אחרי כל המלל, לפי מה שעיני ראו, עוד בחיי מרן זיע"א בישיבת אור ברוך ובישיבת שארית יוסף (של המרביצי) היה את כל ספרי מרן זיע"א ובניו. בשארית יוסף בבית מדרש עצמו ובאור ברוך באוצר הספרים שבעזרת הנשים.דברתם על שידוכים, וכך היה המצב.
אך הדבר התבטא גם בקבלה למוסדות.
לא היתה מציאות של קבלת בחור לשיבה אשכנזית או אברך לכולל,
במידה והיה מצהיר שספר ההלכה על פיו הוא נוהג הוא 'ילקוט יוסף',
ספרי מרן זיע"א לא נכנסו לישיבות,
גם כשמישהו תרם אותם, הם נשארו במחסן אוצר הספרים, או גרוע מכך נשלחו לגניזה (!).
הציטוט הקצר הזה מחזיק בתוכו את הביטוי המשקף את המבט של ראשי הישיבות הספרדיים על דברי מרן,
במילה אחת - 'שטחיות'.
מי שזוכר את אותם ימים, לא יכול שלא להתפעל מהמהפך של 180 מעלות בענין.
דרך אגב,
גם כיום ישנם ישיבות ספרדיות מהשורה הראשונה,
שיעשו כל מאמץ שלא יהיו תמונות גדולות מידי של מרן זיע"א בחדרים,
ושספריו לא יהיו במדפים הגבוהים, כי 'צריך ללמוד משנה ברורה'...
ברור שצריך ללמוד משנ"ב, וגם מרן דיבר על כך,
אך הם מבליטים ומדגישים את לימוד המשנ"ב, כדי לצמצם את הלימוד בספרים של מרן.
פעם? זה עד היום!
יש בבני ברק תלמוד תורה שמיועד לבנים של אברכים ספרדים שלמדו בישיבות אשכנזיות.
גם במאור התורה היו ספרי מרן זיע"א (אולם כמדומה שרק חלק מועט מספרי בניו, ואולי כלל לא).
ובנוה ארץ של הרב רפול, כמעט ליד כל בחור היה ילקוט יוסף.
כך שבמחצית מישיבות מקימי המרביצי ודאי היו ספריו, לגבי החצי השני יתכן שלא היה, איני יכול להעיד מכלי ראשון. אבל בכל מקרה דבריך אינם מדוייקים כלל.