כל החשש שאסור לאכול זה שמא ימשך באכילתו, אך במצווה שהיא עצם האכילה אין חשש זה.
ועוד, מכיון שאין חיוב מסויים לאכול דווקא דבר מסויים, (אע"פ שיש עניין בבשר או בלחם), לכן הוא יוכל לומר שמה שאוכל קודם היא הסעודה. ונפק"מ אם מתחיל לאכול קודם הזמן של הסעודה, אך דבר זה כמעט לא מציאותי בזמן שיש בו חיוב לאכול סעודה, כיון שבפורים יש לו בבוקר תפילה, וכן בסעודות שבת וכיו"ב.
אם כבר שמענו על דבר שונה שהוא שיאכל את אכילת המצווה לתיאבון, וזה שייך באכילת דבר מסויים כגון מצה, משא"כ באופן שיש מצווה בעצם אכילה כלשהיא. (ק"ו שאין חיוב בבשר או בלחם).