ככה גם אני חושב, אך שמעתי מהרב אופיר מלכה שבשר בלי חציל זה לא מוסקה וממילא שניהם עיקר והולכים אחר הרוב.לא ראיתי חילוק בעובי החציל.
אם הוא ממולא רק בבשר, בכל מצב יהיה שהכל כי הבשר עיקר.
(אא"כ ממולא גם בבשר וגם באורז...)
אבל החציל מתקלקל בבישול ומטרתו רק ליתן טעם בבשר.ככה גם אני חושב, אך שמעתי מהרב אופיר מלכה שבשר בלי חציל זה לא מוסקה וממילא שניהם עיקר והולכים אחר הרוב.
הוא אמר שם שיש סתירה בדברי מרן זי''עעי' חזו"ע עמ' רפח-ט, סעי' ב והע' ג.
וצ"ע מסקנתו בנ"ד.
הביא שם שכן דעת הבן איש חי שבשניהם עיקר ורוב ומיעוט יברך שני ברכותאבל החציל מתקלקל בבישול ומטרתו רק ליתן טעם בבשר.
לכאו' לפי דבריו יצטרכו לברך גם על החציל האדמה וגם על הבשר שהכל, כי שניהם עיקר. (ואכן ראיתי מי שפסק ככה).
איזה סתירה?הוא אמר שם שיש סתירה בדברי מרן זי''ע
בשניהם עיקר ורוב ומיעוט אם יברך ברכה אחת או שני ברכותאיזה סתירה?
הא, זה סתירה ידוע האם פוסק את החיי אדם שבב' מינים ניכרים יפריד או כהמשנ"ב שיברך ברכה אחת ויפטור. ובמשנ"ב מאורות תירץ לנכון שרק בברכת מזונות ס"ל שלא יפריד. ע"ש.הביא שם שכן דעת הבן איש חי שבשניהם עיקר ורוב ומיעוט יברך שני ברכות
החציל מתקלקל?!אבל החציל מתקלקל בבישול ומטרתו רק ליתן טעם בבשר.
את האמת, מעולם לא אכלתי דבר זה, ואחר שאנחנו מברכים שהכל, ראית מש"כ כאן שכתב כן.החציל מתקלקל?!
כל הטעם זה השילוב עם החציל!!!
אז כאן יברך שני ברכות?הא, זה סתירה ידוע האם פוסק את החיי אדם שבב' מינים ניכרים יפריד או כהמשנ"ב שיברך ברכה אחת ויפטור. ובמשנ"ב מאורות תירץ לנכון שרק בברכת מזונות ס"ל שלא יפריד. ע"ש.
שם לכאו' מדובר בדבר שלא התבשל יחד, אבל בדבר שהתבשל יחד לכאו' נקרא מאכל אחד וא"צ להפריד.אז כאן יברך שני ברכות?
אשמח שכת"ר יעלה את המקורות שהביא שם (שו"ת באר משה לא מצאתי שם, ושו"ת לבושי מרדכי אינו תחת ידי).את האמת, מעולם לא אכלתי דבר זה, ואחר שאנחנו מברכים שהכל, ראית מש"כ כאן שכתב כן.
אז כבודו אומר שיברך רק האדמה כדעת הרב אופיר דאזלינן בתר רובאשם לכאו' מדובר בדבר שלא התבשל יחד, אבל בדבר שהתבשל יחד לכאו' נקרא מאכל אחד וא"צ להפריד.
ואיני זוכר בזה כעת דעת מרן זיע"א. (ולא דמי למה שהעיקר על המשנ"ב בדין דובשנים שהצריך נאפו יחד).
ממש לא פשוט שם.מרן זיע"א מפורש בחזו"ע (עמ' רפח-רפט בהערות) דן בכל זה בכמה סוגי ממולאים (כרוב, פלפל, חציל) ומסקנתו ברורה למעיין שם, שהכל לפי האדם האוכל,
אם בשבילו העיקר זה הבשר והירק רק מטעים, יברך שהכל, ואם עיקר דעתו על הירק והוא הרוב יברך אדמה, ואם פשוט טעים לו לאוכלם כך ביחד ושניהם עיקר יברך על שניהם (זה לפי מש"כ במק"א בב' עיקרים וניכרים), וכן עזה"ד.
וכן יוצא פשוט מסוגיית עיקר וטפל, ודוק.
לענ"ד לאו דווקא אלא להעיד על כוונת האוכל ושעל דרך הכלל הרוב הוא העיקר גם בדעת בני אדם, אמנם פשוט דבכל זה הדין משתנה לגופו של אדם ולא לגופו של מאכל, ולית מאן דפליג.מדגיש שם כל הזמן שזה "רוב", גם בהלכה למעלה.