כתב מרן זצ"ל (הובא בילקו"י סי' ד' סי"ט) שמי שניגב ידיו יכול לברך "על נטילת ידיים" בנטילה של בוקר, וכתב שיש נוהגים לברך על נטילת ידיים בביהכנ"ס עם שאר ברכות השחר, ויש להם על מה שיסמוכו. [אך לכתחילה יש לנהוג כנזכר].
מי ששכח לברך אחרי הנטילה בביתו "על נטילת ידיים", ונזכר בביהכנ"ס, האם יברך שם, ויסמוך על ה"יש להם על מה שיסמוכו", או שלא יברך מספק כיון שברכות אינם מעכבות וסב"ל (ורק מי שנוהג לברך יש לו על מי שיסמוך, אבל מי ששואל לכתחילה מה לעשות, לא יעשה כן)?
מי ששכח לברך אחרי הנטילה בביתו "על נטילת ידיים", ונזכר בביהכנ"ס, האם יברך שם, ויסמוך על ה"יש להם על מה שיסמוכו", או שלא יברך מספק כיון שברכות אינם מעכבות וסב"ל (ורק מי שנוהג לברך יש לו על מי שיסמוך, אבל מי ששואל לכתחילה מה לעשות, לא יעשה כן)?
