ב"ה
שלום וברכה,
סדרי הקדימה הנזכרים, אינם לעיכובא, אלא הסדר הנכון והראוי בדרך כלל. ועשוי להשתנות בסיבות שונות, כגון שצרכי עני בעירו גדולים הרבה מצרכי שכנו הקרוב אליו, או שבעירו יש עמלי תורה שנזקקים, ואילו שכנו גם נצרך אבל אינו מעמלי תורה, ובזה פעמים משתנים סדרי העדיפויות, והכל צריך להיות בשקל הקודש. ובדרך כלל הקו המנחה בזה, כשיש מעלה בזה מה שאין בזה וכן להיפך, יקיים מקרא שכתוב, טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך, כפי שכתבת בשאלה. וכאשר כולם שוים לטובה, הקרוב קרוב קודם. ורשאי ליתן החלק היותר עיקרי לקרוב אליו, ויתר תרומותיו יפיצם ביעקב ויחלקם בישראל.
ואם כבר נותן לקרוב אליו וכעת חשקה נפשו ליתן לישיבה בעיר אחרת, אם נתן עד כה במחשבה שכך הוא משורת הדין, ולא ידע שרשאי ליתן לישיבה שבעיר אחרת, לא חשיב מנהג ואין צריך התרה. אולם אם ידע שאינו לעיכובא ובכל זאת נהג ליתן לקרוב אליו ולא אמר מתחילה בלא נדר, נראה שיש לעשות התרה על שלא אמר בלא נדר, ואז יהיה רשאי ליתן גם לישיבה שבעיר אחרת במקום שכנו הקרוב אליו.
אולם קודם שמשנה ממנהגו הטוב ליתן אל הקרוב אליו, יש לשער יפה אם לא יגרם צער או עגמת נפש לאותו שרגיל לקבל ממנו ופתאום יבין שפסקה הטובה ממנו, שבאופן כזה פעמים רבות אין הצר שווה, והראוי הוא להמשיך להעביר דוקא אליו, יותר מאשר ליתן לישיבה אפילו אם היתה בשכנותו. ואדרבא יזכהו הי"ת להמשיך ליתן לקרוב אליו וגם להוסיף עוד כהנה וכהנה וביתר שאת לישיבה שבעירו ובעיר אחרת, להחזיק תורה ולהגדיל תורה ולהאדירה, לזכות את הרבים, ולהרבות כבוד שמים אמן.
בברכה רבה
