מאי נפק"מ (לספרדים) מה הכמות?
אם לא מורגש מתיקות, למה לברך ע"ז מזונות?
(חוץ מזה שאאל"ט כמות גבוהה נמדד מבחינת כמות ולא ביחס למאכל. כלומר, ראיתי שהחטיפים רצו לטל את הסימון אז הוריד מ-400 נתרן, או משהו כזה, ככה שלכאו' זה לא מחייב שבאמת יהיה מתוק, אלא שיש בזה הרבה סוכר).
אם לא מורגש מתיקות, למה לברך ע"ז מזונות?
(חוץ מזה שאאל"ט כמות גבוהה נמדד מבחינת כמות ולא ביחס למאכל. כלומר, ראיתי שהחטיפים רצו לטל את הסימון אז הוריד מ-400 נתרן, או משהו כזה, ככה שלכאו' זה לא מחייב שבאמת יהיה מתוק, אלא שיש בזה הרבה סוכר).
נערך לאחרונה:
אהבת תורת ה'
Member
כמדומני בסי' קסח הנידון הוא לא הכמות (אלא לפי המשנ"ב) אלא בטעם תלוי אם מודגש מתיקות או לא, כפי הרב @בנימין לוריא שליט"א
נערך לאחרונה:
אהבת תורת ה'
Member
אפתח המקורות בפנים ואבדוק רק דקה
בעבר בישיבתי היה תופעה שהלחם היה מתוק.
שאלנו לרבנים, והתשובה הייתה כעין זאת: (דברים נכונים ביותר למי שלומד את ההלכות)
כל העניין של נילוש שנשתנה ברכתו, הוא כשיש עירוב של חלב או דבש שמשנה את טעם הלחם לגמרי. סוכר אינו משנה את טעם הלחם, כי אם ממתיק אותו בעלמא.
(בוחן לדבר: אם תפזר סוכר על הלחם, ברכת הלחם לא השתנה, כי הסוכר לא נילוש בבצק, אלא רק בא להוסיף טעם)
שאלנו לרבנים, והתשובה הייתה כעין זאת: (דברים נכונים ביותר למי שלומד את ההלכות)
כל העניין של נילוש שנשתנה ברכתו, הוא כשיש עירוב של חלב או דבש שמשנה את טעם הלחם לגמרי. סוכר אינו משנה את טעם הלחם, כי אם ממתיק אותו בעלמא.
(בוחן לדבר: אם תפזר סוכר על הלחם, ברכת הלחם לא השתנה, כי הסוכר לא נילוש בבצק, אלא רק בא להוסיף טעם)
אמונה ובטחון
Well-known member
אמונה ובטחון
Well-known member
היה ט"ס במה שכתבתי, ותוקן כעת.
חבל שמגיבים בלי ללמוד שו״ע
סי׳ קסח ס״ז
ויש אומרים שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה
מדדייק ״ניכר בעיסה״, משמע שרק כאשר עיסת הלחם נילושה בדבר אחר שמשנה את טעם הלחם עצמו, אבל אם הוא מתוק מחמת דבר חיצוני, אינו משתנה ברכתו
וכן דייק בזה הפמ״ג מובא במשנ״ב ס״ל:
ולחם שנותנין בו זאפר"ן להטעימו ולנאותו או שנותנין בו מעט צימוקין לכו"ע לחם גמור הוא
מחילה מכבוד מי שלמד כאן שולחן ערוך אבל זה לא נכון ולא כך ההלכה, לדעת מרן השו"ע הולכים לפי הטעם ואם נרגש המתיקות מברכים, אך מה יעשו
אניני הטעם? או אפילו מי שאכל מאכל או משקה עם מתיקות מרובה ולאחר מכן אכל לחם ורק אז הוא בוחן האם מתוק או לא? או אפילו אדם שרגיל באכילת
מאכלים מתוקים ואצלו הדבר אינו מאוזן..
לכן כתבו אחרוני זמננו, כך מטו משמיה דהרב יעקב יוסף זצ"ל, כ"כ הרב זכאי, וכך מורה הרב בוטבול, הרב דוד הכהן בעל אור ההלכה ועוד.. שאם נתן על קילו לחם כוס סוכר ברכתו בדרך כלל מזונות מחמת שבשיעור זה המתיקות נרגשת.
אניני הטעם? או אפילו מי שאכל מאכל או משקה עם מתיקות מרובה ולאחר מכן אכל לחם ורק אז הוא בוחן האם מתוק או לא? או אפילו אדם שרגיל באכילת
מאכלים מתוקים ואצלו הדבר אינו מאוזן..
לכן כתבו אחרוני זמננו, כך מטו משמיה דהרב יעקב יוסף זצ"ל, כ"כ הרב זכאי, וכך מורה הרב בוטבול, הרב דוד הכהן בעל אור ההלכה ועוד.. שאם נתן על קילו לחם כוס סוכר ברכתו בדרך כלל מזונות מחמת שבשיעור זה המתיקות נרגשת.
אמונה ובטחון
Well-known member
כשלומדים שו״ע, לא אמורים ליפול לטעויות שכאלו. וזו כוונתי.
אבל מרן השו״ע לא כותב מתיקות. הוא כותב אם נרגש ״טעם תערובת המי פירות או התבלין בעיסה״.
דהיינו, שאם עירב דבש בעיסה, ומורגש טעם דבש, הרי זה מזונות.
אך אם מרגיש טעם לחם רגיל, ובנוסף אליו יש מתיקות של סוכר שמפוזר עליו, על כגון דא לא דיבר השו״ע.
הבאתי משנ״ב מפורש שמסביר כן בדעת השו״ע.
אם אתה למדת את השו״ע עם הנו״כ ופוסקים, אי אפשר ליפול לטעות כזו. במחילה מכבוד תורתכם.
אשתי תמיד שמה סוכר כנדרש לפי המתכון בקמח החלה של שבת (כמות די גדולה, אגב). זה מעולם לא משנה את טעם החלה שיהיה שונה מטעם לחם רגיל.
מתכון לחלה מנצחת - 10 דק׳
אשמח אם יתפנה זמנו של @הרב שמעון ללוש לכתוב לנו בזה, אפילו אם מעט.
נושאים דומים בפורום
