בחזו"ע פסח עמ' י"ד כתב:
בשו"ת הלכות קטנות חלק ב (סימן כח) כתב שאין לברך אלא על ריבוי אילנות. ובמורה באצבע (סימן קצח) כתב, המדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דוקא, ויהיו שני אילנות וכו'. וכתב בפתח הדביר (סימן רכו סק"א), דמדלא כתב "שני מיני אילנות" מוכח שאפילו שנים ממין אחד שפיר דמי. ודלא כיש מדקדקים להצריך ב' מינים, ומלשון הש"ס "אילני" מוכח דוקא על ב' אילנות דלא סגי באחד, אבל אין הכי נמי דב' אילנות ממין אחד סגי. ע"כ. וכ"כ בספר גדולות אלישע (סימן רכו אות ה). ולכאורה י"ל שאפילו באילן אחד די מן הדין, שהברכה על כללות הבריאה. וכמו שכתב בשו"ת דובב מישרים חלק ג (סימן ה). ולשון הש"ס אילני לאו דוקא. וכההיא דאמרינן קידושין (נא: ) מאי בוגרות בוגרות דעלמא. אולם האחרונים הביאו לדינא דברי הלק"ט, ומהם בספר פרי האדמה חלק א (דף כט סע"ד). ובספר קמח סולת (דף צח ע"ד). ובחסד לאלפים (דף קלז ע"ב). ובמועד לכל חי (סימן א אות ט). וכ"כ בכף החיים למהר"י סופר (סימן רכו סק"ב). ולכן אם אין שם שני אילנות, שב ואל תעשה עדיף. והגם הלום ראיתי להרה"ג רבי אברהם חיים נאה בבדי השלחן חלק ב (דף צח רע"ב) שכתב שדברי המורה באצבע הנ"ל הם רק לכתחלה, ואפילו על אילן אחד יכול לברך אם אין שם אחר. ע"כ. אולם לא ראה דברי הפתח הדביר דסבירא ליה איפכא. וספק ברכות להקל. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב (סוף סי' כ). ע"ש.
ובחזו"ע ברכות עמ' תנ"ח חזר בו וכתב:
בשו"ת הלכות קטנות חלק ב (סימן כח) כתב שאין לברך אלא על ריבוי אילנות. ובמורה באצבע (סימן קצח) כתב, המדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דוקא, ויהיו שני אילנות וכו'. וכתב בפתח הדביר (סימן רכו סק"א), דמדלא כתב "שני מיני אילנות" מוכח שאפילו שנים ממין אחד שפיר דמי. ודלא כיש מדקדקים להצריך ב' מינים, ומלשון הש"ס "אילני" מוכח דוקא על ב' אילנות דלא סגי באחד, אבל אין הכי נמי דב' אילנות ממין אחד סגי. ע"כ. וכ"כ בספר גדולות אלישע (סימן רכו אות ה). ולכאורה י"ל שאפילו באילן אחד די מן הדין, שהברכה על כללות הבריאה. וכמו שכתב בשו"ת דובב מישרים חלק ג (סימן ה). ולשון הש"ס אילני לאו דוקא. וכההיא דאמרינן קידושין (נא: ) מאי בוגרות בוגרות דעלמא. תדע שהרי אמרו ג"כ בש"ע (סי' רכד ס"ו), הרואה חכמי ישראל אומר בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליריאיו, ושם (ס"ח) הרואה מלכי ישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק מכבודו ליריאיו, ובכל אלה חכם אחד ומלך אחד בכלל הברכה. וכן בש"ע (סי' רכז ס"א), על הזיקים מברך וכו', והוא כוכב היורה כחץ ונמשך אורו כשבט. וכן על הברקים ועל הרעמים מברך וכו', והברכה היא גם על ברק אחד ורעם אחד, אלמא דלשון רבים שאמרו לאו דוקא הוא אולם האחרונים הביאו לדינא דברי הלק"ט, ומהם בספר פרי האדמה חלק א (דף כט סע"ד). ובספר קמח סולת (דף צח ע"ד). ובחסד לאלפים (דף קלז ע"ב). ובמועד לכל חי (סימן א אות ט). וכ"כ בכף החיים למהר"י סופר (סימן רכו סק"ב). ולכאורה אם אין שם שני אילנות, שב ואל תעשה עדיף. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב (סוף סי' כ), שאע"פ שאפשר היה לדייק ממ"ש החיד"א בספר מורה באצבע (אות קצח), "שהמדקדקים" מקפידים שיהיו שני אילנות, וניתן לדייק מזה שזהו רק למדקדקים, אבל לא מעיקרא דדינא, אבל בפתח הדביר הצריך דוקא שיהיו שני אילנות. וכ"כ בכף החיים. ע"ש. וע"ע בשו"ת תורת משה בקונטרס עץ שתול (חאו"ח סי' כח), שעל אילן אחד יברך בלי שם ומלכות. ע"ש. אולם ראיתי להרה"ג רבי אברהם חיים נאה בבדי השלחן חלק ב (דף צח רע"ב) שכתב שדברי המורה באצבע הנ"ל הם רק לכתחלה, ואפילו על אילן אחד יכול לברך אם אין שם אחר. ע"כ. וכן מצאתי בשו"ת בצל החכמה חלק ו (סי' לו), שנשאל בזה, ואתא ואייתי מתניתא בידיה הוא ראבי"ה (ברכות סי' קכ) שכתב, האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזא "אילנא" דקא מלבלב, מברך וכו'. וכ"כ בשו"ת מהרי"ל (סי' קמג). אלמא דמעיקר הדין סגי באילן אחד. ע"ש. וכ"כ בתשובות והנהגות ח"א (סי' קצא). והעיד שכן הוא בש"ס הראשון שנדפס בוינציאה שנת ר"מ: וחזי "אילנא". ע"ש. וכ"כ בדקדוקי סופרים (ר"ה יא.), שבש"ס דפוס קראקא הנוסח "אילנא", וכן הוא בש"ס כתב יד. ע"ש. וכ"כ בחידושי הרא"ה (ברכות מג: ) וחזי אילנא. ובשו"ת רבבות אפרים חלק ח (סי' עז) העיד שראה להגר"מ פיינשטיין שבירך ברכת האילנות על אילן אחד. ושם הביא בשם רב אחד מישיבת בלטימור, שמנהג בני אשכנז לברך ברכת האילנות אף על אילן אחד. ע"ש. והן עתה ראיתי בספר פרח מטה אהרן (עמוד ע) שכתב בשם הרה"ג מאיר מזוז (הנאמ"ן) נר"ו, שכן הסכים שאפשר לברך ברכת האילנות על אילן אחד, ושכן נתפרסם בקובץ אחד שהגרש"ז אוירבך בירך ברכת האילנות לכתחלה על אילן אחד. ואמר דמ"ש החיד"א בספר מורה באצבע אינו רק דקדוק בעלמא. ושכן פסקו בשו"ת שאילת יעקב ח"ב (סי' ח), ובספר מעשה חמד (פרק ו הלכה ט). ושכן פסק הגר"ש דבליצקי בקובץ אורייתא חלק ו (עמוד קנג). ע"כ. ולכן נראה שאם אינו מוצא אלא אילן אחד שמוציא פרח ויצץ ציץ, מברך עליו בשם ומלכות, וכדברי הגרא"ח נאה הנ"ל.
ורציתי להבין, מחמת מה בדיוק חזר בו והקל לברך גם על אילן אחד (אחר שכתב שספק ברכות להקל, ושב ואל תעשה עדיף וכו')? מחמת שראה נוסחאות שכתוב בהם "אילנא"? או אולי מחמת שראה אחרונים כמו הרב מאזוז והרב דבליצקי והרב אוירבך שהקלו בזה?
בשו"ת הלכות קטנות חלק ב (סימן כח) כתב שאין לברך אלא על ריבוי אילנות. ובמורה באצבע (סימן קצח) כתב, המדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דוקא, ויהיו שני אילנות וכו'. וכתב בפתח הדביר (סימן רכו סק"א), דמדלא כתב "שני מיני אילנות" מוכח שאפילו שנים ממין אחד שפיר דמי. ודלא כיש מדקדקים להצריך ב' מינים, ומלשון הש"ס "אילני" מוכח דוקא על ב' אילנות דלא סגי באחד, אבל אין הכי נמי דב' אילנות ממין אחד סגי. ע"כ. וכ"כ בספר גדולות אלישע (סימן רכו אות ה). ולכאורה י"ל שאפילו באילן אחד די מן הדין, שהברכה על כללות הבריאה. וכמו שכתב בשו"ת דובב מישרים חלק ג (סימן ה). ולשון הש"ס אילני לאו דוקא. וכההיא דאמרינן קידושין (נא: ) מאי בוגרות בוגרות דעלמא. אולם האחרונים הביאו לדינא דברי הלק"ט, ומהם בספר פרי האדמה חלק א (דף כט סע"ד). ובספר קמח סולת (דף צח ע"ד). ובחסד לאלפים (דף קלז ע"ב). ובמועד לכל חי (סימן א אות ט). וכ"כ בכף החיים למהר"י סופר (סימן רכו סק"ב). ולכן אם אין שם שני אילנות, שב ואל תעשה עדיף. והגם הלום ראיתי להרה"ג רבי אברהם חיים נאה בבדי השלחן חלק ב (דף צח רע"ב) שכתב שדברי המורה באצבע הנ"ל הם רק לכתחלה, ואפילו על אילן אחד יכול לברך אם אין שם אחר. ע"כ. אולם לא ראה דברי הפתח הדביר דסבירא ליה איפכא. וספק ברכות להקל. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב (סוף סי' כ). ע"ש.
ובחזו"ע ברכות עמ' תנ"ח חזר בו וכתב:
בשו"ת הלכות קטנות חלק ב (סימן כח) כתב שאין לברך אלא על ריבוי אילנות. ובמורה באצבע (סימן קצח) כתב, המדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דוקא, ויהיו שני אילנות וכו'. וכתב בפתח הדביר (סימן רכו סק"א), דמדלא כתב "שני מיני אילנות" מוכח שאפילו שנים ממין אחד שפיר דמי. ודלא כיש מדקדקים להצריך ב' מינים, ומלשון הש"ס "אילני" מוכח דוקא על ב' אילנות דלא סגי באחד, אבל אין הכי נמי דב' אילנות ממין אחד סגי. ע"כ. וכ"כ בספר גדולות אלישע (סימן רכו אות ה). ולכאורה י"ל שאפילו באילן אחד די מן הדין, שהברכה על כללות הבריאה. וכמו שכתב בשו"ת דובב מישרים חלק ג (סימן ה). ולשון הש"ס אילני לאו דוקא. וכההיא דאמרינן קידושין (נא: ) מאי בוגרות בוגרות דעלמא. תדע שהרי אמרו ג"כ בש"ע (סי' רכד ס"ו), הרואה חכמי ישראל אומר בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליריאיו, ושם (ס"ח) הרואה מלכי ישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק מכבודו ליריאיו, ובכל אלה חכם אחד ומלך אחד בכלל הברכה. וכן בש"ע (סי' רכז ס"א), על הזיקים מברך וכו', והוא כוכב היורה כחץ ונמשך אורו כשבט. וכן על הברקים ועל הרעמים מברך וכו', והברכה היא גם על ברק אחד ורעם אחד, אלמא דלשון רבים שאמרו לאו דוקא הוא אולם האחרונים הביאו לדינא דברי הלק"ט, ומהם בספר פרי האדמה חלק א (דף כט סע"ד). ובספר קמח סולת (דף צח ע"ד). ובחסד לאלפים (דף קלז ע"ב). ובמועד לכל חי (סימן א אות ט). וכ"כ בכף החיים למהר"י סופר (סימן רכו סק"ב). ולכאורה אם אין שם שני אילנות, שב ואל תעשה עדיף. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב (סוף סי' כ), שאע"פ שאפשר היה לדייק ממ"ש החיד"א בספר מורה באצבע (אות קצח), "שהמדקדקים" מקפידים שיהיו שני אילנות, וניתן לדייק מזה שזהו רק למדקדקים, אבל לא מעיקרא דדינא, אבל בפתח הדביר הצריך דוקא שיהיו שני אילנות. וכ"כ בכף החיים. ע"ש. וע"ע בשו"ת תורת משה בקונטרס עץ שתול (חאו"ח סי' כח), שעל אילן אחד יברך בלי שם ומלכות. ע"ש. אולם ראיתי להרה"ג רבי אברהם חיים נאה בבדי השלחן חלק ב (דף צח רע"ב) שכתב שדברי המורה באצבע הנ"ל הם רק לכתחלה, ואפילו על אילן אחד יכול לברך אם אין שם אחר. ע"כ. וכן מצאתי בשו"ת בצל החכמה חלק ו (סי' לו), שנשאל בזה, ואתא ואייתי מתניתא בידיה הוא ראבי"ה (ברכות סי' קכ) שכתב, האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזא "אילנא" דקא מלבלב, מברך וכו'. וכ"כ בשו"ת מהרי"ל (סי' קמג). אלמא דמעיקר הדין סגי באילן אחד. ע"ש. וכ"כ בתשובות והנהגות ח"א (סי' קצא). והעיד שכן הוא בש"ס הראשון שנדפס בוינציאה שנת ר"מ: וחזי "אילנא". ע"ש. וכ"כ בדקדוקי סופרים (ר"ה יא.), שבש"ס דפוס קראקא הנוסח "אילנא", וכן הוא בש"ס כתב יד. ע"ש. וכ"כ בחידושי הרא"ה (ברכות מג: ) וחזי אילנא. ובשו"ת רבבות אפרים חלק ח (סי' עז) העיד שראה להגר"מ פיינשטיין שבירך ברכת האילנות על אילן אחד. ושם הביא בשם רב אחד מישיבת בלטימור, שמנהג בני אשכנז לברך ברכת האילנות אף על אילן אחד. ע"ש. והן עתה ראיתי בספר פרח מטה אהרן (עמוד ע) שכתב בשם הרה"ג מאיר מזוז (הנאמ"ן) נר"ו, שכן הסכים שאפשר לברך ברכת האילנות על אילן אחד, ושכן נתפרסם בקובץ אחד שהגרש"ז אוירבך בירך ברכת האילנות לכתחלה על אילן אחד. ואמר דמ"ש החיד"א בספר מורה באצבע אינו רק דקדוק בעלמא. ושכן פסקו בשו"ת שאילת יעקב ח"ב (סי' ח), ובספר מעשה חמד (פרק ו הלכה ט). ושכן פסק הגר"ש דבליצקי בקובץ אורייתא חלק ו (עמוד קנג). ע"כ. ולכן נראה שאם אינו מוצא אלא אילן אחד שמוציא פרח ויצץ ציץ, מברך עליו בשם ומלכות, וכדברי הגרא"ח נאה הנ"ל.
ורציתי להבין, מחמת מה בדיוק חזר בו והקל לברך גם על אילן אחד (אחר שכתב שספק ברכות להקל, ושב ואל תעשה עדיף וכו')? מחמת שראה נוסחאות שכתוב בהם "אילנא"? או אולי מחמת שראה אחרונים כמו הרב מאזוז והרב דבליצקי והרב אוירבך שהקלו בזה?
