ב'מאיר עיני ישראל' עמ' 403-404 הובא משו"ת עטרת יעקב עמ' לג מר' שלום שכנא זאהן:
ובעטרת יעקב שם הביא שכן נהג הגר"מ פינשטיין, והוכיח כן הגר"מ אטיק מהגרי"ז [לגבי בשכמל"ו שאין צריך לדקדק, וכן הביא מהגריש"א.זכורני כשהייתי אצל החפץ חיים זצוק״ל שנה אחת לפני פטירתו בראדין, ושמעתיו מתפלל ה'שמונה עשרה' של תפלת לחש (כי היה מתפלל בקול רם קצת, כדי שישמע אזנו מה שמוציא מפיו), ולא היה מדקדק כלל לפי כללי הדקדוק.
למדתי מזה שדעתו הרמה היתה, כי רק בקריאת-שמע וכדומה שהחיוב הוא הקריאה, שם צריכים לדקדק בתכלית הדקדוק, אולם בנוגע לתפלה וכדומה, שהוא ענין של עבודה שבלב, אז הדרך לומר המלות באופן שמדברים בני אדם - באופן שלבו ירגיש, וממילא אם יאמרם ע״פ דקדוק, אין הלב מרגיש תוכן הדברים כמו אם אומרם באופן שרגיל לאומרם, כי עבודה זו היא עבודה שבלב, והעיקר שהלב ירגיש.
מיהו יש להדגיש שבוודאי יש ליזהר לא להבליע מילים, וכמבואר בשבחה של תורה בקונטרס חיכו ממתקים:
כָּתַב הָרֵאשִׁית חָכְמָה בְּשַׁעַר הַקְּדוּשָׁה סוֹף פֶּרֶק י״ד וז״ל: עוֹד צָרִיךְ לִיזָהֵר, כַּאֲשֶׁר יַעֲסוֹק בְּתוֹרָה אוֹ בִּתְפִילָה, שֶׁיוֹצִיא מִלוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִילָה כְּתִיקונָן, וְאַל יֹאמַר בִּמְרוּצָה וְהַבְלָעָה.
ובהמשך הביא שם מהזוהר פנחס עמ' רמ"ו, [בתרגום], בזה"ל:
כַּךְ גַּם מִי שֶׁמוֹצִיא מִלִּים שֶׁל תְּפִילָה אוֹ תּוֹרָה מִפִּיו, צָרִיךְ לְהוֹצִיא אוֹתָם בְּהַטְחָנָה שְׁלֵמִים וְלֹא בְּהַלְעָטָה חֲסֵרִים.
מיהו בתורה כמדומה שלא כ"כ מקפידים בזה.
ויתכן משום שזה קשה ויכביד על הלימוד.