מעתיק ממה שכתבתי בזה בקצרה, יש תשובה יותר ארוכה שכתבתי בזה אבל שם הדברים פחות עניינים לגבי תוכי..
שאלה: האם מותר לגדל תוכי בבית?
תשובה: מעיקר הדין יש להקל לגדל תוכי בבית, ובפרט שיש צורך בכך כגון ריפוי, תעסוקה, יישוב דעתו וכיוצ"ב, ואין הבדל אם הצורך לגדול או לקטן. ויש להיזהר ולהמנע מלצערם כמה שאפשר, ולדאוג למזונותיהם תדיר.
הנה בשאלה זו יש כמה היבטים הלכתיים ואבאר בס"ד את שתי הצדדים העיקריים. הנידון הראשון הוא האם מותר לגדל תוכי בבית מצד גידול חיה טמאה: כתב הבית יוסף (יו"ד סי' קי"ז), כתב בארחות חיים (הלכות איסורי מאכלות אות מה ד"ה ואסרו) עופות טמאים מותר לגדלם כגון עופות המדברים ובלבד שלא יגדל אותם להשתכר. וגם בשו"ע כתב (יו"ד סי' קי"ז סע' א) כל דבר שאסור מן התורה אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה וכו'.
וכתב על זה המהריק"ש ועל זה סמכו לגדל העופות המדברים גם בהמות של רכיבה. והביא דבריו מרן החיד"א (שיורי ברכה יו"ד סי' קי"ז אות ב), וכתב וכן סמכו על זה לגדל צפורים טמאים המנגנים וכיוצא. וכ"כ הכה"ח (יו"ד סי' קי"ז ס"ק ה).
עוד יש לברר האם יש בזה משום צער בעלי חיים, משום דעל ידי כליאתם בכלוב מצטערים הציפורים שאינם יכולים לעוף לחופשי. ואמת היא שדנו בזה הפוסקים ארוכה, ולמסקנת הדברים אין לחוש בזה משום צער בעלי חיים חדא משום שרבותינו הראשונים וכן שאר הפוסקים דנו אם מותר לטלטל בשבת כלוב עם ציפורים אך לא העירו שיש איזה איסור לגדלם ויש לחוש משום צבע"ח.
ועוד דבמקום שיש צורך לאדם כגון הנאה, ריפוי, רוחב הדעת וכו' אין אומרים בזה משום צעב"ח, וכמו שכתב בשו"ת תרומת הדשן (ח"ב סי' ק"ה) להתיר למרוט נוצות לאווזים חיים וכן לחתוך לשון העוף כדי שידבר ואזנים וזנב של כלב כדי ליפותו, ומשום שאין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצרכיו ולתשמישיו, דלא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם.
וגם בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תניינא יו"ד סי' י) ואמנם אין לנו להאריך בזה כי כבר האריך מהרא"י בפסקים וכתבים (סימן ק"ה) שכל דבר שיש בו צורך להאדם לית ביה משום צעב"ח. וכ"כ מרן הראש"ל שליט"א (שו"ת הראשון לציון חלק א עמ' רס"ד והלאה), וכ"כ בילקוט יוסף ברכות התשפ"ד עמ' תל"ה-תל"ז). וע"ע בספר צער בעלי חיים בהלכה (פרקים ז,יב).
אלא שיש להוסיף ולשים לב שכבר אמרו חז"ל (ברכות עט ע"א) שלוש מידות יש בישראל ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. ונודע שאיסור צער בעלי חיים הוא מן התורה. ואמרו חז"ל (ברכות דף מ ע"א) אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת". על כן צריך להיזהר ולהמנע מלצערם וכן צריך לדאוג תדיר למזונותיהם, וכשאוזל להם האוכל אינו רשאי לאכול עד שמאכילם שוב.
