אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
האם יש כיום בית חתנים? תשובת חכם אחד שליט"א, שהתיר לברך בכל דוכתא ז' ברכות. ודלא כמרן זיע"א.
בעבר גם אני ישבתי על סוגיא זו ונוכחתי שכיום שאין נוהגים באפריון יש להקל לברך בכל מקום, וצרפנו את דעת הר''ן וסיעתו דלא בעינן בית חתנים ואת המנהג שהיה כן בכמה עדות, ובפרט שדברי התוס' וסייעתם מאד מחודשים שהוציאו דין זה ממסכת סוכה כאשר עיקר הדין נלמד ממסכת כתובות ושם אין זכר לתנאי זה.
אך יש לציין שמה שכתב הרב הכותב שגם כיום איכא בני חבורה, לענ''ד אינו מצוי בכל מצב. דהן אמת שאם חבריו מהישיבה או בני משפחתו שהוא שמח בהם נמצאים הא ודאי דחשיבי בני חבורה, אך פעמים רבות קורה שהחתן הולך לסעודת שבע ברכות לצד של הכלה וחבריו אינם עמו ורוב ככל המסובים שם הם חבריו של בעל הבית מבית הכנסת מהכולל או שכניו, ובכה''ג נלע''ד שיש מקום לחשוש מלברך לדעת התוס' וסיעתם.
עוד יש לציין דהתנאי של פנים חדשות לא תמיד קיים שהרי דעת הרבה מהראשונים דבעינן שיהיו פנים חדשות שמרבים בשבילם השמחה [דהיינו אישיות מכובדת כגון הרב, איש ציבור חשוב, וכדו'] וכ''ד השו''ע, ודבר זה לא תמיד מצוי. הן אמת שבסידור בית עובד כתב שהמנהג כדעת החולקים דלא בעינן שירבו בשבילם וע''ז סמך מרן זיע''א ביבי''א להקל, מ''מ יש לציין שלפ''ז לא נוכל להחשיב את השבת כפנים חדשות, כי הטעם ששבת נחשב כפ''ח הוא משום שמרבים בה בסעודה וזה רק אליבא דהפוסקים דפ''ח היינו שמרבים בשבילם [על אף שגם דימוי זה מחודש מאד], ואע''פ שהמנהג להקל גם בשבת מ''מ אין לזה יישוב, ואיכא בזה סתירה של מקולי דמר ומקולי דמר.
ולענין דינא, כיון דאיירינן בברכות וסב''ל, לכן נראה שאע''פ שיש מקום להקל ולברך שלא בבית חתנים [כי לא נהגינן באפריון] מ''מ בעינן שיהיו בני חבורתו של החתן עמו דהיינו חבריו ששמח בהם או בני משפחתו. כמו כן ראוי שיהיו פ''ח שמרבים בשבילם [כגון רב חשוב או איש ציבור וכדו'] ויתכן שחבריו של חתן ששמח בהם שהם פ''ח נמי סגי.
כמו כן נראה שגם בשבת יש להצריך פ''ח כדי לחשוש לדעת הפוסקים [רמב''ם וסיעתו] דלא חשיבא פ''ח. מיהו במה שנהגו להחמיר ולהצריך שיהיו שני פ''ח נראה שהסומך בזה להקל יש לו היתר מרווח. והנני מצרף בזה מש''כ בזה בעבר.
אך יש לציין שמה שכתב הרב הכותב שגם כיום איכא בני חבורה, לענ''ד אינו מצוי בכל מצב. דהן אמת שאם חבריו מהישיבה או בני משפחתו שהוא שמח בהם נמצאים הא ודאי דחשיבי בני חבורה, אך פעמים רבות קורה שהחתן הולך לסעודת שבע ברכות לצד של הכלה וחבריו אינם עמו ורוב ככל המסובים שם הם חבריו של בעל הבית מבית הכנסת מהכולל או שכניו, ובכה''ג נלע''ד שיש מקום לחשוש מלברך לדעת התוס' וסיעתם.
עוד יש לציין דהתנאי של פנים חדשות לא תמיד קיים שהרי דעת הרבה מהראשונים דבעינן שיהיו פנים חדשות שמרבים בשבילם השמחה [דהיינו אישיות מכובדת כגון הרב, איש ציבור חשוב, וכדו'] וכ''ד השו''ע, ודבר זה לא תמיד מצוי. הן אמת שבסידור בית עובד כתב שהמנהג כדעת החולקים דלא בעינן שירבו בשבילם וע''ז סמך מרן זיע''א ביבי''א להקל, מ''מ יש לציין שלפ''ז לא נוכל להחשיב את השבת כפנים חדשות, כי הטעם ששבת נחשב כפ''ח הוא משום שמרבים בה בסעודה וזה רק אליבא דהפוסקים דפ''ח היינו שמרבים בשבילם [על אף שגם דימוי זה מחודש מאד], ואע''פ שהמנהג להקל גם בשבת מ''מ אין לזה יישוב, ואיכא בזה סתירה של מקולי דמר ומקולי דמר.
ולענין דינא, כיון דאיירינן בברכות וסב''ל, לכן נראה שאע''פ שיש מקום להקל ולברך שלא בבית חתנים [כי לא נהגינן באפריון] מ''מ בעינן שיהיו בני חבורתו של החתן עמו דהיינו חבריו ששמח בהם או בני משפחתו. כמו כן ראוי שיהיו פ''ח שמרבים בשבילם [כגון רב חשוב או איש ציבור וכדו'] ויתכן שחבריו של חתן ששמח בהם שהם פ''ח נמי סגי.
כמו כן נראה שגם בשבת יש להצריך פ''ח כדי לחשוש לדעת הפוסקים [רמב''ם וסיעתו] דלא חשיבא פ''ח. מיהו במה שנהגו להחמיר ולהצריך שיהיו שני פ''ח נראה שהסומך בזה להקל יש לו היתר מרווח. והנני מצרף בזה מש''כ בזה בעבר.
קבצים מצורפים
ראה מש"כ על זה הראש"ל בהסכמה לשו"ת נהר יוצא מעדן
וע"ע במאמר של הרב אריאל דוד בירחון האוצר גיליון מג
את התשובה של הרב אריאל דוד ראיתי אבל ספר נהר יוצא מעדן אינו תחת ידי ואף לא באוצר החכמה.
מחבר: נתן בן חמו, אשדוד, אדר תש"פאת התשובה של הרב אריאל דוד ראיתי אבל ספר נהר יוצא מעדן אינו תחת ידי ואף לא באוצר החכמה.
המחבר כתב שיש למברכים על מה לסמוך, והרב כתב בסגנון של אין למחות בהם ביד קשה
הנה תשובה של הגאון הרב ללוש שליט"א
עברתי בין ביתריו וראיתי שכתב לדון על שכירות אולם, בית מלון וכדו'. אולם לענ''ד העיקר זה מקום ישיבת החתן והכלה ואין שום ענין אם המקום הוא בבעלותם או לא, שהרי אם אחד השכנים היה מציע שיעשו אפריון בחצרו הגדולה ושם יעשו את שבעת ימי המשתה, הא ודאי דחשיב מקום חופה אע''פ שהחתן והכלה לא שכרו את המקום.
ובעיקר סוגיא זו ישנם כמה צירופים להקל:
א. דעת הגאונים הראב''ד הרמב''ם הר''ן ושאר הפוסקים הסוברים שלא צריך מקום חופה.
ב. גם לדעת התוס' הסוברים דבעינן חופה י''ל שיודו להרא''ש ורבינו פרץ שאם עקרו למקום אחר כל בני החופה ועשו אותו מקום עיקר, שמברכים. וכ''כ תלמיד הרא''ש רבינו ירוחם [נתיב כב חלק ב דף קפו טור ג] וז''ל: אם החתן יוצא מחופתו וכלתו עמו והולכין לאכול בבית אחר מברכין שם באותו בית שאוכלים שם ברכת חתנים כי לעולם במקום עקר מושב החתן והכלה נקרא חופה, והא דאמרינן [סוכה כה:] וליכול ולחדו בסוכה אמר ליה אין שמחה אלא בחופה הכי פירוש' כיון "דאין דעתו להניח החופה" אלא כדי לאכול בסוכה ואחר כך חוזר לחופתו ניחא, אבל אם הולך לגמרי לבית אחר הוא וכל חבורתו ועושה אותה בית עקר גם שם נקרא חופה ומברכין שם ברכת חתנים. עכ''ל.
ג. וכן יש לצרף את דעת הט''ז שהיום בימינו שלא רגילים בחופה [אפריון] מברכים בכל מקום. והסכימו לדבריו הבית שמואל רוח חיים פלאג'י סידור בית עובד וערוך השלחן.
ואין לחשוש כאן לסב''ל כי יתכן שלכו''ע יש לברך גם לדעת התוס' שי''ל דס''ל כהרא''ש או כהט''ז, ומכיון שכל הגאונים שקדמו לתוס' והרמב''ם ס''ל דלא בעינן חופה וכך המנהג בהרבה קהילות נראה דיש כר נרחב לסמוך לברך ואין לחוש לספק דעה. אלא שכבר כתבתי לעיל שיש מקום לפקפק מהא דפנים חדשות דאיכא פלוגתא בהגדרתו וראוי לחוש לחומרא מדין סב''ל. אך במקום שיש פנים חדשות המברך ודאי שיש לו על מה לסמוך וציי''מ וימ''ן.
מצ''ב מש''כ בהרחבה בענין ברכת חתנים שלא בבית החתן.
קבצים מצורפים
מי הוא הכותב הראשון שכתב להתיר לברך?בברכת את והב בסופה...
יעקב. ח. מ.
Active member
אם משכירים קמפוס - ישיבה, לשבת חתן, והחתן וכלה ג"כ מקבלים חדר בבנין, למה שלא יחשב כבית חתנים, הגר"י צוברי זצוק"ל (שהיום ב' מנח"א יום הייארציט) כתב בספרו ויצבור יוסף בר, שיקנו בקנין חדר לחו"כ וכך יוכלו לברך, ופשוט שכאשר אבי החתן שכר מקום מיוחד לשבת יחשב כבית חתנים, ומאי שנא מאולם החתונה שמברכים שם ש"ב לאחר הסעודה, וגם שם האולם מושכר ע"י ההורים.
וצ"ל שהיום המציאות השתנתה, ולא שייך שמחה דוקא שעושים בבית החתן, שאדרבה שמחה היא להם שבל יום עושים להם במקום אחר ובאווירה אחרת, וחבל להפסיד את הברכות הללו שמברכים את החו"כ.
וצ"ל שהיום המציאות השתנתה, ולא שייך שמחה דוקא שעושים בבית החתן, שאדרבה שמחה היא להם שבל יום עושים להם במקום אחר ובאווירה אחרת, וחבל להפסיד את הברכות הללו שמברכים את החו"כ.
כבר נכתב בזה באריכות בכמה דוכתי.אם משכירים קמפוס - ישיבה, לשבת חתן, והחתן וכלה ג"כ מקבלים חדר בבנין, למה שלא יחשב כבית חתנים, הגר"י צוברי זצוק"ל (שהיום ב' מנח"א יום הייארציט) כתב בספרו ויצבור יוסף בר, שיקנו בקנין חדר לחו"כ וכך יוכלו לברך, ופשוט שכאשר אבי החתן שכר מקום מיוחד לשבת יחשב כבית חתנים, ומאי שנא מאולם החתונה שמברכים שם ש"ב לאחר הסעודה, וגם שם האולם מושכר ע"י ההורים.
וצ"ל שהיום המציאות השתנתה, ולא שייך שמחה דוקא שעושים בבית החתן, שאדרבה שמחה היא להם שבל יום עושים להם במקום אחר ובאווירה אחרת, וחבל להפסיד את הברכות הללו שמברכים את החו"כ.
הפשוט הוא שלא צריך שיהיה דווקא שלו וזה לא כמו דין "לכם" בארבעת המינים. ובליל החתונה יש שמחה מיוחדת ויתירה ושאני. ואכמ"ל.
מי הוא הכותב הראשון שכתב להתיר לברך?
אכן כן, גם אני יכול להעיד שעד שלא עשיתי את זה לא הבנתי למה אמור להיות הבדל, אבל כשעשיץי שבע ברכות אצלי בבית הבנתי את ההבדל איך זה מרגיש שכולם מגיעים עד אליך לבית ואתה המארח אותם וכו' וכו'. באמת שמחה יתירה ושונה, ואז הבנתי בדיוק מה החילוק שצריך דווקא בית חתנים.כשלמדנו זאת בכולל שאלנו אברכים האם בשבע ברכות שלהם הם עשו גם בבית שלהם (של הזוג החתן והכלה), וכל מי שהיה לו שבת ברכות בבית אמר שזה היה השבע ברכות הכי שמח. (למרות שזה נראה הפוך, שבבית קטנציק וצפוף וכו' זה פחות שמח).
ולרבנן קי"ל מהו גדר ה"שמחה" שעליה מברכים.
