אם אומרים תחנון ביום יג' אייר במנחה
כתבו הכנסת הגדולה ועוד דהמנהג דכל יום שלא אומרים בו תחנון, לא אומרים גם במנחה שלפניו
[1]. אך בנידון דידן יש שכתבו שכיון שהאחרונים נחלקו אם אומרים תחנון בפסח שני
[2], דיינו אם נפטור את יום יד'
[3]. ולענין הלכה נראה דיש לפטור יום זה מתחנון, לפי דהפוסקים הקדמונים כתבו שבפסח שני לא אומרים תחנון, והוי כיום רגיל שלא אומרים תחנון. ועיין בה"ב (עמוד מט)
[4].
ועוד יש לצרף דאפשר שיש איסור לומר תחנון במקום שאין אומרים. דשבלי הלקט שהובא בב"י כתב זולתי מנחה שלפניו
אסור. ובש"ע כתב ויש
אוסרים גם במנחה שלפניו [ויש דפוסים שכתבו כן בר"ת וי"א] וכ"כ בספר בית דוד (סימן רעב). ואף שאינו מוכרח כ"כ, יש לצרף דיעות אלו. [ועיין הלכה ברורה עמוד נג].
[5]
[1] והגר"א בביאורו לש"ע הביא מקור לזה מהגמרא במו"ק (כז עמוד א) מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת, מן המנחה ולמעלה. [והפר"ח ביאר כן גם בדעת מרן, ויש חולקים. עיין הלכה ברורה עמוד נא-נב]
[2] נ.ב פסח שני הוא ביד' כיון שהקרבת הקרבן היתה ביד' בין הערביים והשמחה היא על הקרבת הקרבן. עיין פסחים (נ ע"א ובתוספות) [אך מ"מ אכילת הקרבן והמצה היא בליל טו', ולכן יש שכתבו לאכול מצה בפסח שני גם בליל טו'. עיין אור תורה (תשמ"ט סימן קכו') ובספר אוצר ההלכות עמוד מט']. ואה"נ דאף בפסח ראשון איכא שמחה בפנ"ע ביום יד', אלא דבלא"ה לא אומרים תחנון כל החודש.
ולענין יום טו' אייר דנו בזה הפוסקים עיין בית דוד (נא) ומחזיק ברכה (קלא ה). ויש להוסיף טעם לפטור כיון שאוכלים המצה בליל טו'. ושו"ר שבספר שער יששכר שפירא (ח"א עמוד פט) שהביא ממחברת האר"י שכתב שטו' אייר יום מעולה בגלל אכילת הקרבן, אך אח"כ כתב דביום טו' אומרים תחנון דאכילת הפסח לא מעכבא ע"ש [ולא מצאתי בספר מחברת הקדש]. וע"ע בהלכה ברורה (עמוד מט). ונראה מדהשמיטו הפוסקים טעם זה, ש"מ לא ס"ל. וכן המנהג לומר תחנון.
ובסברא צ"ע אכתי למה לא שמחים ביום טו' זכר לאכילת המצה, הא חלק מהשמחה בפסח ראשון היא אכילת המצה.
[3] ועוד דשונה מכל יום שלא אומרים אף במנחה לפי דהכא הכל תלוי בהקרבה וזמן ההקרבה הוא בין הערביים והכא א"א להקריב בלילה שלפני [עיין תוספות פסחים נ ע"א].
[4] ובשו"ת ברכת יהודה ברכה (ח"ד סימן טו) כתב שבעל הלכה ברורה חזר בו, ופסק שלא לומר בהיגלות דברי האר"י ע"ש.
[5] נ.ב. צ"ב למה לא אומרים תחנון בט"ו בשבט ובביאור הגר"א (קלא) כתב דהוי דומיא דארבעה ראשי שנים הנזכר בריש מסכת ר"ה. וראיה לזה מהגהות מימוניות (ריש הלכות שופר) שלא מתענים בט"ו בשבט. ובספר נפש דוד לגאון האדר"ת (עמוד מ"ט) כתב דהוא להזכירנו מצות הפרשת מעשר אילנות. ועיין טעמי המנהגים (נפ"א קכ"ח).איברא דיש מקומות שאומרים תחנון בט"ו בשבט. עיין בהלכה ברורה (עמוד מ"ז). ובאמת צ"ב מה שמחה יש כ"כ בט"ו בשבט.
