בחזו"ע עמו' קפח כ' וז"ל קודם ההפרשה יש להכשיר את הפירות לטומאה בנתינת מים עליהם. ובדיעבד מותר להכשיר הפירות אף אחר המירוח, עכ"ל.
ומה שכ' "בדיעבד" מותר אחר מירוח, הוא מפני שבטור וברמ"א (שלא, יט) מבואר שיש להכשיר את הפירות רק לפני המירוח כאשר עוד לא נתחייבו בחיוב הפרשת תרו"מ, אבל אחר שנתחייבו ונעשו טבל, יש איסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וכמו שביאר בבית יוסף שם להדיא. אלא שמרן זצ"ל העלה להתיר בדיעבד לגרום טומאה גם לטבל המחוייב בתרו"מ משום שבס' התרומה וכפתור ופרח משמע להתיר בזמן הזה שתרו"מ מדרבנן ואינה נאכלת, עיי"ש.
ויש להעיר בנידון זה הערה חשובה מאוד לענ"ד. דהנה כל העניין לטמאות את הפירות הוא רק מפני שאם לא יטמאם, וישארו בטהרתם, יהיה עליו איסור לשרוף ולאבד את התרומה הטהורה וכמבואר בטור וברמ"א שם שדיברו על מי ששורף את התרומה אחר ההפרשה. אבל מי שמתכוון להניח את התרומה בתוך שקית נילון ולזורקה לאשפה שתרקב מאיליה ואינו שורפה ומאבדה בידיים, א"כ אין שום צורך לגרום טומאה לפירות, ואדרבא יש להשאירם בטהרתם ולא לסמוך על ההיתר בדיעבד לטמאם אחר המירוח.
ועוד ירויח בזה עניין אחר. והוא, שהרי תרומה טמאה לכתחילה יש לשורפה דוקא ולא לקוברה כמבואר בחזו"ע (עמו' רכז) ורק בדוחק התירו היום בזמן הזה לקוברה או לזורקה בשקית נילון לאשפה כמבואר שם. אבל אם תשאר טהורה יהיה איסור לשורפה ואז לכתחילה יוכל ליתנה בשקית נילון באשפה שתאבד מעצמה.
ולפי זה אדרבא ואדרבא צריך לכאו' להורות וללמד את האנשים שלא לשטוף את הפירות כדי שלא לטמאות את הטבל לפני ההפרשה ולא לסמוך על ההיתר הדיעבד לטמאות טבל חולין בא"י בזמן הזה. כיון שאין בו שום צורך, שהרי אינו מתכוון לשורפו אחר ההפרשה וא"כ למה יטמאנו בחינם. ואח"כ יקח את התרומה הטהורה ויזרקנה מיד בשקית לפח האשפה שלא יבוא לידי תקלה. ובזה ירויח עוד שלא יתחייב לכתחילה לשרוף את התרומה הטמאה, כי עתה שנשארה התרומה בטהרתה ויוכל לכתחילה להניחה בשקית באשפה שתרקב מאיליה ואינו מחוייב לשורפה (אלא אסור לו לשורפה או לאבדה)
ומעתה צריך לומר שמה שכתב בחזו"ע שיש להכשיר את הפירות ולטמאם לפני ההפרשה זהו אך ורק למי שמתכונן לשרוף את התרומה כמו שדיבר הטור והרמ"א שם, אבל מי שמתכונן לזרוק שאשפה בשקית נילון אדרבא נראה שיודה הרב שאין לו לגרום טומאה בחינם. וקצת צ"ע למה לא באר זאת מרן זצ"ל.
ומה שכ' "בדיעבד" מותר אחר מירוח, הוא מפני שבטור וברמ"א (שלא, יט) מבואר שיש להכשיר את הפירות רק לפני המירוח כאשר עוד לא נתחייבו בחיוב הפרשת תרו"מ, אבל אחר שנתחייבו ונעשו טבל, יש איסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וכמו שביאר בבית יוסף שם להדיא. אלא שמרן זצ"ל העלה להתיר בדיעבד לגרום טומאה גם לטבל המחוייב בתרו"מ משום שבס' התרומה וכפתור ופרח משמע להתיר בזמן הזה שתרו"מ מדרבנן ואינה נאכלת, עיי"ש.
ויש להעיר בנידון זה הערה חשובה מאוד לענ"ד. דהנה כל העניין לטמאות את הפירות הוא רק מפני שאם לא יטמאם, וישארו בטהרתם, יהיה עליו איסור לשרוף ולאבד את התרומה הטהורה וכמבואר בטור וברמ"א שם שדיברו על מי ששורף את התרומה אחר ההפרשה. אבל מי שמתכוון להניח את התרומה בתוך שקית נילון ולזורקה לאשפה שתרקב מאיליה ואינו שורפה ומאבדה בידיים, א"כ אין שום צורך לגרום טומאה לפירות, ואדרבא יש להשאירם בטהרתם ולא לסמוך על ההיתר בדיעבד לטמאם אחר המירוח.
ועוד ירויח בזה עניין אחר. והוא, שהרי תרומה טמאה לכתחילה יש לשורפה דוקא ולא לקוברה כמבואר בחזו"ע (עמו' רכז) ורק בדוחק התירו היום בזמן הזה לקוברה או לזורקה בשקית נילון לאשפה כמבואר שם. אבל אם תשאר טהורה יהיה איסור לשורפה ואז לכתחילה יוכל ליתנה בשקית נילון באשפה שתאבד מעצמה.
ולפי זה אדרבא ואדרבא צריך לכאו' להורות וללמד את האנשים שלא לשטוף את הפירות כדי שלא לטמאות את הטבל לפני ההפרשה ולא לסמוך על ההיתר הדיעבד לטמאות טבל חולין בא"י בזמן הזה. כיון שאין בו שום צורך, שהרי אינו מתכוון לשורפו אחר ההפרשה וא"כ למה יטמאנו בחינם. ואח"כ יקח את התרומה הטהורה ויזרקנה מיד בשקית לפח האשפה שלא יבוא לידי תקלה. ובזה ירויח עוד שלא יתחייב לכתחילה לשרוף את התרומה הטמאה, כי עתה שנשארה התרומה בטהרתה ויוכל לכתחילה להניחה בשקית באשפה שתרקב מאיליה ואינו מחוייב לשורפה (אלא אסור לו לשורפה או לאבדה)
ומעתה צריך לומר שמה שכתב בחזו"ע שיש להכשיר את הפירות ולטמאם לפני ההפרשה זהו אך ורק למי שמתכונן לשרוף את התרומה כמו שדיבר הטור והרמ"א שם, אבל מי שמתכונן לזרוק שאשפה בשקית נילון אדרבא נראה שיודה הרב שאין לו לגרום טומאה בחינם. וקצת צ"ע למה לא באר זאת מרן זצ"ל.
