א) בגמרא ברכות (נח.) שנינו בברייתא: הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, הרואה חכמי אומות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם. וברכות אלו בשם ומלכות, שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. וכן כתבו התוספות (ברכות נד.). וע"ע בשו"ת ראש משביר (חאו"ח סימן לב). ע"ש. וזו לשון הטור והשלחן ערוך (סימן רכד סעיף ו): הרואה חכמי ישראל אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו. הרואה חכמי אומות העולם שהם חכמים בחכמות העולם אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם. וכן כתב הרמב"ם (בפרק י מהלכות ברכות הלכה יא). [וכתב מרן הבית יוסף, הטעם שמברך על חכמי ישראל "שחלק" מחכמתו, ועל חכמי אומות העולם "שנתן" מחכמתו. כי נשמת ישראל חצובה מתחת כסא הכבוד, כי חלק ה' עמו. והרי הוא חלק אלוה ממעל. לכן מברכים עליהם שחלק מחכמתו, אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו יתברך, אלא שהוא כנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו. והרב ר' דוד אבודרהם כתב, שהחלק הוא כמו צינור הנמשך מן הנהר, שניתן להרחיבו ולהגדילו, משא"כ הניתן במתנה שהיא פסוקה וחלוטה וכו'. וע"ע בספר הלבוש, ובט"ז סק"א, ובספר עשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח"ב פרק יט). ע"ש. וכף החיים סופר (סי' רכד אות יט) כתב שמשום שבפוסקים יש חילוקי דעות בנוסח שחלק או שנתן, לא יברך אלא בלי שם ומלכות. ואין דבריו נכונים]. והנה הטור הביא מה שאמרו בגמרא ברכות (נח:), שהרואה חכם גדול המופלג בחכמה, מברך עליו, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם חכם הרזים. וכתב על זה, שאין בזמן הזה חכם הראוי לברך עליו ברכה זו. וכן מרן השלחן ערוך השמיט ברכה זו. (ועיין בשו"ת זכור ליצחק הררי סימן סח). ומשמע שברכת שחלק מחכמתו ליראיו, שאינה מיוחדת דוקא לחכם גדול המופלג בתורה, יש לברך אותה גם בזמן הזה. וכן הוכיח במישור החיי אדם (כלל סג סימן ח), וז"ל: שאע"פ שי"א שבזמן הזה אין לנו דין ת"ח, מ"מ לענין ברכה זו, אפילו בזה"ז מברכים על מי שמופלג בתורה. וכן מוכח ממ"ש הטור שאין לברך בזה"ז ברכת "חכם הרזים", מפני שאין לנו בזה"ז חכם הראוי לזה, מוכח דברכת שחלק מחכמתו ליראיו נוהגת אף בזה"ז. וכן מוכח מדברי מרן הש"ע שהשמיט ברכת חכם הרזים, והביא הדין שהרואה חכמי ישראל מברך שחלק מחכמתו ליראיו. ע"כ. וכ"כ בשו"ת יין הטוב (סי' מח), שדעת הטוש"ע, שברכת שחלק מחכמתו ליראיו נוהגת גם בת"ח שבזמנינו. ע"ש. וכן כתב הרב עולת תמיד, דמ"ש בש"ע הרואה חכמי ישראל, היינו אפילו אינם חכמים מופלגים, דדוקא לגבי ברכת חכם הרזים צריך שיהיה מופלג בחכמה. ע"כ. וכן הביאו להלכה הגאון רבי אלישע דנגור בספר גדולות אלישע (סק"ג). וכן בספר מזמור לאסף (דף קטו ע"ב). [ומ"ש העולת תמיד שם, שהרואה חכמי ישראל, דהיינו שראה חכמים הרבה, אע"פ שכן הוא לשון הגמרא, מ"מ בודאי שמברך אף על חכם אחד, וכ"כ הבית חדש, והחיי אדם. ויגיד עליו רעו, שאמרו הרואה מלכי ישראל ומלכי אוה"ע, וזהו אפילו במלך אחד, כדמוכח מעובדא דרב ששת. ע"ש. וכן העיר הגאון ר' אלישע דנגור בגדולות אלישע (סק"ב) ע"ד העולת תמיד. וכן העירו בשו"ת פעולת צדיק ח"ב (סי' רמו), ובשו"ת יין הטוב (סי' מח). שו"ר להרב סמיכת חכמים (וכן בספר קדושה וברכה הנד"מ עמוד תקכב), שדרך בדרכו של העולת תמיד. ע"ש].
אמנם בספר חסד לאלפים (סימן רכד אות יב) כתב, שיש לברך ברכה זו בלא שם ומלכות, מפני שאין לנו דין תלמיד חכם בזמן הזה. וכן כתב בספר בן איש חי (פרשת עקב אות יג). וע"ע בספר טהרת המים (מע' ב אות כו). וכנראה שסמכו על מה שכתב הרמ"א ביורה דעה (סימן רמג סעיף ב), שהדין המבואר בירושלמי (ופסקו הרמב"ם בפרק ו מהלכות תלמוד תורה הלכה יב), שהמבייש תלמיד חכם קונסים אותו לשלם לו ליטרא זהב, אינו נוהג בזמן הזה, שאין בדורינו חכם לענין זה. ומקורו מספר תרומת הדשן (סימן שמא). וכן כתב בשו"ת רבי יעקב וייל (סימן קסג) בשם רבו מהר"י מולין. וכן כתב הגאון רבי יעקב שור בהגהות עתים לבינה (עמוד לג) לחלק בדעת הרמ"א כאמור. אולם בשו"ת רבינו יוסף מטראני, המהרי"ט, (בחושן משפט סימן מז), דחה בשתי ידים סברא זו, וכתב, שגם בזמנינו יש דין תלמיד חכם אף לענין הקנס של ליטרא זהב. וכן הובא בשפתי כהן חושן משפט (סוף סימן א). ועיין בספר מטה שמעון (סימן א אות כ), ובשו"ת זקן אהרן (סימן לב). ע"ש. ומרן החיד"א בברכי יוסף חושן משפט (סימן טו סק"ג) כתב בשם גדול אחד מגדולי האחרונים, שדברי הרמ"א הנ"ל לא נאמרו אלא לגבי הוצאת ממון מהמוחזק לקנסו ליטרא זהב, וכן לענין להיות דן יחידי, וכן לענין התרת נדרים, אין לנו דין יחיד מומחה בזמן הזה, אבל בשאר ענינים כגון להפך בזכותו של תלמיד חכם, ולהחזיר לו אבדה בטביעות עין, וכיוצא בזה, גם הרמ"א מודה שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה, וכן פסק הרמ"א ביורה דעה שם, שלענין פטור תלמידי חכמים ממסים, יש דין תלמיד חכם בזמן הזה. ומרן החיד"א הסכים לחילוק זה, וסיים, דבלאו הכי אנו שהולכים אחר פסקי מרן השלחן ערוך, אין לנו צורך בחילוק הנ"ל, כי מרן אינו חושש כלל לדברי המהרי"ו הנ"ל, ולכן פסק מרן להלכה בשלחן ערוך את כל הדינים השייכים לתלמיד חכם כפי שנאמרו בתלמוד, וכן כתב הגאון מהרימ"ט בתשובה (סימן מז). ע"כ. וכיוצא בזה כתב בשו"ת זרע אמת חלק א (סימן פט דף צו ע"ד). וראה עוד בשו"ת חקקי לב (חושן משפט סימן ד דף ט רע"א). ע"ש. גם רבינו יהונתן אייבשיץ בספר התומים (סימן טו סק"א), העיר על מה שכתב הסמ"ע שם, שאין דין תלמיד חכם בזמן הזה לענין להפך בזכותו, וכתב, שחלילה להשפיל בכך כבוד התורה ולומדיה, ואדרבה בדורותינו אלה חובה קדושה עלינו לרומם ולנשא מעלת לומדי התורה, ולחלוק כבוד ויקר לעוסקים בתורה לשמה, כדי לעודד ולחזק שוחרי תושיה, ולא יהיה כעם ככהן. ע"כ. ובספר נזירות שמשון (סימן תכ) כתב, שאף בזמן הזה יש לומר צידוק הדין על תלמיד חכם בחול המועד ובראש חודש, שאין מועד בפני תלמיד חכם, ואין לומר שבזמן הזה אין דין תלמיד חכם, שהרי עיקר הטעם משום כבוד התורה, (כבמגילה ג:), ויפתח בדורו כשמואל בדורו. ועוד שבעיקר מה שאמר מהרי"ו שאין דין תלמיד חכם בזמן הזה, יש להתיישב הרבה אם אפשר להקל בכבוד תלמיד חכם בשום צד, שהרי גם הראשונים אמרו (שבת קיב:) אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. ובעירובין (נג.) לבם של ראשונים כפתחו של אולם, לבם של אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא מחט סדקית. ע"כ. ובשו"ת צפיחת בדבש (סימן כו דף סג ע"ד), העיר על מה שכתב המגן אברהם (סימן תקמז סק"ה), בדין צדוק הדין והספד בחול המועד, שאין בזמן הזה דין תלמיד חכם, שמלבד שדבריו היפך מה שכתב מהרימ"ט והבינה לעתים, שהתירו להספיד תלמיד חכם בזמן הזה בחול המועד, עוד זאת יש ללמוד ממעשה רב שהביא השלחן גבוה (סימן תקמז), שהגאון מהר"ש אמריליו (בעל כרם שלמה) הספיד בחול המועד סוכות את הגר"י קובו ז"ל וכו'. ע"ש. וכן כתב בזכרונות אליהו מני (חלק יורה דעה עמוד צא), להעיר על הרב זכור לאברהם שפקפק אם מותר להספיד בזמן הזה על תלמיד חכם בראש חודש, וכתב שאין דבריו נראים, והביא מעשה רב שגדולי הדור הספידו על תלמיד חכם בראש חודש. ע"ש. (וראה עוד בתשובה מאהבה חלק א סימן רז, וחלק ב דף יד ע"ד. ודו"ק). ובספר ארח משפט (סימן ד אות יז), הוכיח גם כן מהמהרש"ל בספר ים של שלמה (פרק ב דבבא קמא סי' ה), שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה, שיפתח בדורו כשמואל בדורו. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת חיים ושלום חלק א (סימן א דף ט ע"ג), ובספר פנים במשפט (סימן כח אות ל). ואמנם הגאון רבי משולם מטיסמניץ סובר שאין לברך ברכת שחלק מחכמתו ליראיו על חכם בזמן הזה. והובאו דבריו בספר זכרון למשה (דף פא ע"א). כיעו"ש*). אולם למעשה נראה שאם הוא חכם הבקי בהוראה ויושב על מדין ומרביץ תורה ואתמחי גברא לדון ולהורות, ויראת ה' היא אוצרו, גם בזמנינו אפשר לברך עליו ברכה זו בשם ומלכות, ככל דברי הפוסקים הנ"ל. וכן העלה בשו"ת אהל יוסף פריד (חלק אורח חיים סימן ד), שהרואה חכם מפורסם לגדול בתורה ובמעלות ומדות, בודאי שיש לברך עליו בשם ומלכות שחלק מחכמתו ליראיו. ע"ש. ואף על פי שבספר פתח הדביר חלק ב (סימן רכד סק"ו) האריך מאוד בדין זה, וכתב שלא ראה מי שיברך ברכה זו אפילו על גדולי הדור, ולכן כתב שיברכו ברכה זו בלי שם ומלכות. ע"ש. וכ"כ בשו"ת יין הטוב (ס"ס מח). מכל מקום לענין דינא אנו אין לנו אלא דברי מרן השלחן ערוך ומהרימ"ט ומהרש"ל ומרן החיד"א והאחרונים הנ"ל, שהסכימו לברך ברכת ברוך שחלק על ת"ח שבזה"ז כדין התלמוד. [ואין לתמוה על מה שלא נהגו לברך ברכה זו בכמה מקומות, שהרי כיוצא בזה העיד הגאון רבי יוסף מולכו בשלחן גבוה ביורה דעה (ריש סימן שלא), שהיה המנהג בזמנו בארץ ישראל שלא לברך כלל על הפרשת תרומות ומעשרות. וכתב טעם למנהג. וכבר השבתי לנכון על טעמו בזה בשו"ת יביע אומר חלק ו (חלק יורה דעה סוף סימן כח). ע"ש. והאידנא אכשור דרי ופשט המנהג לברך. וכן כתבו האחרונים. וראה למרן בשו"ת אבקת רוכל (סימן ד) שנשאל על מה שלא נהגו לברך על פדיון מעשר שני, וכתב שאינו מנהג על פי ותיקין, והובא בברכי יוסף (יורה דעה, סימן שלא אות כו, ושם אות כג). ע"ש. וכ"ש בנ"ד שי"ל שמרוב ענוה לא רצו שיברכו עליהם ברכת שחלק מחכמתו ליראיו, ולא משורת הדין]. גם הלום מצאתי להגאון רבי חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר חלק ה (סימן ז), שהעיד בגדלו שראה בעיירות גדולות מרבנן קשישאי שבירכו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו בשם ומלכות. ע"ש. (ועיין עוד בשו"ת שלמת חיים חלק א סימן נד, שהמברך ברכה זו על חכם בזה"ז, אין מזניחים אותו). וראה עוד להגאון רבי יוסף ידיד הלוי בספרו תורת חכם (דף ט ע"ג), שכתב, שברכת שחלק מחכמתו ליראיו, נוהגת רק בחכם גדול המוחזק להורות הוראות בישראל, ולכן אמרו הרואה חכמי ישראל, ולא אמרו הרואה תלמיד חכם מחכמי ישראל, כי חכם לחוד ות"ח לחוד, כמבואר ברמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה ח), ובשלחן ערוך יורה דעה (סימן רמו סעיף טו). ע"כ. (ועיין עוד בספרו שו"ת ימי יוסף חלק א חלק אורח חיים סימן ד). ואכן בשו"ת הרשב"ץ חלק א (סימן לג) כתב, תלמיד שנידה לכבודו אינו נידוי אלא אם כן הוא חכם, שאין הצבור חייבים אלא בכבודו של חכם, שנאמר והדרת פני זקן זה שקנה חכמה, ואפילו יניק וחכים, אבל לא יניק ותלמיד. [אולם הרי כתבו הב"י והש"ך והט"ז (ביו"ד סי' רמד) בשם השבולי הלקט, דהיינו שלא הגיע למצות, ובודאי שתלמיד הוא]. וכן מוכח מלשון הרי"ף והרמב"ם. נמצא שאין מנדה לכבודו אלא חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור, שלמד כל התלמוד בענינים הנוהגים, לאפוקי הלכתא למשיחא, ושיהיה תלמודו שגור בפיו, ויודע להוציא ממנו דינים על קו היושר. ע"כ. וכתב על זה מרן בשו"ת אבקת רוכל (סימן רב), שמה שהצריך הרשב"ץ שלמד כל התלמוד, נראה שלבני דורו כתב כן, אבל בדורות אלו לא ימצא מי שלמד כל התלמוד כי אם אחד מעיר וכו'. ע"ש. ועל כל פנים נראה שבזמן הזה טוב שלא לברך ברכה זו אלא על חכם הגדול בתורה, ויראת ה' היא אוצרו, וכמו שכתב המהרש"א בחידושי אגדות (ברכות נח.) שלכן תיקנו הנוסח ליראיו, שכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. ע"ש. וכ"כ בספר ברכת הבית (שער כט סעיף ח). וע' בשו"ת שבט הלוי חלק י (סי' יג דף י ברה"ע), שמסתימת דברי הש"ע והפוסקים שהעתיקו את ההלכה לברך שחלק מחכמתו ליריאיו, ולא גדרו גדר בזה, מוכח שברכה זו נוהגת גם בזה"ז. אלא שהגדר הוא שהוא ותיק ומנוסה בחכמתו, חכמת התורה, ולומד בה לשמה, ורצוי לבני דורו. ונהירנא שבבוא הגר"י רוזין בעל צפנת פענח לוינא בירכו עליו ברכה זו. עכת"ד. ובספר הליכות שלמה (תפלה עמוד רצד) סיפר הגרש"ז אוירבך, שהלך עם הגאון רבי דוד בהר"ן לבקר את הגאון החזון איש, ובירך הגר"ד בהר"ן על החזו"א ברכת שחלק מחכמתו ליריאיו, והחזון איש לא אמר לו דבר. ע"ש.
ב) בביקורי במדריד לפני כשלשים שנה אצל מלך ספרד, שהיה ג"כ חכם במדעים, נסתפקתי אם לכלול בברכת המלך ביחד "שנתן מחכמתו ומכבודו לבשר ודם", כעין מ"ש הרב מטה אפרים (סי' תקפא ס"ק נט), שהעושה עירוב תבשילין ועירובי חצרות ביחד, יברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירובי תבשילין ועירובי חצרות. וכ"כ בחיי אדם (כלל קב סי' יח). אבל בשו"ת בנין עולם (חאו"ח סי' כט) פקפק על זה וכתב, שיש לברך על כל עירוב ברכה בפני עצמה. וע"ע בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג (סי' ז) שג"כ כתב לפקפק בזה וס"ל שיברך על כל עירוב בפני עצמו. וע' בשו"ת בית אפרים (חאו"ח סי' ד), ובשו"ת כפי אהרן אפשטיין (סי' א). ע"ש. וע' במחזיק ברכה (סי' רטז סק"ה), שכתב מי שיש לפניו עצי ועשבי בשמים, שמעתי מהגר"ח מברסלא נר"ו, שרבני פולין נהגו לברך על שתיהן ברכה אחת בנוסח זה, בא"י אמ"ה בורא עצי ועשבי בשמים, והוקשה בעיניו הדבר, שאף שפסק הרמב"ם בליל הסדר מברך אקב"ו לאכול מצה ומרור, שאני התם דהוו מצוה אחת, כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. ושוב מצא הדבר מפורש בירושלמי (פרק הרואה) גבי המפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה, שכולל אותם בברכה אחת. וכן פסק הרמב"ם (סוף פ"א מהל' מעשר). אולם המחזיק ברכה בקונט' אחרון כתב לדחות, דשאני התם שעל כולם יש שם תרומה וכחדא חשיבי, משא"כ עצי ועשבי. וצריך להתיישב בדבר. ע"כ. והערך השלחן (שם סק"ג) כתב, שאין לעשות כן. וכ"כ הפתח הדביר (סי' רכד סק"ט). ובשיורי טהרה (מע' ב אות צא) כתב, שאפשר לנהוג כן אף לכתחלה. ע"ש. (וע' בדברי מנחם (סי' רו הגב"י אות ג), ובשו"ת שערי רחמים פרנקו ח"ב (חאו"ח סי' ט). ודו"ק). ובספר תורת חיים סופר (סי' רכד סק"ט) כתב לחלק בין ברכת עצי ועשבי בשמים, לנ"ד שהוא אדם אחד ונתברך בחכמה ובמלכות, שאפשר שיכול לכלול שניהם בברכה אחת, כדקי"ל כיו"ב בש"ע יורה דעה (סי' שלא סעיף עח), שהמפריש תרומות ומעשרות בזה אחר זה מיד, מברך אקב"ו להפריש תרומות ומעשרות. ע"כ. וראיתי בתשובה מאהבה ח"ב (דף יד ע"ג), שדן בנ"ד וכתב, שאין לברך ברכה אחת לכלול חכמה ומלכות ביחד. וע"ש. גם ראיתי להאדמו"ר מגור במכתבי תורה (סי' סד), שנסתפק בנ"ד אם יכלול ב' הדברים יחד ולומר שנתן מכבודו וחכמתו לבשר ודם. (וע' במכתבי תורה סי' סה בהערה). ובשו"ת מי באר (סי' סג דף לח ע"א) כתב, שיברך שתי ברכות. וע"ע בפתח הדביר (סי' רכד סק"ט), ובשו"ת קנאת פינחס (סוף סי' ד). וע"ע בשו"ת מנחת שלמה (סי' צא אות כז), בנידון הברכה על מלך המשיח, שהוא גם מלך ישראל, וגם חכם מאד יותר משלמה המלך, (ע' הרמב"ם פ"ט מהל' תשובה ה"ב), אם אפשר לכלול בברכה אחת וכו'. ע"ש.
ג) כן מבואר בשו"ת נבחר מכסף להגאון רבי יאשיהו פינטו (סי' ג), שנשאל אם הרואה את המלך כשהוא לבוש כאחד העם, אם מברך עליו ברכת המלכים, והשיב, שאין לברך ברכת המלך אלא בזמן שרואים את המלך בכבודו, שכן נוסח הברכה, שנתן מכבודו לבשר ודם, ואם הוא מתהלך כאזרח רגיל, איה כבודו להעריצו, ועיקר הכבוד הוא במלבושיו, כשהוא לבוש בבגדי השרד, שבזה ניכר כבודו ותפארתו, כדרבי יוחנן שהיה קורא למלבושיו כבודו. גם נראה שרכבו ופרשיו ובני חילו ההולכים לפני מרכבתו, מכלל כבודו של מלך הם, וזולתם לא חל חיוב ברכה זו כלל. וזה פשוט. עד כאן. וכיוצא בזה כתב הזכור לאברהם (דף כב ע"ב) בשם רבו המובהק זצ"ל, שאם המלך לבוש בגדים אזרחיים לבל יכירוהו פשוט שאין לברך עליו ברכת המלך, שאיך יברך שנתן מכבודו וכבוד אין כאן, כי הוא מתחפש בבגדיו, והרי הוא ככל אדם. ע"כ. גם בספר תושע יהודה (דרוש ג לשבת זכור דף נא ע"א) כתב, שמכיון שנוסח הברכה, "שנתן מכבודו לבשר ודם", ובאותה שעה שהוא לבוש כאחד האדם, כבודו בל עמו, ואיה מקום כבודו, הילכך אין לברך עליו ברכת המלך. ע"ש. וכן הסכים בשו"ת צפיחית בדבש (סימן סו) וז"ל: ולדידי פשיטא לי שאין לברך ברכת המלך כשהוא לבוש בבגדים ככל אדם, שהרי אין כבודו נראה, ואיך יברך ברוך שחלק מכבודו, ואין כאן כבוד. ע"כ. וכן פסק בשו"ת יהודה יעלה קובו (חלק אורח חיים סימן כח). וכ"כ בספר בירך את אברהם (דף צו ע"א סוף אות ה). וראה עוד בספר בתי כנסיות (סימן רכד). והגאון ר' יצחק אבולעפייא בשו"ת פני יצחק (מערכת הברכות סי' קעט) צידד בזה הרבה, ומסיק שיברך בלי הזכרת שם ומלכות. ע"ש. ואע"פ שממשמעות דברי רבינו אברהם אב בית דין והרדב"ז, נראה, שהכל תלוי בסמכותו לדון ולהרוג במשפט, שבזה ניכר כבודו, שחיי אדם תלויים בידו, מעין דוגמא למלכות של מעלה אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין הדבר תלוי במלבושים ובגדי שרד. וכן נראה מדברי מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רכד אות ג) בשם הגאון רבי אברהם יצחקי, שהרואה ספינה שנמצא בה המלך, ואין המלך נראה כלל, אבל יודע בבירור שהמלך יושב בתוכה, יכול לברך עליו ברכת המלך. עד כאן. ומשמע קצת שאין צורך לראות את המלך בבגדי השרד שלו ממש. אולם מכל מקום יש לדחות. ובלאו הכי הנה הרב צפיחית בדבש (סימן סו) והרב המגיה בשו"ת נבחר מכסף (שם) כתבו להשיג על דברי החיד"א, והעלו שאין לברך אלא בלי שם ומלכות. וראה עוד בספר פדה את אברהם (מערכת מ אות יד).
אפילו אם המלך רשע כמו ירבעם ואחאב, שחטאו והחטיאו את ישראל, מברכים עליהם ברכת המלכות, שעיקר הברכה נקבעה שאם יזכה יבחין בכבודו של מלך המשיח. הילכך אף בראית פני המלך ירבעם ואחאב חייב לברך. כן כתב הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ג (סי' נה). וע"ע בספרו החפץ חיים (סי' צד אות כט). [ובאמת שלא הוזכר הטעם (בברכות נח.), שאם יזכה יבחין וכו', אלא רק לענין מלכי עכו"ם. אבל לגבי מלכי ישראל הוא רק משום כבודם, וכמ"ש המג"א (סק"ז). ולא ראי זה כראי זה. וכ"כ בספר בני ציון (סי' רכד אות יא). ע"ש. והנה בזבחים (קב.) לגבי פרעה דכתיב ביה ונצבת לקראתו, אמר ר"ל, מלך הוא והסביר לו פנים, ר' יוחנן אמר, רשע הוא והעיז פניך בו. וקי"ל ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן (יבמות לו.). נמצא שאין חיוב לכבד מלך ישראל רשע, וכמו שנהג אלישע הנביא עם יהורם בן אחאב, שאמר לו בכעס, חי ה' צבאות כי לולי פני יהושפט אני נושא, אם אביט אל פניך ואם אראך. ולא נהג בו כבוד מפני רשעותו. וא"כ י"ל שא"צ לברך על מלך ישראל רשע. והא דאמר ר' יוחנן (זבחים שם) מדכתיב ויד ה' היתה אל אליהו וירץ לפני אחאב, י"ל שהמעשה הזה היה בהר הכרמל, אחר שכולם ענו ה' הוא האלהים, (וכ"כ הגאון מלבי"ם), אלא שאח"כ חזר להרשיע עד שזמם יחד עם איזבל לרצוח את אליהו. וצ"ע]. וע"ע בשו"ת שמע אברהם פלאג'י (סי' יג דף מט ע"ד). וכ"כ בשו"ת אבני ישפה ח"א (סי' מז ענף ב). וכתב הרה"ג ר' יצחק פלאג'י בספר יפה ללב ח"א (סי' רכד סק"ד), שיברך עליהם בנוסח שנתן מכבודו לבשר ודם, כמלכי העכו"ם, שאין לברך עליהם בלשון "ליראיו", מאחר שהם רשעים. וכ"כ כף החיים סופר (סי' רכד ס"ק כט). וכ"כ בשו"ת הלכה למשה מימון (סי' יד). וכן נראה בספר מכתבי תורה (סי' סד) סוף ד"ה נשאר. אבל בשו"ת הצל"ח (סי' קכו) כתב, שמלך רשע אין בו דין מלך, כדאמר בב"ב (ד.) גבי הורדוס, שרשע הוא ואין עליו דין מלך. וכדאשכחן (בפסחים נו.), שחזקיה המלך גירר את עצמות אחז אביו על מטת חבלים, (ולא בדרגש של זהב, כדרך המלכים, שמפני שהיה רשע, ביזהו, כדי שיתגנה על רשעו, ויוסרו הרשעים. רש"י). וכיון שאין בו דין מלך, הדעת נותנת שאין לברך עליו ברכת המלך. וכ"כ התומים (סי' יז אות ג), שאחאב שמלך רשע היה אין עליו דין מלך. וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' י אות יב) ד"ה אבל גם, דמלך רשע אין עליו דין מלך. ע"ש. והנה הרש"ש בחי' (ברכות נח.) כתב, שאף על מלכים רשעים מברך "ליראיו", שי"ל שמלכו בזכות אבותם, כדאשכחן גבי מלכי יהודה, למען דוד נתן לו ניר. וכן י"ל לגבי מלכי ישראל. ע"כ. ותמוה, דמה יענה על אחאב בן עמרי, שהיה רשע בן רשע, ולא היה מלך מאת המקום, (תוס' סנהדרין כ:), שבודאי אין לומר עליו "ליראיו". והעיקר שיש לברך על מלך רשע בלי שם ומלכות: שנתן מכבודו "לבשר ודם".
ד) הרואה נשיא מדינה בזמן הזה, האם חייב לברך עליו בשם ומלכות ברכת המלכים, שהיא: שנתן מכבודו לבשר ודם. או לא?.
תשובה: רבינו אברהם בר יצחק אב בית דין, בעל ספר האשכול, כתב בתשובה, (שו"ת הראב"י אב"ד סי' לב), שכל מי שהוא חשוב בשלטון ובנשיאות כמלך, והורג במשפט ואין מי שימחה בידו לשנות דברו, מלאו להן ומהן ללאו, אפילו אם הוא מאומות העולם, מברך עליו ברכת המלכים. והובאו דבריו בארחות חיים (הלכות ברכות אות מט). והרדב"ז בתשובה (חלק א סימן רצו) הביא דברי רבינו אברהם אב בית דין הנ"ל, וכתב, שלפי זה יש לדון שהפחה של מצרים שנשלח על ידי מלך תוגרמא, מברכים עליו ברכת המלכים, כיון שיכול לעשות כרצונו, ואף על פי שהסמכות המשפטית בדיני נפשות מסורה בידי השופט הראשי של המדינה, והפחה רק מבצע את גזר הדין, מכל מקום כיון שבשעת חירום דנים במשפט צבאי, שהוא כמו הוראת שעה, וביד הפחה הסמכות לדון ולהרוג גם שלא במסגרת החוק המשפטי, ושלא בידיעת והסכמת השופט הראשי האזרחי, לפיכך יכולים לברך עליו ברכת המלכים. ומכל מקום למעשה אין דעתי מסכמת להתיר לברך בשם ומלכות ברכת המלכים על פחה, או שר משרי המלך, כיון שאנו רואים שהמלך נותן הוראות על ידי כתבים ומאמרים לשנות דברי הפחה מהן ללאו ומלאו להן. ואותם שלטונות שהתיר רבינו אברהם אב בית דין לברך עליהם בשם ומלכות, הוא באופן שאין עליהם עול המלך לשנות מדבריהם. ולכן יש להורות לברך על הפחה ברכת המלכים בלי שם ומלכות. עד כאן דברי הרדב"ז.
ולכאורה נראה לומר שנשיא מדינה בזמן הזה במדינה דמוקרטית, שאין לו סמכות לשפוט ולהרוג כאוות נפשו, אין לברך עליו, שהרי רבינו אברהם אב בית דין, והרדב"ז, תלו הדבר במי שבידו לדון דיני נפשות ויכול להרוג במשפט, מה שאין כן בנשיאים של זמנינו. וכיוצא בזה כתב בשו"ת קרית חנה דוד חלק ב' (סימן לו), שהנשיא בזמן הזה שאין פקודתו מתקיימת בלי הסכמת השופטים ושרי המדינה ובתי המחוקקים שלה, אין לברך עליו ברכת המלך, שאין זה דומה למלך שגוזר ומקיים ואין עוד מלבדו. עד כאן. אולם יש לומר שהואיל ויש בידו של נשיא מדינה לקבל או לדחות המלצת חנינה על מי שנידון למות על ידי בתי המשפט המוסמכים לכך, נמצא שסמכות דיני נפשות מסורה בידו, והרי הוא כמלך שדן והורג במשפט. ואף על פי שבזמן הזה הנשיא נבחר רק לתקופה מסויימת ואינו נשאר בנשיאותו כמלך שנשאר במלכותו עד סוף ימיו, מכל מקום כיון שבאשר הוא שם נשיא הוא, מברכים עליו בשם ומלכות. וכאותה שאמרו במגילה (דף טז:) תעלא בעידניה סגיד ליה. וכן מבואר בספר תורת חיים סופר (בסימן רכד אות י), שיש לברך על נשיא מדינה ברכת המלך בשם ומלכות, ואף על פי שאינו נוהג נשיאותו אלא לתקופה מסויימת שהוסכם עליה בשעת בחירתו לנשיא, מכל מקום כיון שהסמכות בידו בזמן נשיאותו לאשר פסק דין מות או לאשר חנינה לנידון, יש לברך עליו בשם ומלכות, ואין חילוק בזה בין כשהוא נושא תואר נשיא או מלך, שהכל תלוי בענין ולא בתואר. וכן העלה בשו"ת אפרקסתא דעניא (סימן לב) שמברכים על נשיא מדינה בזמן הזה בשם ומלכות, מהטעם האמור. וכן פסק בשו"ת שואל ונשאל ח"א (סימן עג). ע"ש. ואף במלך או נשיא שנמצא בביקור במדינה אחרת צריך לברך עליו ברכת המלכים, כמבואר בשו"ת חתם סופר (חלק אורח חיים סימן קנט, דף סא רע"א). וע"ש. ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' לה) כתב, שמלך או מלכה אפילו אין בידם להרוג ממש בלי התיעצות עם השופטים וראשי השלטון, מ"מ היות והם היותר מכובדים במדינה ובעם, וחולקים להם כבוד שאין דוגמתו, ראוי לברך עליהם שנתן מכבודו לבשר ודם, ומ"ש הרדב"ז ח"א (סי' רצו), שצריך שיהיה בידו להמית ולהחיות זהו רק לגבי שר גדול שנתמנה ע"י המלך, שהחסרון שאינם יכולים להמית הוא סימן על חסרון גדולתם, משא"כ לגבי המלך עצמו, אין תכסיסי החוק מונעים ממנו הברכה, כיון שהוא מלך באמת. עכת"ד. וע"ע בשו"ת משנה הלכות חלק יא (סי' קפב). וא"כ י"ל שהוא הדין לנשיא המדינה. וכ"כ הגאון בני ציון (סי' רכד סק"ו). וע"ע בשו"ת באר מרדכי בסוף הספר (עמוד תקז). ונשיא כמו הנשיא של ארצות הברית, שיש לו סמכות לצאת למלחמה, בודאי מברכים עליו ברכת המלך. ודלא כמ"ש הרה"ג מאיר בלומנפלד בשו"ת רבבות אפרים ח"ג (סי' תקמ), שאין לברך על נשיא ארצות הברית מפני שלא נבחר אלא לתקופה של ארבע שנים. ע"ש. דליתא. ומיהו כל זה בנשיא המופיע בבגדי מלכות, והעם רואים את גדולתו ואת תפארתו, אבל אם הוא לבוש בגדים אזרחיים כאחד העם, לא עדיף ממלך כזה שביארנו לעיל, שאין לברך עליו ברכת המלכים.
