• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

דרשה בענין עד כמה גדולה אהבת התורה, בביאור עובדא דרבי ובר קפרא - אשמח מאוד לקבל הוספות, בפרט עובדות ממרנן ורבנן גדולי יהדות המזרח

דרשה שמסרתי השבוע בבית מדרש הגדול החיד"א באשדוד, ומאוד אודה למי שיוכל לכתוב לי עליה הוספות ובפרט עובדות והנהגות ממרנן ורבנן גדולי יהדות ספרד - בציון מקור העובדות[1]

בגמ' נדרים (נ: נא.) בדפים שנלמדים בימים אלו בדף היומי, מובא תיאור מעניין משמחת נישואיו של ר' שמעון בנו של ר' יהודה הנשיא.
רבי עבד ליה הלולא לר"ש ברבי, כתב על בית גננא עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין, ולא אזמניה לבר קפרא. אמר ליה, אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה! אזמניה, אמר: לעושי רצונו בעולם הזה כך, לעוה"ב עאכ"ו!
יומא דמחייך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא, א"ל לבר קפרא לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי, א"ל ליחזי מר דכל גריוא דבעינא שקילנא, שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה על רישיה ואזל ואמר ליה ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך, אחוך רבי, א"ל לאו אזהרתך דלא תבדחן?! א"ל חיטי דרשינא קא נסיבנא.
א"ל בר קפרא לברתיה דרבי, למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך, בן אלעשה חתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה, אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי, א"ל בר קפרא לרבי, מאי תועבה? כל דא"ל רבי דהכין הוא תועבה פרכה בר קפרא. א"ל, פרשיה את! א"ל תיתי דביתכי תירמי לי נטלא, אתת רמיא ליה, א"ל לר' קום רקוד לי דאימר לך, הכי אמר רחמנא תועבה - תועה אתה בה. לכסא אחרינא א"ל מאי תבל? א"ל כי עניינא קדמאה, א"ל עיביד לי דאומר לך, עבד, אמר ליה תבל הוא, תבלין יש בה?! מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות?! אמר ליה ומאי זימה? אמר ליה עיביד כי עניינא קדמאה, עבד, ואמר ליה זו מה היא. לא יכיל בן אלעשה למיסבל קם ונפק הוא ואינתתיה מתמן. מאי בן אלעשה? דתניא לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא להראות בהן תספורת של כ"ג, דכתיב כסום יכסמו את ראשיהם. תנא כעין לולינית. מאי לולינית? א"ר יהודה תספרתא יחידתא. היכי דמי? אמר רבא, ראשו של זה בצד עיקרו של זה, והיינו תספורת של כהן גדול.


ננסה נא לתאר את המציאות המדוברת כאן.

היתה זו חתונת ענק שהושקעו בה מליוני דינרים [שכן אם נחשב כמה הם 24,000 ריבוא דינרים, נגיע למאתים ארבעים מליון דינרים![2]], בחתונה הזו נכחו כל גדולי הדור חכמי התורה מגדולם ועד קטנם[3], כולם ישבו בכותל המזרח רבנים, אבות בתי דין, רבני מדינות וערים מכל העולם, מקובלים, ומי לא.

ולהבדיל בחתונה הזו נכחו גם כל גדולי המלכות, כשבראשם מלך רומא אנטונינוס, ועמו כל פמלייתו ושרי צבאותיו, ומסתמא מאבטחיו ואנשיו, ולא רק אנטונינוס בלבד אלא שרי צבאות נוספים מרחבי העולם שבאו לחלוק כבוד לנשיא ישראל הנערץ, ומאחר שרבי היה עשיר גדול מסתמא הגיעו גם כל עשירי הארץ לכבדו בהשתתפותם.

ובתוך כל ההמולה הזו ניצב רבינו הקדוש מקבל את פני אורחיו הנעלים, וכל העם מביטים בו בהערצת כבוד, וכך גם הרבנית אשתו בעזרת הנשים מסובבת בכל הנשים הנכבדות שבאו לשמוח בשמחתה.

והנה לפתע באים ואומרים לרבי שמישהו כתב בכתובת גרפיטי על הקירות מבחוץ "רבי הוציא 24 אלף ריבוא דינרים ולא הזמין את בר קפרא", רבי מבין שבר קפרא כועס מדוע לא הוזמן לשמחה הגדולה, ואכן רבי קורא לו ומנסה לפייסו[4].

קודם לכן, באחד הימים שקדמו לשמחה הגדולה, ניגש בר קפרא לבתו של רבי, הגבירה הגדולה אשת המליונר בן אלעשא, ואמר לה, תראי איך שבחתונה של אחיך - אביך ירקוד לפני ואמך תזמר (עי' בבן יהוידע שכ' הכונה שתעשה "זרליט" קולולוש... ועפ"ז לא קשה מדין קול באשה ערוה. ועי' כעי"ז בס' דף על הדף), יתכן שהיא גיחכה בסתר לבה ביודעה באיזה סדר גודל של אירוע מדובר, ויתכן שהיא גם ידעה שבר קפרא לא אמור להגיע לאירוע, אך כפי שנראה בהמשך בר קפרא ידע היטב על מה הוא מדבר, וידע גם היטב עם מי הוא מדבר...

רבי מבין שבר קפרא הוא זה שכתב כן ובתוך השמחה הגדולה יוצא רבי אל בר קפרא ושואלו לפשר הדבר, עונה לו בר קפרא (עפ"י ביאור ספר תפארת ציון) את עוברי רצונו של ה' כמו אנטונינוס הזמנת, ואותי לא?!

ואכן רבי נענה לבר קפרא ומזמינו להיכנס לשמחה, וכאן קורית דרמה מפתיעה:

בר קפרא ניגש לרבי ושואל אותו לפישרה של המילה 'תועבה' הכתובה בפרשת עריות.

רבי לא דוחה אותו לאמור לו לא עתה זה הזמן לשאלות כאלה, תבוא מחר לבית המדרש ונענה לך, אלא רבי עונה לו את הפירוש ובר קפרא דוחה כל פירוש שרבי אומר, עד שרבי אומר לו תפרש אתה ונשמע.

עיני קהל האלפים נשואות למה שמתרחש בבמת הכבוד, בר קפרא אומר לרבי אני לא מפרש בחינם, אני צריך שהרבנית תביא יין מהעזרת נשים ותמזוג כאן...

אם זה היה קורה היום, באותה שניה היו תופסים את בר קפרא כל המשבקי"ם ובכל הכבוד מסבירים לו שעליו לפנות ח"ו לבדיקה דחופה[5], אבל כאן רבי מבין שהוא חייב לדעת את הביאור של המילה הזו, ולכן הוא קורא בדחיפות לרבנית שתבוא מהעזרת הנשים עם היין[6], אך בר קפרא לא ממהר לשחרר את ההסבר, הוא מבקש שרבי יצא בריקוד לפניו...

ומה רבי עושה? רבינו הקדוש שכל חייו נזהר לא להוציא חיוך מפיו, עומד על הבמה ורוקד מהנשמה... לא אכפת לו מהמלך ולא מהשרים, לא מהדיינים ולא מהמקובלים, כדי לדעת פירוש של מילה אחת בתורה הוא יעשה הכל!

ורק אז מואיל בר קפרא לבאר לו שמילה זו היא מורכבת משלשה מילים "תועה אתה בה".

וכך חוזר על עצמו מחזה זה שלשה פעמים כשבכל פעם שואל בר קפרא את רבי לפשרה של מילה נוספת מפרשת העריות, ואינו מוכן להרפות עד שרבי ירקד והרבנית תמזוג את היין.

וזהו ממש כלשונו הטהורה של רבינו האוה"ח הקדוש (דברים כו, ח אות ח): גם ירמוז במאמר 'בכל הטוב' אל התורה, כאומרם ז"ל (ברכות ה' א) ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם!



ומבארים המפרשים שלא לחינם עשה כן בר קפרא, וגם לא היה במעשהו שום שמץ של זלזול ח"ו ברבי ואשתו, אלא אדרבא רצה בר קפרא להראות לכולם שלמרות כל מליוני הדינרים שנשפכו באירוע זה על ידי רבי, הכל בטל ומבוטל כחרס הנשבר בעיני רבינו הקדוש לעומת מילה אחת של תורה!

ולכן גם אמר זאת מראש דוקא לבתו הגבירה של רבי, שתדע לה היטב שעם כל העושר והכבוד של בעלה, אין כמו מילה אחת של תורה שהיא עולה עשרת מונים על כל הרכוש והעושר!

[וצריכים ההורים להכניס דבר זה עמוק עמוק בלב ילדיהם, שגם אם יש עושר וכבוד, זה טפל לעומת מילה אחת של תורה, כהמעשה הידוע בגביר דייניס שביקש מר' אלחנן וסרמן שיכנס ברגליו המלוכלכות על השטיחים היקרים וישב על הספות המפוארות שיתלכלכו ממנו כדי שבנותיו תראינה מה העיקר בחיים, ואכן זכה ששני חתניו היו גדולי הדור[7] ובסוף ימיו התרושש לגמרי מנכסיו ועלה לגור בפ"ת ואמר שאת חתניו לא יכלו לקחת ממנו].




ובהיות שאנו עומדים בסמוך לחג החנוכה נוסיף בזה דבר פלא הקשור גם לחנוכה, שהרי בפטירת רבי מובא בגמ' (כתובות קד.), שזקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר "רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי"!

ועדות זו נאמרת על ידי רבי בכבודו ובעצמו שהוציא כ"כ הרבה לנישואי בנו, ועליו דרשו חז"ל (ע"ז יא.) את הפסוק 'ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך', אמר רב יהודה אמר רב, אל תקרי גוים אלא גיים, זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.

ועל כך הביאו התוס' (כתובות שם): לא נהניתי אפילו באצבע קטנה - דאמרינן במדרש, עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ומייתי הא עובדא דרבי.

ומרן מלכא זיע"א במאור ישראל דרושים (עמ' קו) הוסיף להביא מקורות לכך שאין התורה נקנית בריבוי תענוגים, וביאר בזה מדוע הסעודות בחג החנוכה נחשבות סעודות הרשות, שהרי כל התורה שבעל פה שיש לנו היום החלה אך ורק אחרי ניצחון החשמונאים, ועל כך גם אנו חוגגים את שמחת התורה, ועל כן לא יאה ולא נאה לחוג שמחה זו באכילה ושתיה שהיא ההיפך מהשגת התורה! וסיים במליצת לשונו: כי הרודף אחרי המותרות, ישכח את החוקים ואת התורות, ואם תגעל נפשו בחמד'ן ויתר'ן, כזפת ועטרן, אז ידבק עם בוראו בפרישה ודרישה, ויוכל להתנהג בקדושה.

ואגב נוסיף עוד כי על חתונה זו מסופר בירושלמי (ביצה פ"ה ה"ב):
רבי הוה מסב לר"ש בריה והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא. עבר ר"מ ושמע קלהון, אמר רבותינו הותרה השבת?! שמע ר' קליה אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו? ואית דאמרי הכין אמר מי הוא זה שבא לצנעינו בתוך ביתינו? שמע ר"מ קליה וערק, נפקין פריי בתרי' מפרי אפרח רוחא פיקייליה מעל קדליה דר"מ, אודיק ר' מן כוותא וחמא קדליה דר"מ מן אחוריו, אמר לא זכית אנא לאורייתא אלא בגין דחמי קדליה דר"מ מן אחוריו. רבי יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין, אנן לא זכינן לאורייתא אלא בגין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה.


ועיין בספר "מבי מדרשא דרבי מאיר בעל הנס" לידי"נ הרה"ג שמעון ואנונו (עמ' 1258 ואילך) במה שהאריך במעשה זה.

ועוד מצינו גודל אהבת התורה במדרש רבה (פר' נשא פי"ב אות ח): שאל רשב"י את רבי אלעזר ב"ר יוסי, אמר לו אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו? א"ל הן, למלך שהיתה לו בית יחידה והיה אוהבה יותר מדאי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותו, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמו, כך היה הקדוש ברוך הוא מחבב את ישראל קראן אחותי רעיתי יונתי תמתי, לא זז מחבבן עד שקראן אמו, הה"ד (ישעיה נא) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, ולאמי כתיב, עמד רשב"י ונשקו על ראשו, אמר לו אלולי לא יצאתי לעולם אלא לשמוע טעם זה מפיך די!

והיינו שרשב"י עם כל גודל מעלותיו והשגותיו הכבירות מיד כששמע דבר תורה כזה שש ושמח ונשק את ר' אלעזר ב"ר יוסי על ראשו והתבטא בכזו התבטאות נדירה!

וכעי"ז מצינו בגמ' (הוריות יב: ) שרב פפא נתן את בתו לאשה להונא בר רב נחמן שאמר לפניו דבר הגון.



ונוסיף עוד להביא מענין זה של חשיבות כל מילה ומילה ממילות התורה, בהקדים הסוגיא הסמוכה לפנ"כ בנדרים שם (נ : ) :
אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה, תורה מפוארה בכלי מכוער? א"ל למדי מבית אבוך, במה מניחין יין? אמרה ליה במאני דפחרא. אמר לה, כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא? אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא! אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי. אמר לה אף אורייתא כן. והאיכא שפירין וגמירין? אמר לה, אי הוו סנו הוו גמירין טפי.
ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא, אמרה ליה, שמואל רבך הכי דנן? אמר לה ידעת ליה?! אמרה ליה, אין, גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה. אמר לה לבזוייה קאתית, תיהוי ההיא אתתא בשמתא! פקעה ומתה.


ולכאורה מה נפק"מ אם הת"ח נאה או כעור?

וביאר מרן הגרי"ח בבן יהוידע דהנה גם בדברי התורה יש דברים שנראים ככעורים חלילה, כאלופי עשו ושעיר על כל ממזריהם[8], שהמסתכל בהם בעין שטחית חושב שאין בהם שום צורך, ובאמת יש בהם סודות גדולים ועניינים נאים מאוד מאוד, וכך הוא בת"ח, שכלפי חוץ נראים כעורים ותוכם רצוף אהבה בחכמה יקרה ונאה עד מאוד.

ולכן נקראים הת"ח "עיני העדה" שהם כמו העינים שהראיה יוצאת מהשחור שבעין.

ועוד, שבכך ניכר כבוד התורה, שאף שהת"ח נראה כעור הכל מכבדים אותו ומנשקים ידיו ורגליו, לא מחמת יופיו ומראהו החיצוני. ועוד הוסיף (ב"מ פד.) שבת"ח נאה יכול לשלוט עיה"ר.



ומהיכן ידעה בת הקיסר שיש ת"ח נאים? ביאר בספר חידושי מהריא"א (בס' בית ישראל, מובא בילקוט ביאורים), שנתכוונה על ר' אבהו שהיה נכבד בבית הקיסר, והיו אמהותיו יוצאות לקראתו ומזמרות לכבודו רבא דעמיה מדברנא דאומתיה (כתובות יז.).

ואכן מצינו מעשה בירושלמי (ביכורים פ"ג ה"ג) דשמעון בן בבא היה עני ומסכן, ומינו לדיינים תלמידי חכמים פחותים ממנו, ואמר שם רבי אבהו על עצמו "אבהו השפל והנמוך נתמנה, ושמעון החשוב לא", וחזינן שאחז ר' אבהו שהוא במדרגה פחותה מר' שמעון.


ועל כן הסמיכה הגמ' את המעשה באותה אשה שתיארה את שמואל בצורה מבוזה, להראות שלמרות שהיה גדול בחכמה ותבונה עד אין חקר, בכל זאת לא היה מראהו כ"כ נאה.

וממעשה זה למדו הפוסקים כמה וכמה דינים הנוגעים למבזה תלמידי חכמים; בשו"ת מהרי"ק (שורש קפט) למד מכאן שהמבזה ת"ח אינו נאמן לומר שהתכוון לדבר אחר. ובשו"ת מהריט"ץ (סי' רמב) כ' שמנדים את המבזה אף שיתכן שבכלל לא נתכוון לכך. ובשו"ת הרשב"ש (סי' שנג) הוכיח שאותה אשה התחייבה נידוי אף שהיה זה אחר פטירת שמואל. ובחי' ר"א מן ההר הוכיח שגם המבזה ת"ח שלא בפניו חייב נידוי!

ואפשר להוסיף להביא כאן מדבריו של מרן זצ"ל (מעדני המלך ח"ג פ"ה) בענין חיוב שמיעת ד"ת. עי"ש בביאור הפסוק 'מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה' (משלי כח, ט).




[1] מתוך דברים שנשאתי לפני שיעורו של הגרב"צ מוצפי בביהכנ"ס החיד"א, יט כסלו פג.
[2] על עשירות רבי, צל"ע ירושלמי (שביעית ו, א) שקיבל מאנטונינוס 2000 מדות שדות באריסות. ובשבת (קיג: ) אמרו ששומר סוסיו היה יותר עשיר משבור מלכא. ובגיטין (נט.) אמרו עליו תורה וגדולה במקום אחד. ובאבות (פ"ו מ"ח), רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם כו', אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כולם נתקיימו ברבי ובניו.
[3] בכתובות ח. מובא שלוי בירך אז את ברכות החופה.
[4] במד"ר (ויק"ר כח) מובא המעשה בשינוי, וז"ל מדרש קהלת רבה (פ"א אות ג'): רבי עשה סעודת משתה בנו קרא ר' לכל רבנן ואינשי למקרי בר קפרא, אזל וכתב על תרעא אחר כל שמחתך מות ומה יתרון לשמחתך, אמר מאן עבד לן הדא, אמרו בר קפרא דאנשיתון למיקרי ליה לגרמיה חפיה הוא, אזל ועבד אריסטון אוחרן, וקרא לכל רבנן וקרא ליה לבר קפרא ועל כל תבשיל ותבשיל דהוה מניח קדמיהון הוה אמר עליה תלת מאה מתלין על הדין תעלה והוה עריב להון והות תבשילא צנין ולא טעמין ליה, והוה רבי אמר למשומשנוהי למה תבשילינון עללין ונפקין ולא טעמין מידי, אמרין ליה בגין חד סב דיתיב תמן וכיון דתבשילא עליל הוא אמר תלת מאה מתלין בהדין תעלה בגין כן תבשילא צנין ולא טעמין מידי, סליק לגביה אמר ליה למה את עביד כן שביק אריסטון דיכלין, אמר לו לא תהא סבור דבגין מגיסך אתית אלא בגין דלא צווחת לי עם חבירי, לא כן אמר שלמה מה יתרון לאדם וגו', מאחר שדור הולך ודור בא מן דפייסן דין לדין עבדין שלמא, אמר אבא בר קפרא לרבי, ומה בעוה"ז שאינו שלך השפיע לך הקדוש ברוך הוא שלוה, עולם הבא שכולו שלך עאכ"ו.
[5] ויתרה מזו בר קפרא מסכן את עצמו לכאורה בקפידת רבי שיכולה להסתיים על כוס יין בצורה טרגדית, כמובא בגמ' (שבת ל: ), דההוא דאתא לקמיה דרבי אמר ליה אשתך אשתי ובניך בני אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אמך אשתי ואתה בני אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע אמר רבי חייא אהניא ליה צלותיה לרבי דלא לשווייה בני ממזירי דרבי כי הוה מצלי אמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים.
[6] שהזהיר על כבודה את בניו לפני פטירתו, כדאיתא בכתובות קג. [וקאמר שם שהיתה אם חורגת].
[7] הובא בילקו"י סוכה עמ' 17 משם קובץ אשרי האיש.
[8] ולהמחשת הענין אמרנו לתאר את ה"וורט" של עשו עם גב' אהליבמה, שנולדה מצבעון שבא על אשת בנו הממזר ענה, וענה עצמו גם היה ממזר שכן אביו צבעון בא על אמו ונולד צבעון בנו ואחיו. ובכן מציג עשו את אהליבמה לפני הוריו הצדיקים, שואלים אותה מי אביך? אומרת צבעון. ומי זה סבך? צבעון. ומי זה דודך? צבעון... ומי אחיך? ענה, אחיו ובנו של צבעון... ומי זו אמך? אשתו של ענה...​
 

נושאים דומים בפורום

חזור
חלק עליון