מרפסן איגרי
Well-known member
ברכת המגילה לאחריה ביחיד
ראה ראיתי כמה ממחברי זמנינו שכתבו שיש לברך ברכה אחרונה של מגילה אף ביחיד. (ראה אור תורה אייר תשס"ז ס' צו. מנורה בדרום ח"ח עמ' קמג והלאה) והביאו הרבה ראשונים שכתבו כן. והוסיפו עוד סיבות מדוע אפשר לברך.
במעט שהצלחתי לחפש אביא את הראשונים שכתבו להדיא לברך -
ספר שבלי הלקט ענין פורים סימן קצה - ומנהג כל הישיבות כרב שיחיד קורא אותה ומברך לפניה ולאחריה.
שו"ת רש"י סימן קכט - ועל מקרא מגילה אני אומר, בין שהן עשרה בין שאינם עשרה, צריך לברך לפניה ולאחריה. והובא בהגה' בספר הנייר (סוף הלכות מגילה).
וכן הובא במחזור ויטרי (ס' רמה). ובמהדורת גולדשמידט (הלכות פורים סעיף א) הובא גירסא שדעת רב עמרם שאין לברך בפחות מעשרה, אבל רבינו שלמה חולק, ואמר שצריך לברך אפילו ביחיד בין לפניה בין לאחריה וכן עמא דבר.
וכן משמע מספר התניא (ס' מ) שקורא אף ביחיד, ולא חילק בין הברכות.
ספר האורה חלק א [סז] - מגילה בזמנה בארבעה עשר ביחיד יחיד קורא ומברך לפניה ולאחריה.
ספר תשב"ץ קטן סימן קעו - ומי שקורא את המגילה לחולה או ליולדת צריך לברך לפניה ולאחריה אף על פי שכבר יצא ידי חובתו בבית הכנסת.
וכ"כ הסמ"ק מצוריך (ס' קמו) בשם מהר"ם.
ספר המנהגים (טירנא) פורים - הקורא ליולדת או לחולה אף על פי שיצא כבר בבית הכנסת מברך לפניה ולאחריה אפילו אין מנין, דמגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה צריך עשרה.
ספר מהרי"ל הלכות פורים - הג"ה מי שקורא לחולה וליולדת צריך לברך לפניה ולאחריה אף על פי שיצא כבר ידי חובתו בב"ה.
ספר המנהיג הלכות מגילה עמוד רלט - כלל דיחיד מותר לקרותה ולברך לפניה ולאחריה בזמנה, וכן כת' רב אלפס ז"ל, וכן כת' רבינו דרב היה מחזר למצוא עשרה ולעשות מצוה מן המובחר, והיכא דלא אשכח הוה קרי ליה ביחיד בזמנה.
תמים דעים סימן קפ בשם ספר העתים (וסיים הראב"ד שראוי לסמוך עליו) - הלכך שלא בזמנה אם קורא אותה בעשרה יברך לפניה ולאחריה. ואם קורא אותה בפחות מעשרה אין מברך לא לפניה ולא לאחריה. אבל בזמנה כיון דהלכה כרב בין ביחיד בין בעשרה שמברך לפניה ולאחריה ומי שבא בדרך לאחר זמנה בין ביחיד בין בעשרה לא יקרא.
ספר מצוות זמניות הלכות פורים - והלכה כרב שאומר אפילו יחיד מברך לפניה ולאחריה בזמנה.
ועוד ישנם הרבה ראשונים שסתמו דבריהם וכתבו שאפשר לקרוא ביחיד. ולא חילקו בברכות בין ברכה ראשונה לאחרונה (ע"ש באור תורה באות ב' שמנאם).
ובדעת הש"ע ישנה מבוכה. ראה כסא רחמים לחיד"א (מסכת סופרים פרק יד הלכה ה בתוספות) שאין דעת מרן ברורה. [ובברכ"י ס' תרצב אות ד' הביא בשתיקה מהרדב"ז שיש לברך ברכה אחרונה אף ביחיד]. וראה בשלמי חגיגה (הלכות מגילה דף שכז ע"א) שהביא דעות בין האחרונים מה דעת הש"ע. ע"ש. ובמאמ"ר (תרצ"ב סק"ג) שהמנהג פשוט לברך, שכן נראה דעת מרן.
אכן יש כמה ראשונים שפסקו שיחיד לא יברך אף ברכה ראשונה. כש"כ בסדר רב עמרם (סדר פורים) בשם רב נתן. וכן הביא דעות בהגה' מיימוני (מגילה פרק א' ס"ז).
אמנם, בכל זאת אף אחד מהאחרונים לא חשש לדעתם לומר סב"ל.
ובילקוט יוסף (פורים עמוד תל) הביא רשימת אחרונים שכתבו שהמנהג שלא לברך ברכה אחרונה ביחיד.
וכשבדקתי ברוב האחרונים הנ"ל ראיתי שהם לא הביאו משאר הראשונים דלעיל שכתבו לברך ברכה אחרונה אף ביחיד.
אולי אפשר לומר, שפשט המנהג לברך ברכה ראשונה כדעת רוב הראשונים. ולגבי ברכה אחרונה, כיון שיש את דעת ארחות חיים וכל בו שכתבו בשם ירושלמי (שלא נמצא, וגם לא הובא בשום ראשון אחר מלבדם) שלא לברך ברכה אחרונה ביחיד. עוד מצטרף לזה הראשונים שפסקו שיחיד לא יברך שום ברכה גם לא הראשונה. לכן לעניין ברכה אחרונה חששו יותר.
ובס"ד מצאתי שכן כתב בספר מאורי אור (ח"ה חלק עוד למועד דף קכט ע"ב) שמסתברא כמו הרמ"א, כיון שיש פוסקים דס"ל שאף בברכה הראשונה אין לברך בלא עשרה, ואף לאחריו גם בציבור אינו אלא מקום שנהגו (כש"כ הטור תרצ"ב דתליא במנהג), וביחיד לאו מנהגא, מדנחלקו אף לפניה הבו דלא לוסיף. עכת"ד.
ולכן נראה שהדין דין אמת, שאחר שנתבאר בהרבה אחרונים שהמנהג לא לברך ברכה אחרונה שלא בעשרה, כן צריך להורות מהטעם הנ"ל.
נערך לאחרונה:
