מעשה שהיה השנה, כך היה:
באחת מבתי הכנסת הפרוזים מערי ישראל, הקשבתי בקשב לקריאת המגילה, בה מגולל סיפור הנס העצום אותו חווה עם ישראל לפני למעלה מאלפיים שנה, ומאז ועד היום מידי שנה ושנה, הימים נזכרים ונעשים, ומהם שואבים אנו מלא חופניים אמונה בכמות גבוהה, כי אות היא בנינו לבוראנו שלא יעזבנו לעד ולעולמי עולמים, וסופם של ההמנים בכל דור ודור ליפול, ועם הנצח ינצח.
וראה איזה פלא: סיבוב ראש לאחור גרם לראיית אותו נער שמצא לו תחפושת "מושלמת" לדעתו, הוא ישב שם עם חולצת טריקו קצרה, רגליו "זרוקות" קדימה, ומעל ראשו... אין כלום! שערות ארוכות-קצרות עיטרו את פרצופו, והכיפה נעלמה!!
המתפללים היו המומים, כיצד מסוגל אותו נער להיכנס לבית ה' ללא מורא על ראשו?! היו כאלו שהעדיפו לנהוג ב"מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", והיו כאלו שפנו אליו, מדוע אין על ראשו כיפה = הסממן היהודי-דתי המובן מאיליו...
את תשובתו הניצחת דומני שלא אשכח: יש לי פאה!
אמנם, אותו יום פורים היה, אך עדיין, לאן חלף הלך לו הרגש היהודי, יכול להיות שעל פי ההלכה הדבר מותר, סוף כל סוף הראש מכוסה, אך כיצד זה נראה? חשבתי לעצמי אולי דומה הוא לאותו אחד שמראה את הנמצא מתחת לרגליו כאומר "כשר אני".
יכול להיות גם שהדבר מותר לכתחילה שבלכתחילה, ואפשר שיש "הכשר" על הפאה לאפוקי ע"ז ושאר מרעין בישין, אבל איפה הרגש??? לא כל מה שמותר עושים. גם לא בפורים. הלא אמרו חכמינו: "הרחק מן הכיעור והדומה לו".
איפה נעלם לו הרגש של ה"בן תיירה"? מי שמחמיר בכל דבר ועניין, ולא מכניס לפיו גרגיר "היתר", וד"ל, כיצד יוריד את הכיפה מראשו, ויכסהו בשערות הדומות לשערו ממש.
את תשובתו של הנער אי אפשר לפספס: היכן ראית כל בעיה? לא מבעיא רגש יהודי, ולא מבעיא הנהגה של "בן תורה", הלא הבוגרים של הישיבות המובחרות ביותר, העילית שבעילית, מתירים לכתחילה לבני ביתם להוריד המטפחת = כיפה (ואדרבה, אבוי למי שתשים), ומה לכם כי תלינו עלי?!
אם לנשים התירו, כ"ש שיהיה מותר בשבילי...
נקודה למחשבה.
באחת מבתי הכנסת הפרוזים מערי ישראל, הקשבתי בקשב לקריאת המגילה, בה מגולל סיפור הנס העצום אותו חווה עם ישראל לפני למעלה מאלפיים שנה, ומאז ועד היום מידי שנה ושנה, הימים נזכרים ונעשים, ומהם שואבים אנו מלא חופניים אמונה בכמות גבוהה, כי אות היא בנינו לבוראנו שלא יעזבנו לעד ולעולמי עולמים, וסופם של ההמנים בכל דור ודור ליפול, ועם הנצח ינצח.
וראה איזה פלא: סיבוב ראש לאחור גרם לראיית אותו נער שמצא לו תחפושת "מושלמת" לדעתו, הוא ישב שם עם חולצת טריקו קצרה, רגליו "זרוקות" קדימה, ומעל ראשו... אין כלום! שערות ארוכות-קצרות עיטרו את פרצופו, והכיפה נעלמה!!
המתפללים היו המומים, כיצד מסוגל אותו נער להיכנס לבית ה' ללא מורא על ראשו?! היו כאלו שהעדיפו לנהוג ב"מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", והיו כאלו שפנו אליו, מדוע אין על ראשו כיפה = הסממן היהודי-דתי המובן מאיליו...
את תשובתו הניצחת דומני שלא אשכח: יש לי פאה!
אמנם, אותו יום פורים היה, אך עדיין, לאן חלף הלך לו הרגש היהודי, יכול להיות שעל פי ההלכה הדבר מותר, סוף כל סוף הראש מכוסה, אך כיצד זה נראה? חשבתי לעצמי אולי דומה הוא לאותו אחד שמראה את הנמצא מתחת לרגליו כאומר "כשר אני".
יכול להיות גם שהדבר מותר לכתחילה שבלכתחילה, ואפשר שיש "הכשר" על הפאה לאפוקי ע"ז ושאר מרעין בישין, אבל איפה הרגש??? לא כל מה שמותר עושים. גם לא בפורים. הלא אמרו חכמינו: "הרחק מן הכיעור והדומה לו".
איפה נעלם לו הרגש של ה"בן תיירה"? מי שמחמיר בכל דבר ועניין, ולא מכניס לפיו גרגיר "היתר", וד"ל, כיצד יוריד את הכיפה מראשו, ויכסהו בשערות הדומות לשערו ממש.
את תשובתו של הנער אי אפשר לפספס: היכן ראית כל בעיה? לא מבעיא רגש יהודי, ולא מבעיא הנהגה של "בן תורה", הלא הבוגרים של הישיבות המובחרות ביותר, העילית שבעילית, מתירים לכתחילה לבני ביתם להוריד המטפחת = כיפה (ואדרבה, אבוי למי שתשים), ומה לכם כי תלינו עלי?!
אם לנשים התירו, כ"ש שיהיה מותר בשבילי...
נקודה למחשבה.
