ברכה על שינה בסוכה- הערה על דברי הגאון הראש"ל בעלון השיעור

[נדב]

זה בכלל לא יובן. שמכיון שתיקנו לברך כל יום, בהכרח שהברכה היא על חלק מהמצווה. וא״כ לא יעלה על הדעת לומר שיש בזה ברכה לבטלה למפרע. וז״פ.

אינו ענין לנד"ד גם אם דברי הרחיד"א קשים מ"מ שמעינן מיניה לנד"ד שהוא ברכה לבטלה.

 

[שמשון גונזלס]

צעיר וזעיר יניב נסיר

יפה שזכינו שראש בית ההוראה מגיב כאן, מההודעות הקודמות כאן היה נראה שמישהו אחר (מזכיר או משהו כזה..) מגיב.

 

[נאמן למרן]

יפה שזכינו שראש בית ההוראה מגיב כאן, מההודעות הקודמות כאן היה נראה שמישהו אחר (מזכיר או משהו כזה..) מגיב.

הניק נראה כללי "בית ההוראה" וכנראה משותף לרב ולמזכיר וכדו'

 

[דוק היטב]

לגופו של עניין
ראיתי שהגר״א דינר מבני ברק דן בשאלה כגון שלנו.
ויבואו המחלקים ויחלקו בין הנידונים, ויגדילו תורה.

 

[אד יעלה]

בעלון השבועי לקראת סוכות כתב הראש"ל הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א גבי הדין הידוע שאין מברכים על שינה בסוכה, וכמ"ש התוספות בברכות (יא ע"ב ד"ה שכבר נפטר) וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. "א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה". דלכאורה מדוע אין זה דומה לכלל שכ' הריטב"א הידוע בחולין (קו: ד"ה אמר רב) וז"ל: והנוטל ידיו לאכילה וברך על נטילת ידים ואחר כך נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, וההיא שעתא דעתו היה לאכול, ע"כ. ושוב תירץ שבנט"י יש מצות נטילה ואכילת פת כביצה היא תנאי נוסף, משא"כ בסוכה שהברכה היא על עיקר המצוה שלא מתקיימת, עכ"ד שליט"א.

ולענ"ד אין הנידונים דומים, וכדברי התוס' עצמם שהביאם הראש"ל, שגבי שינה בסוכה אין הדבר בידו אלא בידי שמים, והיינו שאדם לא יכול לעמוד ולומר כרגע אני יושן, שהרי יתכן שלא ירדם וכמו שמצוי רבות פעמים, ובמילים אחרות הוא לא יכול ללחוץ על כפתור כדי להרדם, ולכן אין כאן "רגע" שבו הוא יוכל לומר במאה אחוז שהוא הולך לישון, לעומת זאת גבי אכילת פת, ודאי וודאי שהדבר בידו של האדם לומר ולדעת שהוא יגיש את הפת לפיו ויאכל ברגע זה שהוא מברך, וכיון שהדבר בידו וכרגע כוונתו לאכול, ממילא אין בזה חשש מה יקרה אח"כ, אבל גבי שינה דמעיקרא לא היה רגע בו יכל לומר שעכשיו ישן במאה אחוז- אין הדבר בידו, לכן לא נתקן ע"ז ברכה.

וכעין זה מצינו עוד, בתוס' (כתובות עב.) גבי זבה דאינה מברכת על הטבילה שמא תראה ותסתור, ומבואר שאף שבירכה כדין, מ"מ חיישי' שמא תסתור והוי ברכה לבטלה. והיינו הואיל שאין הדבר בידה. וכן מבואר בהדיא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנב) דאין מברכין על הצדקה כיון דתלוי בדעת השני אם יקבל ואם לא ירצה לקבל הוי ברכה לבטלה, ע"ש. וה"נ אין הדבר בידו בודאות שישן עכשיו.

וגם אעיקרא תירוץ הראש"ל שליט"א, שדוקא גבי נטילה שיש כאן מצוה בפנ"ע אמרו כן, לפו"ר קשה לומר כן, שהרי הפוס' הביאו דברי הריטב"א ככלל גבי הרבה הלכות אחרות שבהם הברכה על המצוה היא אחת ולא ב' ענינים, וכגון בבברכות שבתפלה, וגבי ברכה על מילת גר שמברך קודם הטבילה ועדיין אינו גר ושמא יחזור בו (עי' הדרת קודש להגרצ"פ פרנק, עניני מילה סי' כז, ברכ"ה ח"ב עמ' שסט, ועוד רבים וציינתי הנקרא לפני בראשונה).

צעיר וזעיר יניב נסיר

עיקר ההערה של הראשלצ היא מלשון תוס' שמבואר בדבריהם שאם היה ברכה על שינה ולא היה נרדם היה ברכה לבטלה ואילו לפי הריטבא לא היה לבטלה עיין היטב בלשון התוס ופשוט.

 

[דוק היטב]

בשיעור השבועי (מוצ״ש וישב תשפ״ה) אמר הראשל״צ שליט״א להסתמך על הריטב״א לגבי ב׳ דינים נוספים.

א. אם בן נשוי הדליק נרות חנוכה אצל אביו במוצ״ש בחושבו שיישאר לישון אצלו בלילה, ובסוף החליטו לישון בביתם, שיש לומר ע״פ דעת הריטב״א שאין זה נחשב ברכה לבטלה.
ב. אם זוג מוזמן אצל קרובים והדליקו בביתם נרות שבת מכיון שמתכננים לישון בביתם אחר הסעודה, ובסוף נשארו לישון בבית המארחים, כתב שאי״ז ברכה לבטלה עפ״ד הריטב״א.

ולכאו׳ לא מובן כלל הדין הא׳. ובדין הב׳ מבואר שהשווה דין הריטב״א גם כאשר אין מצוה ותנאי לקיומה. (אם לא שנאמר שהמצווה היא להדליק ורק תנאי לקיומה שיהיו שם בליל שבת. ודוחק.)