שאלוני מה יהיה הדין בבחור ישיבה שהוריו אינם שומרים תורה ומצוות ואינם מדליקים עליו בביתם, האם יצטרך להדליק נר חנוכה בישיבה, והאם יכול לברך.
בתחילה סברתי לומר שלכאו' יצטרך להדליק בעצמו, כיון שאינו יוצא בהדלקת הוריו, אך מ"מ היה נ"ל שלא יברך, מכיון שיש סניף נוסף לבחור ישיבה שיוצא בהדלקה של הישיבה או בהדלקה של הראש ישיבה, וא"כ עדיין אע"פ שהוריו לא מדליקים עליו, מ"מ נחשוש שיוצא יד"ח בהדלקת הישיבה או ראש הישיבה, ולכן לכאו' לא יוכל לברך.
וגם אולי במקרה כזה כן יוכל לכוון להדיא שלא להיפטר בהדלקת ראש הישיבה, ואז יוכל לברך בוודאי בעצמו.
וחשבתי לדמות דין זה לדין בחור ישיבה שהוריו בחו"ל, שכתב בילקו"י (סי' תרע"ז ס"ו):
ולכן חשבתי לומר שבאמת לכתחילה עדיף שידליק בלי ברכה, אולם מסעיף זה נראה שלא חשש לכך שהבחור שהוריו בחו"ל יוצא בהדלקת הישיבה או ראש הישיבה, וכתב שרשאי לברך, וא"כ לכאו' גם בנד"ד בחור ישיבה שהוריו לא מדליקים עליו בבית יהיה רשאי לברך.
וחשבתי אולי אפשר ללמוד מזה גם לדין בחור ישיבה שהוריו מתארחים אצל מישהו ואביו משתתף בפרוטה עם בעה"ב כדין אכסנאי, האם גם בכה"ג יוצא הבחור יד"ח מאביו, או שצריך להדליק בעצמו, והאם יוכל ויצטרך לברך?
ויצאתי לתור בנושא זה בילקו"י.
במכתבים שבסוף הילקו"י חנוכה החדש, מכתב ל"ג, כתב כך:
כלומר, שכותב שבין שהוריו אכסנאים ובין שהוא בעל תשובה, אמרינן סב"ל, ולא יברך. (והביא באמת את הצד שחשבנו לומר שבעל תשובה לא יברך כיון שיתכן שיוצא בהדלקה בישיבה או בהדלקת ראש הישיבה).
והנה, בהמשך המכתב הנ"ל (אחרי שכתב את הדין לגבי בחור שהוריו בחו"ל, וכפי שכתב בפנים הספר), כתב:
וכאן הביא את הצד שאולי לא יברך מכיון שאולי יוצא יד"ח בהדלקת הישיבה או הראש ישיבה, אך סיים וכתב שנראה יותר שיכול לברך, וכתב שמה שאנחנו מצרפים את בצד שיוצא יד"ח בהדלקת הישיבה או הראש ישיבה, זה רק סניף וצירוף, אבל לא שסומכים ע"ז לבד, ולכן אפי' לא חוששים בכה"ג לסב"ל ויכול לברך.
במכתב ל"ה כותב הרב:
וא"כ כאן כתב שבחור ישיבה שאין הוריו מדליקים עליו בביתו, לא ידליק בברכה.
וכן כתב בהמשך המכתב:
וסיים לקראת סוף בנכתב:
ואז כתב לדחות את הראיה מבחור שהוריו בחו"ל שאז יכול (לכוון להדיא שלא לצאת בהדלקת הוריו) ולברך בעצמו, מכיון שאז עוד לא הגיע כלל זמן החיוב של הוריו וכו'.
אתה הראת לדעת, שבמכתב ל"ה מתאריך י"א כסלו תשע"ה כתב בסוף המכתב שידליק בברכה (מכיון שלא חוששים שיוצא בהדלקת הישיבה או הראש ישיבה), אך 2 מכתבים אח"כ בספר, במכתב מתאריך ג' טבת תשע"ח כתב שאין לו לברך.
האם הרב חזר בו ולמעשה סובר שאין לו לברך? (ואם כן מדוע בספר זה הובא כך?)
בתחילה סברתי לומר שלכאו' יצטרך להדליק בעצמו, כיון שאינו יוצא בהדלקת הוריו, אך מ"מ היה נ"ל שלא יברך, מכיון שיש סניף נוסף לבחור ישיבה שיוצא בהדלקה של הישיבה או בהדלקה של הראש ישיבה, וא"כ עדיין אע"פ שהוריו לא מדליקים עליו, מ"מ נחשוש שיוצא יד"ח בהדלקת הישיבה או ראש הישיבה, ולכן לכאו' לא יוכל לברך.
וגם אולי במקרה כזה כן יוכל לכוון להדיא שלא להיפטר בהדלקת ראש הישיבה, ואז יוכל לברך בוודאי בעצמו.
וחשבתי לדמות דין זה לדין בחור ישיבה שהוריו בחו"ל, שכתב בילקו"י (סי' תרע"ז ס"ו):
ולכן חשבתי לומר שבאמת לכתחילה עדיף שידליק בלי ברכה, אולם מסעיף זה נראה שלא חשש לכך שהבחור שהוריו בחו"ל יוצא בהדלקת הישיבה או ראש הישיבה, וכתב שרשאי לברך, וא"כ לכאו' גם בנד"ד בחור ישיבה שהוריו לא מדליקים עליו בבית יהיה רשאי לברך.
וחשבתי אולי אפשר ללמוד מזה גם לדין בחור ישיבה שהוריו מתארחים אצל מישהו ואביו משתתף בפרוטה עם בעה"ב כדין אכסנאי, האם גם בכה"ג יוצא הבחור יד"ח מאביו, או שצריך להדליק בעצמו, והאם יוכל ויצטרך לברך?
ויצאתי לתור בנושא זה בילקו"י.
במכתבים שבסוף הילקו"י חנוכה החדש, מכתב ל"ג, כתב כך:
כלומר, שכותב שבין שהוריו אכסנאים ובין שהוא בעל תשובה, אמרינן סב"ל, ולא יברך. (והביא באמת את הצד שחשבנו לומר שבעל תשובה לא יברך כיון שיתכן שיוצא בהדלקה בישיבה או בהדלקת ראש הישיבה).
והנה, בהמשך המכתב הנ"ל (אחרי שכתב את הדין לגבי בחור שהוריו בחו"ל, וכפי שכתב בפנים הספר), כתב:
וכאן הביא את הצד שאולי לא יברך מכיון שאולי יוצא יד"ח בהדלקת הישיבה או הראש ישיבה, אך סיים וכתב שנראה יותר שיכול לברך, וכתב שמה שאנחנו מצרפים את בצד שיוצא יד"ח בהדלקת הישיבה או הראש ישיבה, זה רק סניף וצירוף, אבל לא שסומכים ע"ז לבד, ולכן אפי' לא חוששים בכה"ג לסב"ל ויכול לברך.
במכתב ל"ה כותב הרב:
וא"כ כאן כתב שבחור ישיבה שאין הוריו מדליקים עליו בביתו, לא ידליק בברכה.
וכן כתב בהמשך המכתב:
וסיים לקראת סוף בנכתב:
ואז כתב לדחות את הראיה מבחור שהוריו בחו"ל שאז יכול (לכוון להדיא שלא לצאת בהדלקת הוריו) ולברך בעצמו, מכיון שאז עוד לא הגיע כלל זמן החיוב של הוריו וכו'.
אתה הראת לדעת, שבמכתב ל"ה מתאריך י"א כסלו תשע"ה כתב בסוף המכתב שידליק בברכה (מכיון שלא חוששים שיוצא בהדלקת הישיבה או הראש ישיבה), אך 2 מכתבים אח"כ בספר, במכתב מתאריך ג' טבת תשע"ח כתב שאין לו לברך.
האם הרב חזר בו ולמעשה סובר שאין לו לברך? (ואם כן מדוע בספר זה הובא כך?)
