תגובה שכתבתי למאמר שהתפרסם בעלון של בני תורה בנתניה:
הרב --- כתב שבחנוכה אנו מודים על נס פך השמן. לא ראינו בשום מקום הודאה על נס פך השמן אלא אך ורק על הניצחון במלחמה ועל החזרת העבודה בבית המקדש.
א. סיפור הנס במקורות השונים: על אף שלפי הבבלי, וכן במשנה תורה, וכן בטור סי' או"ח תרע"ז נכתב שחנוכה נקבע לשמונה ימים בעקבות נס פך השמן, אך בפסיקתא, ולהבדיל, בספרים היסטוריים המתארים את התקופה (מקבים, יוסף בן מתתיהו) הנס לא מוזכר כלל. (עיין בדרכי משה שם.) לפי הפסיקתא גם הדלקת נרות אינה קשורה לנס פך השמן, אלא לכך שהדליקו נרות בחנוכת המזבח בשיפודי ברזל. כן גם בברייתא המצורפת למגילת תענית (שם הובאה גם הברייתא שבבלי, ומובן מהסתירה של הברייתות שאינן חיבור אחד, אלא הוספות מאוחרות למגילת תענית, שנכתבה בארמית עוד לפני המשנה), אלא זכר לכך שעסקו בחנוכת המזבח במשך שמונה ימים. נמצא שכל קביעת חנוכה סביב נס פך השמן נמצאת במח' תנאים בין הפסיקתא לבבלי.
ב. שיטת התלמוד הבבלי והפוסקים: גם הבבלי בשבת שהזכיר את נס פך השמן לא רצה לומר שעליו אנחנו מודים בחנוכה (ובאמת מה טעם להודות על נס כזה? היה ראוי לומר: 'קבעוהו בהלל ובתשבחות'). נס זה לפי הבבלי הוא רק הסיבה לכך שמדליקים נרות במשך שמונה ימים, ואינו עניין להודאה. ניתן לדמות הדבר לאכילת מצה בפסח - ברור שאיננו מודים על כך שאבותינו אכלו מצות ביציאת מצרים, אלא שכיוון שאכלו מצות באותו זמן, זו הדרך שהתורה קבעה לזכור את יצי"מ. בדומה לכך גם משלוח מנות בפורים - איננו חוגגים שליחת המנות ע"י היהודים, אלא חוגגים באופן שמזכיר את האירועים.
ג. "אף הן היו באותו הנס": ראיה נוספת שגם לפי התלמוד הבבלי ההודאה אינה על נס פך השמן: הגמ' אומרת שנשים היו באותו הנס. הנה לשתי הדעות בראשונים מדובר בהצלה ובמלחמה. או שניצלו מגזירות היוונים, או שלקחו חלק במלחמה. אף אחד מהראשונים לא כתב שהיו בנס פך השמן.
גם בתפילות השייכות לחנוכה לא נמצא נס פך השמן, וברוב המקומות אין אפילו הזכרה של הדלקת נרות המקדש אף ללא נס!
ד. תפילת 'על הניסים':
רש"י בשבת כותב שההודאה בחנוכה ('ימי הלל והודאה') נעשית באמירת 'על הניסים' בתפילה ובברכת המזון.
אין בתפילת על הניסים כל הודאה על נס פך השמן, והוא אינו מוזכר בה כלל.
המילים 'הדליקו נרות בחצרות קדשך' אינן מדברות על נס פך השמן, אלא על עצם העבודה במקדש, הרי לפי הפסיקתא אנו מדליקים את הנרות כיון שהדליקו נרות בשיפודים של ברזל, ללא הזכרת נס כלל.
יש להוסיף שבנוסח המקורי מילים אלו לא מוזכרות כלל (עי' רמב"ם בסדר התפלה). בנוסח האשכנזי, התימני והספרדי המקורי (רמב"ם בסדר התפילה) נכתב בנוסח על הניסים בפרוש: "על המלחמות". (משום מה מילים אלו הושמטו בסידורי הספרדים, אולי בגלל ערבוב עם נוסח על הניסים של פורים.)
ה. 'הנרות הללו':
במסכת סופרים, שהיא מקור נוסח 'הנרות הללו', לא מוזכר נס פח השמן כלל, אלא 'על התשועות ועל הניסים', ונראה בבירור שמדובר על הניצחון במלחמה שהוביל לחידוש העבודה במקדש וחנוכת המזבח.
ו. קריאה בתורה:
בחנוכה הקריאה היא בעניין חנוכת המזבח ע"י הנשיאים, ולפי הרמב"ם, שאין קוראים את 'בהעלותך' - אינה קשורה למנורה. במסכת סופרים אכן כתוב כמנהגנו, לקרוא עד 'וזה מעשה המנורה' אך אין זו הוכחה שנתקן על נס, וייתכן שנתקן על חידוש העבודה גרידא.
ז. הפטרה:
הפטרות חנוכה לפי הבבלי והרמב"ם אכן עוסקות בהדלקת הנרות במקדש. אין כאן הוכחה שזה בעקבות הנס שנעשה בנרות, וייתכן שזה להזכיר את עצם החזרה להדלקת הנרות, כפי שקריאת חנוכת המזבח אינה בגלל שנעשה נס המזבח, אלא על כך שחידשו את המזבח ואת העבודה בו.
ושוב, הרי לפי הפסיקתא אנו מדליקים את הנרות כיון שהדליקו נרות בשיפודים של ברזל, ללא הזכרת נס כלל.
במסכת סופרים ההפטרה היא 'ותשלם כל המלאכה' שהוא מעניין חידוש העבודה, ואינו קשור כלל להדלקת נרות המנורה.
סיכום: אין כל מקום, לא מצד הסברא ולא מהמקורות בחז"ל ובראשונים (ולהבדיל - במקורות ההיסטוריים שכתבו יהודים באותו זמן או בסמוך) להודות לה' על נס פך השמן. ההודאה היא על הניצחון במלחמה, שהוביל לחנוכת המזבח וחידוש העבודה בבית המקדש.
לענ"ד חשוב מאוד לדעת על מה נקבע "להודות ולהלל", ואיזה נס אנו מפרסמים!
הרב --- כתב שבחנוכה אנו מודים על נס פך השמן. לא ראינו בשום מקום הודאה על נס פך השמן אלא אך ורק על הניצחון במלחמה ועל החזרת העבודה בבית המקדש.
א. סיפור הנס במקורות השונים: על אף שלפי הבבלי, וכן במשנה תורה, וכן בטור סי' או"ח תרע"ז נכתב שחנוכה נקבע לשמונה ימים בעקבות נס פך השמן, אך בפסיקתא, ולהבדיל, בספרים היסטוריים המתארים את התקופה (מקבים, יוסף בן מתתיהו) הנס לא מוזכר כלל. (עיין בדרכי משה שם.) לפי הפסיקתא גם הדלקת נרות אינה קשורה לנס פך השמן, אלא לכך שהדליקו נרות בחנוכת המזבח בשיפודי ברזל. כן גם בברייתא המצורפת למגילת תענית (שם הובאה גם הברייתא שבבלי, ומובן מהסתירה של הברייתות שאינן חיבור אחד, אלא הוספות מאוחרות למגילת תענית, שנכתבה בארמית עוד לפני המשנה), אלא זכר לכך שעסקו בחנוכת המזבח במשך שמונה ימים. נמצא שכל קביעת חנוכה סביב נס פך השמן נמצאת במח' תנאים בין הפסיקתא לבבלי.
ב. שיטת התלמוד הבבלי והפוסקים: גם הבבלי בשבת שהזכיר את נס פך השמן לא רצה לומר שעליו אנחנו מודים בחנוכה (ובאמת מה טעם להודות על נס כזה? היה ראוי לומר: 'קבעוהו בהלל ובתשבחות'). נס זה לפי הבבלי הוא רק הסיבה לכך שמדליקים נרות במשך שמונה ימים, ואינו עניין להודאה. ניתן לדמות הדבר לאכילת מצה בפסח - ברור שאיננו מודים על כך שאבותינו אכלו מצות ביציאת מצרים, אלא שכיוון שאכלו מצות באותו זמן, זו הדרך שהתורה קבעה לזכור את יצי"מ. בדומה לכך גם משלוח מנות בפורים - איננו חוגגים שליחת המנות ע"י היהודים, אלא חוגגים באופן שמזכיר את האירועים.
ג. "אף הן היו באותו הנס": ראיה נוספת שגם לפי התלמוד הבבלי ההודאה אינה על נס פך השמן: הגמ' אומרת שנשים היו באותו הנס. הנה לשתי הדעות בראשונים מדובר בהצלה ובמלחמה. או שניצלו מגזירות היוונים, או שלקחו חלק במלחמה. אף אחד מהראשונים לא כתב שהיו בנס פך השמן.
גם בתפילות השייכות לחנוכה לא נמצא נס פך השמן, וברוב המקומות אין אפילו הזכרה של הדלקת נרות המקדש אף ללא נס!
ד. תפילת 'על הניסים':
רש"י בשבת כותב שההודאה בחנוכה ('ימי הלל והודאה') נעשית באמירת 'על הניסים' בתפילה ובברכת המזון.
אין בתפילת על הניסים כל הודאה על נס פך השמן, והוא אינו מוזכר בה כלל.
המילים 'הדליקו נרות בחצרות קדשך' אינן מדברות על נס פך השמן, אלא על עצם העבודה במקדש, הרי לפי הפסיקתא אנו מדליקים את הנרות כיון שהדליקו נרות בשיפודים של ברזל, ללא הזכרת נס כלל.
יש להוסיף שבנוסח המקורי מילים אלו לא מוזכרות כלל (עי' רמב"ם בסדר התפלה). בנוסח האשכנזי, התימני והספרדי המקורי (רמב"ם בסדר התפילה) נכתב בנוסח על הניסים בפרוש: "על המלחמות". (משום מה מילים אלו הושמטו בסידורי הספרדים, אולי בגלל ערבוב עם נוסח על הניסים של פורים.)
ה. 'הנרות הללו':
במסכת סופרים, שהיא מקור נוסח 'הנרות הללו', לא מוזכר נס פח השמן כלל, אלא 'על התשועות ועל הניסים', ונראה בבירור שמדובר על הניצחון במלחמה שהוביל לחידוש העבודה במקדש וחנוכת המזבח.
ו. קריאה בתורה:
בחנוכה הקריאה היא בעניין חנוכת המזבח ע"י הנשיאים, ולפי הרמב"ם, שאין קוראים את 'בהעלותך' - אינה קשורה למנורה. במסכת סופרים אכן כתוב כמנהגנו, לקרוא עד 'וזה מעשה המנורה' אך אין זו הוכחה שנתקן על נס, וייתכן שנתקן על חידוש העבודה גרידא.
ז. הפטרה:
הפטרות חנוכה לפי הבבלי והרמב"ם אכן עוסקות בהדלקת הנרות במקדש. אין כאן הוכחה שזה בעקבות הנס שנעשה בנרות, וייתכן שזה להזכיר את עצם החזרה להדלקת הנרות, כפי שקריאת חנוכת המזבח אינה בגלל שנעשה נס המזבח, אלא על כך שחידשו את המזבח ואת העבודה בו.
ושוב, הרי לפי הפסיקתא אנו מדליקים את הנרות כיון שהדליקו נרות בשיפודים של ברזל, ללא הזכרת נס כלל.
במסכת סופרים ההפטרה היא 'ותשלם כל המלאכה' שהוא מעניין חידוש העבודה, ואינו קשור כלל להדלקת נרות המנורה.
סיכום: אין כל מקום, לא מצד הסברא ולא מהמקורות בחז"ל ובראשונים (ולהבדיל - במקורות ההיסטוריים שכתבו יהודים באותו זמן או בסמוך) להודות לה' על נס פך השמן. ההודאה היא על הניצחון במלחמה, שהוביל לחנוכת המזבח וחידוש העבודה בבית המקדש.
לענ"ד חשוב מאוד לדעת על מה נקבע "להודות ולהלל", ואיזה נס אנו מפרסמים!
