אדרבא תחכימני.
מה שאני זוכר שרבינו הרמב"ם ז"ל במורה כתב שאין, וכך גם הביא הרשב"א ז"ל משמו.
איה?
ע"ה ס"ט
Well-known member
מצורף מש"כ לעצמי בזה מזמ"ר:
שדים - האם הם קיימים בכלל או שזה דעה נפסדת של בנ"א - הרמב"ם בפיה"מ (ע"ז פ"ד מ"ז) כ' שהוא דעה נפסדת של בנ"א, וז"ל "ושורש זה, הצאבה, והם העמים אשר יצא אברהם אבינו מכללם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שאצר ה' בליבו מן החכמה, והיו מגדלים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות שאינן להם, והם אשר יסדו את גזירת הכוכבים והכישוף והלחשים והורדת הרוחניות ושיחות הכוכבים והשדים והקסם והניחוש לכל ריבוי מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מאלה הענינים אשר שלפה התורה האמיתית חרבה עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה זרה וענפה". וכ"כ בספר מורה הנבוכים (ח"ג פרק כט, ופרק מו). וכ"כ בנו ר"א בדבריו המובאים בהקדמת העין יעקב (ד"ה החלק השני). והגר"א (יו"ד סי' קעט ס"ק יג) ש"כל הבאים אחריו חלקו עליו, שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא. והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר. אבל כבר הכו אותן על קדקדו, שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פא: חולין קה:) ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח:) וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צה.) והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז:) למה נקרא שמן כשפים כו' והתורה העידה ויהיו תנינים. וע' זוהר שם. וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו, ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן, וח"ו איני מאמין בהם, ולא מהם ולא מהמונם, אלא כל הדברים הם כפשטן, אלא שיש בהם פנימיות, לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות, אלא של בעלי האמת"[1]. והרמב"ם עצמו במורה הנבוכים (ח"א פ"ז) כתב ד"אמרו במדרש כל אותן ק"ל שנה שהיה אדם נזוף בהם היה מוליד רוחות, ר"ל שדים". ואחי רבי א"א נר"ו הראני שבשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' לא אות ב) כ' "ובזה שהשמיט הרמב"ם, כבר נודע דרכו בקדש שהכחיש עניני הכשפים ורוחות רעות, וכבר צווח עליו בביאור הגר"א יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג). ואמרתי כבר להצדיק את הצדיק אשר מפיו אנו חיים, שכיון שהבורות ועם הארצות היתה גדולה מאד אצל אחב"י במדינות ההם בזמנו, היה חושש דלא לאגרורי בתר הערביים ושאר אומות העולם שעושים מזה עיקר גדול באמונתם הטפלה, כידוע מכזבי שקריהם להטעות לעבודות זרות שלהם, ומשום עת לעשות לה' דלא ליגררו רח"ל אחריהם, ואשר זה עיקר כוונת ספרו הקדוש מורה נבוכים, הכחיש כל הדברים האלו מכל וכל להציל המוני ישראל מרדת שחת להטפל ח"ו אחרי המכשפים והקוסמים, שלא לסור מאמונת היחיד ומיוחד בורא כל העולמים ודת אמת, אחר הבלי העכו"ם רח"ל, ולזה השמיט כל הענינים המדברים ברו"ר וכדומה, וזה אמת לאמיתה של תורה". וכ"כ בס' נחלת אבות (משאש, ח"א עמ' רסח. וע"ע בח"ה כרך א עמ' שיח והלא') וע"ע בס' מראה מקומות לסוגיות במחשבה (עמ' 174). ובמה שכתב הרב עמנואל מולקנדוב (בתור הזהב גליון 118) ליישב ד' הרמב"ם שמכחיש את מציאות השדים מד' הגמרות בהם מוזכר ענין השדים, עפ"ד המאירי (סנהדרין קא., וע"ז כז:), שיש המאמינים בשדים, ועפ"ז כ' שעל המאמינים הנ"ל נאמרו הדברים האמורים בחז"ל. הנה הגם שמדבריו בע"ז נראה ביתר בירור דאין שדים כלל, אולם מדבריו בסנהדרין (סז:) אליהם ציין (בדף קא) כמקור לדבריו מבואר להדיא דיש שדים. וכן מבואר בדבריו ביבמות (קכא:) גבי סוגיא דעגונא דלהלן. (ועי' לשונו בסנהדרין פט: "שאף המעוננים והקוסמים יש עמהם צד אמיתות אלא שמתערב שקרות עמהם"). ובלא"ה תי' זה לא יגהה מזור מדברי חז"ל. דהנה מלבד שבכמה מקומות בגמ' לא שייך לומר דמדובר במאמינים בשדים, וכגון במעשה דשלמה המלך ואשמדאי (גיטין סח:). ישנם מקומות שחז"ל חששו "להלכה" לשדים, וכגון ביבמות (קכב.) שהגמ' אוסרת אשה לעלמא מחשש השדים. ונפסק בשו"ע (אה"ע סי' יז ס"י) "שמעו קול שאומר: איש פלוני מת, והלכו ולא מצאו שם אדם, משיאין את אשתו. ואם שמעו קול זה בשדה או בחורבה, אין משיאין על פי אותו קול, דחיישינן שמא שד הוא, כיון שיצא הקול ממקום שהשדים מצויים שם". (ובאמת שהרמב"ם השמיט דין זה, ובוזאת ליהודה אה"ע שם כתבתי לבאר לכאו' דאזיל לשיטתו. אולם לקושטא אינו, דא"כ היה לו לכתוב דבכל גווני ששמעו קול משיאין את אשתו. ואכמ"ל). ועוד דבדבריו במורה נבוכים (ח"א פ"ז) הנ"ל שייך לומר דהוא למאמינים בזה). אולם חשבתי שאין הרמב"ם בא להכחיש את קיום השדים, אלא רק את מה שמייחסים אליהם כח עליון. ואח'י ורא'ש הגרא"א העירני שבד' הגר"א מבואר שג"כ הבין כך כוונתו, ולכן הקשה רק מגמ' בהם מבואר ענין הכישוף והרוחות ולא מגמ' המדברות משדים. עיין ודוק. אך גם לפי"ז צ"ב מה יענה הרמב"ם בענין הרוחות והכשפים.
[1] ועי' ביבי"א ח"א (יו"ד סי' ט אות ג בהע'), האם דברים אלו יצאו מתחת יד הגר"א. וכן הוא בהליכו"ע ח"ז (עמ' ריא).
אם הגה"ק מקלויזנבורג ז"ל כתב שהוא אמת לאמיתה של תורה, מי יכול לפקפק?
אך בזכרוני מונח שהרשב"א בתשובה למד דברי הרמב"ם במורה כפשטם. וצריך לבדוק הדברים בשורשם.
אושרי רביב
Well-known member
עיין שו"ת מרכבות ארגמן חלק ב חלק אורח חיים סימן א באחת ההערות של תשובה זו. כך מונח בזכרוני... [סליחה שהתערבתי, אבל אולי יוסיף לכת"ר או לחברו]
ע"ה ס"ט
Well-known member
חיפשתיו ולא מצאתיו.
עיין שו"ת הרשב"א ח"א סימן תי"ג.
בזמנו טרם חזרתי בתשובה, קראתי מאמר שעוסק בבדיקת הטענות הללו בצורה מדעית (אין לי את המקור כרגע) ולצורך הניסוי אותה גברת שטענה לכח הנ''ל תיארה בפרטות אדם שנתבקשה לתארו - בקצה השני של העולם. בדרך כלל ביהדות הדברים הללו מגיעים ע''י כחות של קדושה ואצל הגוים להפך, אבל ישנם אנשים שיש להם את זה בטבע מלידה, וגם ישנה פטריה רעילה מאד, שאם לוקחים ממנה כמות מזערית היא מאפשרת לאדם לחוות חויות שאינם דרך הגוף. עכ''פ, בודאי שאין לנו חלק עם ההשתדלויות הללו, ומוטב לחפש ולהבין את מה שהעינים שלנו רואות וכו'
וככלל, בענין האמונות הטפלות בדרכי האמורי ודומיהן, המקור בתורה הוא - בל תשחית - את השכל...
וככלל, בענין האמונות הטפלות בדרכי האמורי ודומיהן, המקור בתורה הוא - בל תשחית - את השכל...
נושאים דומים בפורום
