונשמעים דבריו אצל גדולי הדור שליט"א.

בנוסף לקבצים שצירפתי כבר מזמן בפורום נכבד זה במדור ספרים וקונטרסים בנושא זה, הנני מצרף בזה קונטרס חדש, קטן הכמות ורב האיכות, העוסק אך ורק בסוגיות הגמ' הגאונים והראשונים עם צילום של המקור בדבריהם. שם נמצאים גם מספר הטלפון שלי והמייל להתקשרות.

תודה רבה וסליחה על האריכות.
 

קבצים מצורפים

  • מאמר בעקבות הזית.pdf
    2.5 MB · צפיות: 36
  • הסכמה הרב יצחק - ארכה מארץ מידה.pdf
    451.6 KB · צפיות: 45
יישר כח, כדבריך סבור גם הגאון רבי משה אלחרר, רבה של העיר שלומי, ושנים רבות הוא נותן שיעורים בנדון. ויש לו גם מקורות וראיות, שאולי לא עמדת עליהן. ואני מצרף לך את הספר "שתילי זיתים" של הגאון הרב יואל שילה שליט"א, גם שם תמצא עוד מקורות מעניינים.

השאלה היא, מה יעזרו תלמידי הראש"ל, אם צריך לזה הסכמה מקיר לקיר של גדולי הדור...

להלן ראיות מחז"ל ששיעור הזית הוא הזית שלנו ולא התקטנו הזיתים:

א'. בזבחים (קח.) שואלת הגמרא בעיא ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו, ברור שאין אף ראש של יונה המתקרב לשליש או חצי ביצה.

ב'. אמרו חז"ל (מכות טז) אמר רבא בר רב הונא ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה ו' ה' משום בריה ואחד משום כזית נבילה, ברור כי עשרה נמלים כלל אינם מתקרבים לכחצי או שליש ביצה.

ג'. במנחות (כו) אמרה הגמרא רבי יהושע בן לוי סבר אין קומץ פחות משני זיתים ורבי יוחנן סבר יש קומץ פחות משני זיתים (כונתם אם כשר קומץ בפחות משני זיתים, ולא אם מחזיק הקומץ יותר משני זיתים), בקומץ שלנו נכנס בערך כזית אחד של הגר"ח נאה!

ד'. בשבת (עז.) אמרו חכמים דם שיש בו רביעית יכול לקרוש ולעמוד על כזית, מבדיקה שנעשתה מוכח שכשנקרש דם כרביעית נעשה הוא כגודל זית שלנו.

ה'. בביצה (טז.) אמר רב יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית, כמובן שלא יתכן ששמנונית שעל הסכין תגיע לכדי חצי או שליש ביצה.

ו'. בכריתות (כב.) תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר זירא אמר רב לא שנו אלא בלב עוף הואיל ואין בו (בדמו רש"י) כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת, בלב עוף שלנו אין אפילו שיעור כזית שלנו, ובכבש יוצא פחות משיעור כזית של הגר"ח נאה.

תקציר ראיות הגר"מ אלחרר, שסובר להלכה ולמעשה שהכזית הוא בשיעור זית:

א. יהודי תימן קראו לכזית מצה בליל הסדר "ליג'עה" (חתיכה). במרוקו "טרייף" (חתיכה). באשכנז "שטיקלה" (חתיכה). בג'רבה "טרייפה". בטריפולי "טרף" (אולי ע"ד הפסוק עלה זית טרף בפיה). בפרס "ייטיקי" (חתיכה). וכן הלאה.

ב. בסדר ההגדה מובא שהמסדר חותך מהמצה כזית לכל אחד מהמסובים.

ג. תשובות הגאונים סימן רס"ח: "וששאלתם... זית בינוני... הרי אלו שיעורין, ואיך יהי שיעור לשיעור? ואם תאמר במשקל, לא פירשו רבותינו משקל, ולא דקדק הקב"ה עמנו במשקל? וכל אחד ואחד בעשותו לפי דעתו הרי יצא ידי חובתו, ואין צריך ללמוד שיעור מאחר... הכל לפי דעתו של רואה". מכאן למדים ששיעורין פירושו השערה. לא ביקשו שהאדם ימדוד, אלא ישער. והולכים לפי דעת הרואה, והשיעור הוא בזית בינוני. הנפח של זית בינוני שכיום הוא הזית הסורי, הוא 5-6 סמ"ק.

ד. רב האי גאון (שו"ת הגאונים סי' צ"ה) "תלו החכמים השיעורים בפירות ובביצים שהן קיימין בכל עת ואין משתנים". ולכן שיערו בזיתים, שלא השתנו מאז ועד עתה.

ה. החזו"א (הובא בארחות רבינו חלק ב' עמ' ע"ה) שמעיקר הדין כזית הוא בגודל זית בינוני של היום, רק אח"כ התחילו למדוד לפי חלקי ביצה ומזה נתעוררו חומרות.

ו. ספר החינוך מצוה כ"א: "ואחר כך היה אוכל כל אחד מעט מצה" (לאפיקומן).

תקציר מתוך ספרו של הרב יואל שילה:

את שיעור הרביעית והמקוה מצאנו שחז"ל שיערו הן באצבעות והן בביצים, אולם את שיעור הכזית - לא מצאנו בש"ס שתלו בשיעור הביצים, כפי ששיעור הכותבת אינו תלוי בשיעור הביצים, וממילא אין הכרח לומר שיש לשערו אחרת מגודל הזית שבימינו (יד יהודה יו"ד מ"א ב').

אולם ר"ת כתב שזית הוא חצי ביצה, וכן העתיק בשו"ע שיש לאכול מצה בשיעור כחצי ביצה - ולדבריהם מאחר ונפח ביצה בינונית בקליפתה היה בזמן הרמב"ם כ-50 סמ"ק - נמצא שהזית היה כ-19 סמ"ק שהוא הרבה יותר גדול מהזית הבינוני בזמננו.

מאידך, ראשונים רבים [שחיו בארצות שהזיתים היו מצויים בהם] לא השוו את שיעור הזית לשיעור הביצה, אלא כתבוהו כשיעור עצמאי [לדוגמא הרמב"ם - אף שאת מדת הקמח לחלה ואת הרביעית הגדיר על פי האצבעות הביצים והמשקל, ואת האגודל הגדיר ע"י השעורות - אך לא הסביר דבר לגבי מדידת הזית, אלא יש להוציא מדבריו שמאחר וסובר שגרוגרת היא כשליש ביצה (בקליפתה) וידוע שהזית הוא קטן מגרוגרת - בודאי שהזית הוא פחות משליש ביצה], או שאף כתבו להדיא שיעור קטן לכזית - ולכן העיקר הוא לשער את הזית כפי שהוא, כפי ששיערוהו הראשונים שראוהו במקומות שהזיתים שכיחים.

כתב הרב חיים בניש שליט"א (מח"ס 'מדות ושיעורי תורה', קובץ 'בית אהרן וישראל' כסלו תשנ"ד) שכל הראשונים שכתבו רק 'כזית' ולא קבעו את מדת הזית על פי הביצים (ראה בהערה כ״ט) - גרו בארצות בהם מצויים זיתים, ופשוט שכשהזכירו 'כזית' - כוונתם היתה כפשוטו, כמדת הזית הטבעי, ומאידך כל הראשונים בארצות אשכנז שקבעו את נפח הזית על פי היחס לביצה ולא על פי גודלו הטבעי - נראה שעשו כן כי הזיתים לא היו מצויים באשכנז וצרפת [מאחר ואזור הגידול של זיתים משתרע צפונה רק עד קו רוחב 45 באיטליה, וקו רוחב 44 בצרפת, ואילו חכמי אשכנז היו במקומות צפוניים יותר - בין קוי רוחב 48-51], כמ"ש אחד הראשונים (כת"י מאחד מתלמידי דבי מהר"ם מרוטנבורג, מובא בקובץ המועדים [מוריה, ירושלים תשס"ה] פסח ח"א עמ' ס"ה) 'ולי הכותב אינו קשה [קושיית המרדכי כיצד הלל כרך שלשה זיתים ואכלם, ראה בהע' ל׳‏], כי ראיתי זיתים בארץ ישראל ובירושלים אפילו ששה אינם גדולים כביצה'.

בספר האשכול (חלה קכ"ה-קכ"ו) הביא בשם רב שרירא את הסברו של רב הילאי 'והאי דקצת רבנן שערו לפי דעתם ביצה [כלומר, שיערו את הביצה במשקל] ולא שערו כזית וככותבת וכגרוגרת - משום דביצה תלויין בה מילי נפישי - קב וסאה ואיפה ועומר כולהון משתערין בביצה, לפיכך שערוה לפי דעתם, אבל הני שיעורים שבקינון לפי דעתו של רואה', כלומר כל ששיערו את הביצה במשקל היה רק כי תלוים בה שיעורים גדולים של לוג קב סאה ואיפה - שלא ניתן לאמדם על פי נפח ביצים, משא"כ כזית וככותבת וכגרוגרת אינם בסיס לשיעורים גדולים - וניתן לשערם בעצמם.

רשב"א [(משמרת הבית ד' א') 'חמש עשר ביצים שהן הרבה מששים זיתים', כלומר שהזית הוא פחות מרבע ביצה].

ריטב"א [(שבת ע"ו:, הוספה בסוף המסכת בהוצאת מוסד הרב קוק) 'הגרוגרת - יש בו כמה זיתים', ומאחר ולדעתו גרוגרת היא שליש ביצה - א"כ בביצה יש זיתים רבים].

וכן נראה מהמאירי (שבת צ"ה.) שכתב 'עציץ שהוא נקוב בכדי שיצא ממנו שרש קטן, והוא פחות מכזית מעט - הרי הוא כקרקע' - שנוח יותר להבין שכוונתו שכזית הוא קטן, וממילא 'שרש קטן' - הוא יותר קטן, אולם אם כזית הוא גדול - הרי ש'שרש קטן' גם צ"ל גדול [שמעתי מהרב יעקב רודמן שליט"א].

וכן מהמאירי (שבת כ"ג.) 'ומצה ומרור אין בהם צורך זמן - שאין זמן לאכילת כזית'.

הרמב"ם (עירובין א' ט') הרי"ף הרשב"א הרא"ש הריטב"א האו"ז ורי"ו - פסקו כמ"ד ששיעור עירוב הוא שש ביצים, וממילא מוכח שלדעתם גרוגרת היא שליש ביצה, וממילא כזית הוא פחות מכן, ראה בשבת (צ"א.) זרק כזית תרומה לבית טמא מהו? למאי, אי לענין שבת - כגרוגרת בעינן [מוכח שכזית קטן מכגרוגרת]; כך דייק הפר"ח (תפ"ו א') שכך קיי"ל מאחר והשו"ע סתם כרמב"ם לגבי שיעור עירוב (שס"ח ג'), או שהביא רק את הרמב"ם (ת"ט ז') ['ולפי זה אין המוחש (גודל הזית הטבעי) מכחיש אותו כל כך כמו לשיטת התוספות שהביצה אינה אלא שני זיתים - שזה לא מסתבר כלל כיון דבכזית בינוני משערינן'].

כתב בקה"י שעיקר הכזית הוא פחות משליש ביצה בקליפתה, ויתכן שיש לשערו לפי נפח זית בן ימינו, וסמך על זאת לגבי אכילת מרור.

וכ"כ הנצי"ב מוולאזין (מרומי שדה פסחים ל"ט.) במכתב לבנו, 'כמה מעכ"ה נ"י מחמיר בכזית מרור... וזה ברור דשיעור כזית המבואר בשו"ע הוא שיעור קטן מאד ולמה לנו להחמיר'.

כתב הקה"י שהגר"ח מוולאזין סמך על שיעור הזית הקטן גם לגבי אכילת מצה [בשערי רחמים כתב בשם הרב יוסף אב"ד דסלוצק שהגר"ח היקל אף בליל א' של פסח, והקה"י הסביר את הקולא רק לגבי קידוש במקום סעודה].

וכ"כ הספר 'אאלפך בינה' ששאל את פי מרן הגרשז"א זצ"ל אם אפשר לסמוך על שיעור הכזית של הגר"ח מוולאזין לכזית מצה דאורייתא בליל פסח לחולה או בשעה"ד, והשיב 'ודאי טוב להדר לאכול יותר אם אפשר לו, אבל מי שקשה לו להדר - יכול לסמוך על שיעור הגר"ח מוואלאז'ין' .

אין לתמוה כיצד מקיימים מצות אכילה בשיעור כה מועט של כזית, וי"ל שכפי ששיעור פרוטה מחייב בממון אף שהוא שיעור זעיר [וניתן להוכיח שגם בזמן חז"ל היה זה שיעור מועט ביותר] - כך גם שיעור 'כזית' הוא השיעור המזערי שיצא מכלל פירור ויש בו חשיבות אוכל [כשאין תנאי נוסף של שיעור שביעה (בכביצה) או של יישוב הדעת (בככותבת)], וחשיבות זו תלויה בגודל פרי הזית באותו מקום וזמן (הרב חיים בניש שליט"א).

מסתבר שגם בימי חז"ל הזית היה קטן מאד, שהרי חז"ל אמרו שעשר נמלים קטנות הן כזית, וכן ששתים או שלש נמלים גדולות הן כזית [לא יעלה על הדעת לומר שגם שיעור הנמלים השתנה בעקבות שינוי הביצים או שאיננו יודעים מה הם נמלים], וכן אמרו שניתן לגרר כזית שומן מהסכין [אינו מסתבר שהיתה כל כך הרבה שמנונית על הסכין באופן הרגיל אם לא ששיעור הזית היה מועט], ושראש של תור הוא יותר מכזית, ושהקומץ מכיל לפחות שני זיתים, ושבמטלית קטנה יש כמה זיתים, ועוד ראיות רבות לכך, ונמצא שעיקר שיעור הכזית הוא כגודלו בימינו.

מאחר וחז"ל שיערו את הכזית בזית בינוני ששַמנוֹ אגור בתוכו - נראה שיש לנו לשער כגודל הזית מהזן הסורי - שהוא המתאים ביותר להגדרה זו , שנפחו הוא 5 סמ"ק. ראה ברכות (ל"ט.) כזית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני וזהו אגורי... ולמה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו, מאחר ועצי הזית מאריכים ימים מאד וגם גדלים ללא השקיה - מסתבר שלא חלו בהם שינויים מפליגים, והנה זן הזית הסורי הוא הבינוני בגודלו, והוא גם המצטיין ביותר בתכולת השמן ומסתבר שהוא המכונה 'אגורי', גודלו 2.5-3.5 סמ"ק, ובמקרים נדירים שבעה סמ"ק (הרב הדר יהודה מרגולין).

כתב היד יהודה (יו"ד מ"א ב') 'ואני תמה במאד מאד מה ראה לבוא בפלפול על שיעור זית נמי הא בגמרא לא נמצא זולת כזית בכל מקום, ולא נתנו כלל השיעור על ביצים, והזיתים היו מצויים הרבה במקומם, והיה ידוע שיעור כזית כמה הוא ובזה כתבו שיעור לכל האיסורים והמצות, רק התוס׳ מדייקו... א"כ מוטב היה לו לחקור אצל אנשים הבאים מארץ הקדושה ומשאר מקומות אשר שכיחים שם זיתים והיה יודע היטב האיך לשער השיעור כזית.

בספר אאלפך בינה הביא צילום תשובת הגרח"ק שליט"א 'כמדומה שכך היה אאמו"ר זצ"ל פוסק בשם החזו"א - שעל שליש ביצה של זמנינו אפשר לברך ברכה אחרונה', ובשם הרה"ג רבי חיים זייבלד שליט"א שהגרח"ק שליט"א קילף לו שלשה שקדים רגילים ועמד על כך שיברך עליהם ברכה אחרונה, והסביר שאביו מרן הקה"י זצ"ל היה מרגילם לברך אחר אכילת שלשה גרגירי ענבים; עוד הביא את שכתב בספר 'מדות ושיעורי תורה' (ב' הע' 31) שהקשה למרן הגרח"ק שליט"א ממה שהחזו"א הכפיל את שיעור הכזית, והשיב לו שהחזו"א כתב כן מחומרא בלבד, אבל בעיקר הדין סבר שאין צורך להכפיל את שיעור הכזית.

ראיות נוספות הביא הרב אליהו בלר (קובץ בית אהרן וישראל קכ"ט), ששנינו בנגעים י"ג ח' טלית טהורה שהכניס ממנה ג' על ג' לבית טמא - נטמאה, וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור - טמאתו, ומלשון 'אפילו כזית' משמע ששכיח שכזית מן הבגד יהיה פחות משלש אצבעות על שלש אצבעות, וממילא אם הזית הוא הזן הנבאלי שנפחו המקסימלי הוא 7.5 סמ"ק הרי שיש 6.6 זיתים בביצה שנפחה 50 סמ"ק, וכדי שבגד ג' על ג' אצבעות יהיה גדול מכזית עוביו צ"ל כ-0.096 אגודל, ואם נפח הזית הוא רק ששה סמ"ק הרי שיש 8.3 זיתים בביצה ועובי החוט צ"ל כ-0.12 אגודל - ושני אלו הם עוביי חוט סבירים, משא"כ אם הזית הוא חצי ביצה - עובי החוט צ"ל 0.8 אגודל, שזהו עובי עצום, ובפשטות בלתי אפשרי.

עוד הוכיח מדאיתא בשבת (ע"ז.) לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית - הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית, שמאחר והמציאות היא שנפח הדם הקרוש הוא כעשירית מנפחו הנוזלי - לכן אם יש כששה זיתים בביצה אזי יש כעשרה זיתים ברביעית, והגמרא אתי שפיר, ובדומה לזה אם יש שמונה זיתים בביצה - הרי שזית הוא 0.08 של רביעית, משא"כ אם זית הוא חצי ביצה - הרי שהוא 0.33 של רביעית, וקשה להלום את הגמרא.
 

קבצים מצורפים

  • שתילי זיתים.pdf
    1.2 MB · צפיות: 18
תודה רבה. וכבר הבאתי כל הנ"ל בקונטרסי ועוד הוספתי ראיות על זה כהנה וכהנה. מלבד הראיה מדם חלל לב הכבש שלא ידעתי שאין בו כזית של חצי ביצה. וצריך בדיקה אם יש אפשרות שיהיה חצי ביצה בכבש גדול אז יש לדחות בדוחק שכיון שיש מצב כזה ממילא נקטה הגמ' חילוק בין עוף שלעולם אין כזית לבין בהמה שלפעמים יש כזית. אם כי מלשון הגמ' שנקטה "דיש בו כזית" ולא אמרה "אם" יש בו כזית, משמע שתמיד יש בו כזית, אבל הדוחה דוחה בקש. ועכ"פ אם יש לך אפשרות להביא מקור מהימן על דם חלל הכבש אשמח מאוד. כמו כן אשמח לדבר עם הרב אלחרר אם אפשר. עם הרב שילה הייתי בקשר ושלח לי את ספרו מזמן
 
עשית עבודה נפלאה ומצוה לפרסם. גם אני למדתי סוגיא זו בעבר והעלתי כן שהזית הוא קטן כמו הזיתים שאנו מכירים, וכן אני נוהג הלכה למעשה הן בפסח והן בשאר ימות השנה כי כך המציאות וכך דעת מרן בהל' ערובין ואין צורך לחשוש לסב''ל כי אין כאן ספק אחר שהזית לענינו וכמש''כ רבי עקיבא יוסף שלזינגר[מאסף תל תלפיות שבט תרס''א] וז''ל: וזה זית תולין בשיעור ביצה לאשר אין להם זיתים, לא כן אנו אשר רואים את הזית לפנינו אין לדחות העיקר מפני הטפל. עכ''ל. ואין אחר האמת ולא כלום. ומרן זיע''א לא נכנס בבירור ענין זה בספריו, אך מ''מ יש לציין שהרבה שנים מרן הורה שהדרהם משקלו 3.2 גרם ואח''כ ראה מש''כ הרב הדר מרגולין שחקר ובדק בהרבה מוזיאונים שהדרהם אינו יותר מ-3 גרם, ומרן הודה על האמת וחזר בו בספריו האחרונים וכך שינה גם את שיעור החלה ושיעור הרביעית. וא''כ סביר להניח שאם מרן היה רואה את כל הראיות שיש בסוגיא פשוטה זו יתכן מאד שגם בזה היה חוזר.
וזכורני שפעם תמהתי עמש''כ הרשל''צ הרב יצחק יוסף שליט''א בילקו''י [חנוכה כמדומני] לדחות שיטת החזו''א שהביצה התקטנה והביא ראיה לזה מתשובת הגאונים שהבאת שהתורה נתנה שיעורים בפירות וזיתים שאינם משתנים, וא''כ כמו שיש מכאן ראיה נגד החזו''א כך יש ראיה נגד הפוסקים שהזית הוא חצי ביצה שהרי התורה נתנה שיעורים גם "בפירות".
זאת ועוד, יש גם סתירה במנהג, שהרי אם תופסים שהזית הוא חצי ביצה ביצה ממילא אי אפשר גם לתפוס ששיעור קביעות סעודה הוא ג' וד' ביצים שהרי כל זה אליבא דהרמב''ם שסובר שהזית פחות מגרוגרת דהיינו שליש ביצה דהיינו זית שלנו. ומכיון ששיעור עירוב הוא י"ח גרוגרות א''כ י''ח זיתים של חצי ביצה כל אחת הוי תשע ביצים וא''כ שיעור אכילת פרס וקביעות סעודה לפ''ז יהיה יותר מארבע וחצי זיתים כי הגרוגרת גדולה מהזית.
ולצערי הרב ראיתי בזה הרבה מכשולים אצל כאלה שלא למדו את הסוגיא וחושבים שהזית לדעת הרמב''ם הוא שליש ביצה וזה ודאי טעות גמורה. כמו כן יש שמורים שאפשר לכתחילה לאכול 15 גרם מבלי לברך ברכה אחרונה וזה ודאי טעות גמורה ואיסור. כמו כן יש מכשול בפסח שמטגנים מצה בגודל של פחות מ-27 גרם ומברכים מזונות, ולפ''ד זה המוציא וברכת המזון. והלואי שאם לא נצליח לשכנע להקל לפחות נצליח לשכנע להחמיר, ובזה כבר לא צריך הוראה של גדולי הדור כי להחמיר אין איסור. לכן אני מחזק ידיך לפרסם את הענין הזה ויה''ר שהדברים יתקבלו בקרב הציבור.
 
גם אני מצטרף להנ"ל. הדברים ברורים כשמש בין לקולא ובין לחומרא. כמעט ולא נשאר מה להוסיף על כל האמור בקונטרים הנ"ל ועל מה שכתבו ספרדי טהור והלוי.
והדבר נפ"מ מאוד למי שעושה ניתוח קיצור קיבה לסוגיו, ובהתחלה קשה להם או שלא יכולים לאכול כמויות גדולות של מוצקים, ויש להם בעיה בסעודות שבת. ויש המורים שצריך לאכול 30 גרם פת, אולם לפי האמת מספיק לאכול כ5 גרם שזה כ8 סמ"ק לערך והוי כזית לצאת יד"ח קידוש במקום סעודה, וכן סעודות שבת ולברך בהמ"ז.
ב"ה שבזמן האחרון מתרבים הלומדים המחפשים האמת ומגיעים אליה, ויהי רצון שתרבה הדעת ותהיה הלכה זו נחלת הכלל.
 
וכן אני נוהג הלכה למעשה הן בפסח והן בשאר ימות השנה כי כך המציאות
וא''כ סביר להניח שאם מרן היה רואה את כל הראיות שיש בסוגיא פשוטה זו יתכן מאד שגם בזה היה חוזר.

אני תמה איך מלאך לבך לנהוג הלכה למעשה נגד דעת גדולי הדור, גם אם אתה בטוח כך? מילא להחמיר, אבל להקל?

ותימה על תימה, איך בכזאת קלות כותבים שהגר"ע היה חוזר בו, וכאילו לא ראה את כל הראיות שיש בידיכם (שזה ממש זלזול לומר כך, שהרי ודאי שראה הכל, וראה גם יותר מזה, ושום דבר לא נעלם מנגד עיניו).
 
אני תמה איך מלאך לבך לנהוג הלכה למעשה נגד דעת גדולי הדור, גם אם אתה בטוח כך? מילא להחמיר, אבל להקל?
כנראה שלא התחלת ללמוד את הסוגיא הזו. כל מי שלמד סוגיא זו ברצינות ובכונה לדעת את האמת מגיע לאותה מסקנה ברורה ופשוטה כביעתא בכותחא ואפילו יותר מזה שהזית שעל העץ שלנו זהו הזית שהיה לחז"ל, ואוי לו לדורנו שצריכים להתאמץ להוכיח שהזית הוא אותו זית, להיכן הגענו? מי שאומר שהזית הוא לא אותו זית הוא הפשוט והמובן ומי שמוכיח באותות ומופתים שלא השתנה כלום הוא המוזר???
וכאילו לא ראה את כל הראיות שיש בידיכם (שזה ממש זלזול לומר כך, שהרי ודאי שראה הכל, וראה גם יותר מזה, ושום דבר לא נעלם מנגד עיניו).
למה לומר שהרב עובדיה לא ראה זה זלזול? האם רק הבן איש חי והאור לציון וכל גדולי הדור האחרים יכולים 'לא לראות' ורק הרב עובדיה ראה הכל? יש הרבה דברים שהוא לא ראה. אין אדם בעולם שראה הכל.
ובפרט בסוגיא שלימה שצריך לעסוק בה בענינים מציאותיים ומחקריים לא עסק בזה.
כמו שגם הוא לא עסק בענין התכלת.
וכמו שלא עסק בסוגית עיבוד עור מעפצים או מסיד, ועוד ועוד.

אני בטוח שאם תלמד סוגיא זו - גם אתה תנהג כן למעשה.
 
אני תמה איך מלאך לבך לנהוג הלכה למעשה נגד דעת גדולי הדור, גם אם אתה בטוח כך? מילא להחמיר, אבל להקל?
אם רבי עקיבא יוסף שלזינגר הקל והגר''ח מואלז'ין והאבני נזר הקלו האם הם לא היו גדולי הדור שאפשר לסמוך עליהם? למה אתה חושב שרק המחמירים הם גדולי הדור? ובפרט שכך פסק מרן בסתם בהל' ערובין ומש''כ בהל' פסח אינו עיקר כי כתב כן בשם יש אומרים. וידוע שהעושה כמרן בהל' ברכות אין מזניחין אותו.
ובכללות אומר שמכיון שלמדתי את הסוגיא היטב והגעתי למסקנה זו ודאי שמותר לי להקל כי לא עשיתי זאת בפזיזות אלא אחר החקירה.

ולגבי מרן הגר''ע יוסף זצ''ל לא התכוונתי לומר שודאי היה חוזר בו, אלא "יתכן מאד", וזאת משום שיש כאן ראיות חזקות. ומש''כ שמרן ראה את הכל, אני לא מכחיש, שהרי ודאי שלא נעלמו ממרן הגמרות והרשב''א, ובפרט שראיתי שמרן הזכיר את הרשב''א הזה באחד מספריו [כמדומני בשו''ת חזון עובדיה פסח] רק אני לא זוכר באיזה הקשר. אך מכיון שהוא לא נחת לברר את דין גודל הכזית אז על אף שידע מהגמ' הנ''ל מ''מ לא נתן לבו שיש כאן ראיה, שהרי מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה. ובפרט שיש כאן ראיות של חוקרים שכתבו איזה זני זיתים הם ילידי הארץ מתקופת מתן תורה וחז''ל ומהו גודלם, שזה ודאי לא זלזול לומר שמרן לא ידע. ואחרי הכל כלל מסור בידינו שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין לדחות ראיות וטענות חזקות ע''י שנאמר שלא יתכן שגדולי הדור לא ידעו, ומן הסתם היה להם דחיה לדברים. צא וראה ביביע אומר כשדן הרב בענין תפילין של ר''ת וכתב לדחות דעת האר''י ששניהם אמת מגמ' מפורשת, ולכאורה קשה וכי רבינו האר''י לא ידע מגמ' זו? אלא ע''כ שלא דוחים ראיות בשאלות מסוג זה.
 
למה לא תגשו לכבוד מרן הראש"ל שליט"א ותשאלו את כל התמיהות על מרן...
אין לנו תמיהות על מרן, אצלי הדין ברור. ומ''מ אתה מוזמן לגשת לרב יצחק יוסף ולשאול אותו, אבל לענ''ד הוא כבר ענה את תשובתו בהסכמה שהביא כותב הקונטרס שההחלטה נתונה לגדולי הדור. היינו שהוא לא דחה את הראיות אלא הוא חושש מלשנות את מה שנהגו עד היום ותו לא.
 
לגבי התמיהות על מרן ידע לא ידע, למה לחרוץ לפני שיודעים בודאות מה היה השיקול של מרן בנושא, אם באמת הינכם רוצים לדעת את דעתו של מרן יש המון דרכים לחקור ולבדוק....
נראה שבאים הינכם לחפש בעיות בפסקים של מרן.

כמו שמרן הראש"ל אומר תמיד בשיעור שיש כאלו שתמיד מחפשים שאלות וחקירות וזוהי מטרתם.
אז מחילה מכבוד תורתכם, יש לכם אופציות שונות לברר בנושא זה לעומק דעתו של מרן והדרך בה הוא נקט בפסיקת הלכה במקום זה.

אך כמו שכתבת
אין לנו תמיהות על מרן, אצלי הדין ברור.
לא נראה שהחיפוש הוא מה דעתו של מרן כי אם מראש ברור לאיזו תשובה רוצים להגיע אז לא יעזור הדיונים פה
זה רק מבלבל את הציבור בפורום. נראה שהפורום כל מטרתו היא לבאר את פסקיו של מרן ואם יש קושיא חזקה להעביר אותה לבדיקה אצל הגורמים המתאימים ולדון עימה כשהמטרה היא לראות על מה התבסס ולא לקנטר.

מחילה מראש אין כוונתי לזלזל בכבודכם,
בהצלחה
ובתפילה שלא נבוש ולא ניכלם ולא נכשל לעולם ועד.
 
במחילה. היות ואני רואה שהדיון גלש לפסים שאינם ראויים כלל, בפרט לת"ח דורשי אמת. ולא זו הייתה כוונתי כלל וכלל כמובן. וביותר שגלש לעסוק בכבודו וגדולתו של מרן זצ"ל, ולא בגוף הסוגיא ההלכתית לכן אם אפשר לבקש ממנהל הפורום הנכבד, למחוק את האשכול כאילו לא עלה כלל. רק זאת אומר שאין כאן שום קשר למרן מלכא זצ"ל שהרי גדולי ספרד כתבו שכזית הוא 9 דרהם לתוס' ו 6 דרהם לרמב"ם. ובסך הכל התורה מתבררת בכל שעה וכידוע שהלכה כבתראי כי הם ננס ע"ג ענק באופן שמביאים הדברים לפני חכמי הדור ומסכימים עימם כמבואר ברא"ש והראב"ד שהובאו בשו"ע חו"מ סי' כה, עיי"ש. לכן ביקשתי מכל ת"ח שיודע ללמוד ומקורב למרן שליט"א, שיכנס לעובי הקורה בצורה אמיתית לגשת אל מלאכת בירור האמת. ולאחר מכן, אם יראה שנכונים דברי בעיניו ייגש אל מרן שליט"א שממנו ההוראה לכלל ישראל.
גם לא ידעתי שהפורום הזה "כל מטרתו היא לבאר את פסקיו של מרן" ואילו ידעתי לא הייתי מעלה נושא זה מראש.
סליחה מכל מי שנפגע בשם מרן מנידון זה. וחבל שבגלל זה ימנע ולא יעסוק בגוף הסוגיא, בדיוק כמו שעוסקים בקושיות תוס' על רש"י ולא נפגעים בשביל כבודו של רש"י...
 
נראה שבאים הינכם לחפש בעיות בפסקים של מרן.
חלילה וחס. ישנם פסקים שהמסקנה שלי היא כמו מרן [עיין ערך פאה נכרית בפורום זה מש''כ לאחרונה]. הסיבה שיש לי כמה מסקנות שונות היא משום שהדרך שלי [וכנראה גם של הרב ינון והרב כהן] בלימוד היא כמו שמרן לימד אותנו ביביע אומר ח''א בהקדמה. שיש לחפש אחר האמת ומותר גם לחשוב לא כמו הרב שלך, ומותר לבטל מנהגים אם אינם עולים בקנה אחד עם ההלכה [כדאי לשמוע את השיעור של הרשל''צ שליט''א שדיבר ע''ז בשיעור האחרון של פ. תולדות]. וכאשר לומדים בשיטה זו אי אפשר שלא יהיו מסקנות אחרות כי כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, וכאשר סוברים לא כמו הרב זה לא מוריד אפילו במעט מכבודו, ובפרט בנושא זה שהרב לא כתב עליו. ולכן דעתו של הרב היתה ברורה בנושא זה שיש להחמיר כהתוס', אך אם היה רואה את כל הסוגיא הנ''ל זה לא ברור לנו אם עדין היה נשאר בדעתו. ולכן הדין מסור לנו לדון ע''פ הראיות כמו שמרן היה עושה. אני יודע שלהרבה אנשים קשה לקבל את הפסק להקל, אבל לכל הפחות חובה לקבל את הפסק להחמיר, ואם נצליח להכניס את זה למודעות הציבור דיינו, כדי שלא יכשלו.

ואם יש קושיא חזקה להעביר אותה לבדיקה אצל הגורמים המתאימים ולדון עימה
לגבי העברה לגורמים המתאימים אתה מוזמן לעשות זאת, אני אישית התקשרתי פעם לרב חשוב שהורה שלא כהלכה בענין זה וניסיתי להסביר לו את הענין, והייתי כמצחק בעיניו ולא רצה לשמוע לצערי הרב. אבל אני מוכן לשמוע אם ישנם דחיות רציניות, ואשמח לחזור בי אם אשתכנע כמו שעשיתי כן בעבר בסוגיא אחרת.
 
מה שכתב כף החיים "ואין לשנות" קל בעיניך?
לא ציינת מקור לכף החיים. ומ''מ למה אתה חושב שמילים אלו צריכות להוות משקל נגד כל הראיות החזקות. האם הרב כף החיים עמד בכל הסוגיא הזאת שנאמר שיש לו דחיות לכל הנ''ל. אם ישנם דחיות יש לשים אותם על השלחן ולדון בהם בכובד ראש, ומבחינתי זה לא משנה מי הדוחה מצידי שיהיה ילד בכתה ח', אם הדחיה אמיתית נקבל, ואם לא, לא נקבל גם אם אדם גדול אמר אותה, כי גם אנחנו הסתמכנו על גדולי עולם. וק''ו כאן דאיירי בהשערות גרידא שמן הסתם היה לרב כף החיים ומרן הגרע''י דחיות לראיות. את זה ודאי שלא חייבים לקבל.
 
הסיבה שיש לי כמה מסקנות שונות היא משום שהדרך שלי [וכנראה גם של הרב ינון והרב כהן] בלימוד היא כמו שמרן לימד אותנו ביביע אומר ח''א בהקדמה. שיש לחפש אחר האמת ומותר גם לחשוב לא כמו הרב שלך, ומותר לבטל מנהגים אם אינם עולים בקנה אחד עם ההלכה [כדאי לשמוע את השיעור של הרשל''צ שליט''א שדיבר ע''ז בשיעור האחרון של פ. תולדות]. וכאשר לומדים בשיטה זו אי אפשר שלא יהיו מסקנות אחרות כי כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, וכאשר סוברים לא כמו הרב זה לא מוריד אפילו במעט מכבודו,
אמת לאמיתה של תורה. וכך נהגו כל הפוסקים. לך נא ראה להרב פתח הדביר בסוף סי' קץ שכתב קונטרס ארוך מאוד מאוד הנקרא "כסא דחיי" כדי לברר שמנהג בני ספרד מדור דור לשער שיעור רביעית כ"ז דרהם הוא נכון. וכל מה שהוצרך לכך הוא מחמת שר' משה הכהן שהיה נשוי לנכדתו של הגר"ח פאלאג'י זצ"ל טען כמו הצל"ח (שהיא שיטת החזו"א הידועה היום) שהביצים התקטנו במחצה ולכן שיעור רביעית היא 50 דרהם. ור' משה הכהן כתב טענותיו לסב אשתו הגר"ח פאלאג'י בין פורים לפסח. והגר"ח כותב שהיה טרוד מאוד ולא יכל להפנות לעיין בזה ולכן שלח את הדברים להרב פתח הדביר שהיה חבר בבית דינו שיעיין בהם. ואז ישב הרב פתה"ד עם כמה ת"ח ודן עימם בטענותיו של ר' משה הכהן וחיבר על זה קונטרס ארוך מיני ים. ולבסוף קיבל את הסכמת הגר"ח פלאג'י. אבל לא סלקוהו בבושת פנים לאמר מי אתה ומה אתה נגד כל הגדולים ונגד המנהג וכו' אלא ישבו לדון בכובד ראש בגוף הטענות.
וכן ביקשתי לעשות בנושא זה, שבאמת כל הרואה יראה בעליל שאין כאן שום המצאה חדשה אלא רק להשים משקפים של אמת ולקרוא בלי טשטוש רגשות. ואם טעיתי, אשמח מאוד כי גם אני כבן ארבעים שנה ונהגתי עד כה לאכול כהנה וכהנה בלי ברכה אחרונה באומרי "אין כאן כזית" ואשמח מאוד לשמוע שנהגתי כהוגן. וכל יודעי ומכירי יודע שאין אני תוקע עצמי לדבר הלכה ולא אמרתי מעולם קבלו דעתי. ורבות פעמים מודה אני בטעותי כי ידעתי מיעוט ערכי. אבל זאת לא אוכל לסבול "להתעלם או לזלזל" וכבר אמר החכם מכל אדם "פתי יאמין לכל דבר ונבון דבר יחקרהו" ודוק שלא אמר ונבון דבר יזלזלהו אלא יחקרהו.
להזכירכם שבזמן שמרן זצ"ל כתב את התשובה על זמן ר"ת ועל שיעור חלה בברכה דלא כבא"ח ועל הפסק טהרה בין השמשות ונטילת לולב בברכה לנשים ועוד ועוד, וטענו עליו את אותן טענות. אבל האמת מנצחת בסוף ולא טענות שוא ומדוחים. אז אנא הילכו בדרכו של מרן לברר האמת בלבד, כי בוודאי כך רצונו. ותו לא מידי.
 
דרך אגב נזכרתי, שהרב פתח הדביר בקונטרס שם (דף קצה ע"ג ובדף קצט ע"א ובדף רג רע"א ובדף רז ע"ג) וכן הרב זרע אמת (יו"ד סי' צ) כתבו בתוקף רב שאין להתחשב בזה שהאגודל של הראשונים היה גדול מהאגודל שלנו כי כל שיעורי הלכה למשה מסיני נמסרו לשער כפי גודל הבינוני שבכל דור ודור ולא אכפת לנו כלל מה היה גודלם פעם. והרב זרע אמת כתב שעל זה יודה כל מי שיש לו מוח בקדקודו ואף הביא ראיות על כך, עיי"ש. ואעפ"כ שניהם כתבו שכזית הוא חצי ביצה 9 דרהם והרב זרע אמת בספרו שבח פסח (הל' מוציא מצה אות ח) כתב שלהרמב"ם כזית הוא "פחות" משליש ביצה אבל "אינו יודע" כמה פחות, עיי"ש.
והנה אילו היה הרב חוקר ויודע כמו שאנו יודעים היום מהו גודל הזית הבינוני (5-7 סמ"ק) הרי שהיה אומר שכל מי שיש לו מוח בקודקודו צריך לשער כך את שיעור כזית ולא אכפת לנו כלל מה היה גודלו פעם. (וזאת אפילו על הצד שנתקטן הזית. כי אנו טוענים שבאמת זה היה גודלו מאז ומעולם כמבואר בקונטרסי באורך)
שמא תאמר וכי לא ראו הרב זרע אמת ופתח הדביר זיתים מימיהם? התשובה ברורה שראו זיתים במקומם, אבל מנין להם לדעת מי הוא הזית הבינוני האגורי אליו כיוונו חז"ל? וכי היה יכולת ידם לבדוק זאת? צא וראה היום הזה כמה ת"ח שדברתי עימם והיו משיבים לי שכנראה לא ביקרתי בשוק ולא ראיתי שיש זיתים גדולים, והם בטוחים שגם היום יש זיתים כחצי או ביצה שלימה. וא"כ מה בזיון יש לומר שהפוסקים לא ידעו מה הוא גודל הזית הבינוני ועכשיו אכשר דרא לדעת. הלוא הרבנים זרע אמת ופתח הדביר סוברים שיש לשער כפי הזית הבינוני שבאותו הדור רק שלא היה יכולת בידם לברר את המציאות. ואנו שיש לנו אפשרות זאת למה נדחה זאת?
ובפרט אחרי שאנו מוכיחים בעליל שבאמת לא הייתה שום התקטנות בשום מין מהמינים שגילה לנו הרמב"ם את שיעורם, וא"כ למה נאמר שרק את פרי הזית קיללו הי"ת כביכול להקטינו?
 
הלוי וינון: הויכוחים מיותרים.
מי ש'מתנגד' לשיעור הקטן כמו 'מורשת מרן' ו'ירושלמי של מרן' ו'ספרדי טהור' ועוד - זה משום שלא עסקו בסוגיא זו, ומה שיש להם להגיד 'לפני לימוד הסוגיא' זה טענות מהסוג הנדוש והידוע של 'מה פלוני לא ראה' ומה נעשה עם פלוני שכתב כך וכך וכדומה. [דרך אגב מעניין שכאן פתאום הכף החיים שכותב אין לשנות נהיה 'מאן דאמר', ובמקומות אחרים דוחים אותו בהנף יד על ימין ועל שמאל...].
כפי שכתבתי כדאי שלפני שמגיבים בסוגיא זו - פשוט להתחיל ללמוד אותה.
אולם הכונה כשלומדים סוגיא 'לאמיתה של תורה' צריכה להיות מראש שאני מוכן ומזומן לדעת שאם יצא לי שהזית הוא אכן קטן [או כל סוגיא אחרת שלומדים] אני אכן ינהג כן, ולא ללמוד על דעת לפרוך מראש דעה זו ולהראות למה זה לא נכון. מי שלומד בצורה כזו כל סוגיא, ובאמת שם על לבו שמוכן לנהוג כמו הצד השני אם אכן יצא לו כך - חזקה עליו שיגיע לאמת כפי שאכן כל מי שעסק בסוגיא זו הגיע אליה.
 
ומה שכתב כף החיים "ואין לשנות" קל בעיניך?
לא ציינת מקור לכף החיים.
סימן קסח ס"ק מ"ו.
ינון: כולם מודים וכולם מודים וכולם מודים... וכולם טועים!... כבר ישבת ארבעים שנה עד שירדת לסוף דעת רבותיך?! לפלפול בעלמא ניחא, אבל לנקוט למעשה נגד גדולי הדור?!
כהן, וחברו החדש הלוי: תלמידי מרן אינם משועממים להשיב על כל פטפוטיכם בכל הפורום. אולי כדאי שתפתחו "פורום לקעקע מורשת מרן". מילא כמה קושיות בודדות, אבל מגמתיות שכזו ברור שאינה ראויה לתשובה... אבל אתם תעדיפו לשמוח שכבר לא עונים לכם. רחמנות.
כהן, לא התעייפת לכתוב לנו דרשות?!... שב תלמד ותענה לענין.
 
חזור
חלק עליון