זה שאלה מורכבת הלכתית מצד נוסף.
אם התוקע חושב בליבו שכבר יצא יד"ח דאו', ומעכשיו מוציא רק דרבנן והשומע הלא עכשיו רוצה דאו'.
זה לא פשוט.
יש בזה דברים כמדומה בתורת המועדים להגר"ד יוסף, שראיתי לפני שנים רבות, וגם במנ"ח, ובספרי הגאון הגדול רבי אהרון זכאי שליט"א.
זכורני שבריטב"א במסכת ר"ה [כמדומה בדף לב- לג] כתב- שלפני שתקנו תקיעות דמיושב היו תוקעים רק מעומד במלכויות זכרונות ושופרות,
ולא היו מברכים על השופר דברכת המלכויות וזכרונות ושופרות הם ברכת השופר דומיא דברכות ק"ש, דלא מברכים על מ"ע של קריאת ק"ש דברכות ק"ש עולים כברכה על ק"ש, ואולי מי שלא שמע תקיעות דמיושב אין צריך לברך על תקיעות דמעומד שיוצא כדברי הריטב"א בברכת מלכויות זכרונות ושופרות.
בשו"ת שבט הלוי [ח"ד סי קלד'] כתב דיברך באמצע שמו"ע ולא חשיב הפסק אך בחלק י' סי' קח' יעץ לכוון שלא לצאת בתקיעות שתוקעים בלחש ויברך על התקיעות של חזרת הש"ץ.
ומ"מ משמע מדבריו דלא ס"ל כהערה הקודמת שכתבתי.
בשו"ת שבט הלוי [ח"ד סי קלד'] כתב דיברך באמצע שמו"ע ולא חשיב הפסק אך בחלק י' סי' קח' יעץ לכוון שלא לצאת בתקיעות שתוקעים בלחש ויברך על התקיעות של חזרת הש"ץ.
