כמדומני בסי' קסח הנידון הוא לא הכמות (אלא לפי המשנ"ב) אלא בטעם תלוי אם מודגש מתיקות או לא, כפי הרב @בנימין לוריא שליט"אבדיוק שמעתי שיעור צריך לודא אם כמות הסוכר שמן וכדומה יותר משיעור המים א"כ מזונות.
[וולדעת הגרמ לוי ועוד אם קובעים על זה סעודה זה המוציא
ואם אני אפזר דבש?!בעבר בישיבתי היה תופעה שהלחם היה מתוק.
שאלנו לרבנים, והתשובה הייתה כעין זאת: (דברים נכונים ביותר למי שלומד את ההלכות)
כל העניין של נילוש שנשתנה ברכתו, הוא כשיש עירוב של חלב או דבש שמשנה את טעם הלחם לגמרי. סוכר אינו משנה את טעם הלחם, כי אם ממתיק אותו בעלמא.
(בוחן לדבר: אם תפזר סוכר על הלחם, ברכת הלחם לא השתנה, כי הסוכר לא נילוש בבצק, אלא רק בא להוסיף טעם)
וגם אם תפזר דבש לדוגמא, זה לא יהפך למזונות... ולכן אין להביא מזה ראיה ולא בוחן לדבר.(בוחן לדבר: אם תפזר סוכר על הלחם, ברכת הלחם לא השתנה, כי הסוכר לא נילוש בבצק, אלא רק בא להוסיף טעם)
היה ט"ס במה שכתבתי, ותוקן כעת.אם מורגש המתיקות זה מזונות.
וגם אם קובעים על זה סעודה זה עדיין מזונות! ורק אם אוכלים שיעור קביעות סעודה שזה 216 גרם, אז ברכתו המוציא.
ואם אני אפזר דבש?!
מתוק-מזונות נקודה
חבל שמגיבים בלי ללמוד שו״עאם מורגש המתיקות זה מזונות.
צודק.חבל שמגיבים בלי ללמוד שו״ע
סי׳ קסח ס״ז
ויש אומרים שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה
מדדייק ״ניכר בעיסה״, משמע שרק כאשר עיסת הלחם נילושה בדבר אחר שמשנה את טעם הלחם עצמו, אבל אם הוא מתוק מחמת דבר חיצוני, אינו משתנה ברכתו
וכן דייק בזה הפמ״ג מובא במשנ״ב ס״ל:
ולחם שנותנין בו זאפר"ן להטעימו ולנאותו או שנותנין בו מעט צימוקין לכו"ע לחם גמור הוא
כל העניין של נילוש שנשתנה ברכתו, הוא כשיש עירוב של חלב או דבש שמשנה את טעם הלחם לגמרי. סוכר אינו משנה את טעם הלחם, כי אם ממתיק אותו בעלמא.
וכי עם עירב כמות מרובה של סוכר בעיסה אין משתנה טעמו וממילא ברכתו?ויש אומרים שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה
מדדייק ״ניכר בעיסה״, משמע שרק כאשר עיסת הלחם נילושה בדבר אחר שמשנה את טעם הלחם עצמו, אבל אם הוא מתוק מחמת דבר חיצוני, אינו משתנה ברכתו
חבל שמגיבים בלי לדעת אם הכותב למד שו"ע, ועוד לקבוע מדעתך שלא למד את ההלכה הזו בשו"ע.חבל שמגיבים בלי ללמוד שו״ע
כשלומדים שו״ע, לא אמורים ליפול לטעויות שכאלו. וזו כוונתי.חבל שמגיבים בלי לדעת אם הכותב למד שו"ע, ועוד לקבוע מדעתך שלא למד את ההלכה הזו בשו"ע.
טול קורה מבין עיניך.
אבל מרן השו״ע לא כותב מתיקות. הוא כותב אם נרגש ״טעם תערובת המי פירות או התבלין בעיסה״.מחילה מכבוד מי שלמד כאן שולחן ערוך אבל זה לא נכון ולא כך ההלכה, לדעת מרן השו"ע הולכים לפי הטעם ואם נרגש המתיקות מברכים, אך מה יעשו
אשתי תמיד שמה סוכר כנדרש לפי המתכון בקמח החלה של שבת (כמות די גדולה, אגב). זה מעולם לא משנה את טעם החלה שיהיה שונה מטעם לחם רגיל.וכי עם עירב כמות מרובה של סוכר בעיסה אין משתנה טעמו וממילא ברכתו?