בר יוחאי

[ישראל היהודי]

איפה המקור שיש איזה קשר לכיבוד הורים בכך שרשב"י נקרא בהרבה מקומות ע"ש אביו... קשור משהו?
ייש"כ מראש

 

[מנשה]

לא ראיתי מקור אבל לכבוד ל"ג לעומר המתקרב אכתוב בס"ד איזה פלפול בזה
במסכת סנהדרין דף צו עמוד א איתא מאי בלאדן בן בלאדן? - אמרי: בלאדן מלכא הוה, ואישתני אפיה והוה כי דכלבא, הוה יתיב בריה על מלכותא. כי הוה כתיב - הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה בלאדן מלכא. היינו דכתיב בן יכבד אב ועבד אדניו, בן יכבד אב - הא דאמרן
ופרש"י הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה - כדי שיתכבד אביו, לכך נקרא שם אביו עליו שנקרא מרודך בלאדן, דאי לא כתיב אלא מרודך בן בלאדן לא הוי מיתקרי עליה שמיה דאבוה, דהכי כתבי כולהו אינשי פלוני בן פלוני להכי כתיב מרודך בלאדן. עכ"ל -משמע שאין כבוד בשם אביו -מיהו אפשר לומר שגם שקוראים לו בן בלאדן יש בזה כבוד אלא שזה כבוד רגיל שכולם עושים כך והוא רצה לתת כבוד מיוחד לאביו לכן הוסיף לגמרי שם אביו בשמו (וכן י"א שרש"י ר"ת רבי שלמה יצחקי שהוסיף יצחקי כדי לכבד אביו ששמו היה יצחק וכן הרב יצחק כדורי ששם משפחתו היה דייבא ושינה לכדורי על שם אביו לכבודו)
מיהו נראה ראיה ממקום אחר שהנה בכל מקום לקרוא לחכם על שם אביו בלי שמו אין זה כבוד אלא זלזול כידוע עם ריב"ז וכמו מי שקרא לדוד על שם אביו בן ישי וכן בן עזאי ובן זומא שמם היה שמעון ומה שלא קראו להם בשמם משום שנפטרו בצעירותם ועדיין לא נסמכו להקרא רבי ולכן גם שמם לא נזכר ומכאן ראיתי שהקשו איך רגילים לקרוא לרשב"י בן יוחאי ואיך שרים את השיר בר יוחאי -הרי יש פה לכאורה זלזול ברב
למרות שמהשיר בר יוחאי אין זה קושיא כלל שכל השיר שבח עליו אז ודאי שיש כאן שבח ואין בזה בעיה והרי זה דומה לאדם ששם אביו יעקב והוא מזכירו בלי תואר כבוד ואומר יעקב הוא צדיק גדול והוא מתכוון על אביו שזה מותר שהרי הוא משבח ומכבד את אביו (ובזה יש לישב איך אמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה שכוונתו לר"ע הרי קרח זה גינוי של גנאי כמו עלה קרח שאמרו לאלישע אלא שכאן רואים מדבריו שהוא בא לשבח אותו ולא לגנות ובבדיחותא קאמר ושרי)
מ"מ י"ל שבר יוחאי שאני שכמה מקומות בזוהר נזכר בשם זה וזה כינוי שלו ולכן שרי – ונשאלת השאלה למה כונה בשם זה בן יוחאי ואפשר לומר משום שרצה ר' שמעון לכבד את אביו ולכן הוה ניחא ליה שיקראו לו על שם אביו
ונראה הסיבה לזה משום שאביו יוחאי דאג לו הרבה שילמד תורה ממה דאמרי' בפסחים דף קיב עמוד א
חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמר לו: רבי, למדני תורה. אמר: איני מלמדך. אמר לו: אם אין אתה מלמדני - אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות. אמר לו: בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. אמר לו: ומי בסכנה? והלא עגל בסכנה. אמר לו: אם בקשת ליחנק -ויש שאלה ואיך אבא שלו יוחאי יסכים להיות מויסר ולמסור למלכות אלא שיוחאי אביו של ר' שמעון הוא שחינך את ר"ש למסור עצמו על לימוד התורה כמו שעשה במערה ולכן קראו לו על שמו

 

[הרב יוסף חיים אוהב ציון]

ספר בניהו בן יהוידע על פסחים דף קיב ע"א
אני אומר ליוחאי אבא ומוסרך למלכות. פשט המאמר קשה להולמו איך יוציא רשב"י דברים כאלה מפיו לרבו, ואפילו אם נאמר שהוא לשון גוזמא, ועוד והלא כבר נמסר למלכות שהוא חבוש בבית האסורים כדי להרגו ומה יוסיף לו במסירה מחדש. ונראה לי בס"ד דאין כונת רשב"י על מלכות הרשעה חס ושלום, אלא כונתו על מדת המלכות שבקדושה, אשר בעשר ספירות למעלה שבידה מסור פועל הדין והעונש כנודע. וידוע כי יוחאי אביו של רשב"י היה אדם גדול בתורה והתנאים הגדולים קורין אותו חבירינו. וכונתו לומר שאומר ליוחאי אבא שיעניש אותך על ידי כונות הידועות לו בעבור שאין אתה מלמדני תורה, ומאחר דפעולת העונש היא נמשכת מן ספירת המלכות לכך אמר לו מוסרך למלכות. וכן היו מענשים הצדיקים בנפילת אפים שהיא בסוד המלכות, וכאשר עשה ר' אליעזר לרבן גמליאל שהענישו בנפילת אפים שהיה עושה ביום, וכנזכר בגמרא דמציעא [דף נ"ט ע"ב]

 

[מנשה]

וידוע כי יוחאי אביו של רשב"י היה אדם גדול בתורה והתנאים הגדולים קורין אותו חבירינו.

לפירוש זה אפשר משום שיוחאי אביו של ר"ש היה גדול בתורה כונה על שם בר יוחאי ולא משום כבוד אביו. ושבעים פנים לתורה