א.
בפשטות העושה מלאכה ביו''ט לצורך חול בפשטות היה צריך להיות דאורייתא כיון שאין צורך יו''ט
אבל בפסחים מו האופה מיו''ט לחול דעת רבה שהואיל ומקלעו ליה אורחין זה יהיה ראוי לכן זה מספיק בשביל להחשיב שזה לצורך יו'''ט אבל דעת ר' חסדא שלוקה ורבה שואל א''כ כיצד אדם יכול לאפות מיו''ט לשבת וכיצד יכול עירוב תבשלין לעזור הלא הוי איסור דאורייתא ור' חסדא עונה לו שאני סבור שמהתורה צרכי שבת נעשים ביו''ט.
נמצא שמהתורה מותר משבת ליו''ט לפי רבה כיון שאומרים הואיל ולפי ר' חסדא בגלל שצורכי שבת נעשים ביו''ט.
ונחלקו הראשונים כמו מי ההלכה האם כרבה או כר' חסדא
והמשנה ברורה אומר שכיון שיש מחלוקת לכן צריך שיהיה שיך גם את הטעם של רבה מטעם הואיל
ולפי''ז אם מבשל וגומר סמוך לשקיעה לפי רבה הוא עובר על איסור דאורייתא כיון שאין הואיל וכמובן שע''ז לא עוזר עירוב תבשילין כיון שזה איסור דאורייתא.
ובשעת הדחק אפשר לסמוך על הראשונים שפסקו כר' חסדא כמבואר במשנ''ב
ובייחוד אדם ששם מים במיחם מיו''ט לשבת צריך להזהר בזה מאד
אבל לא כדאי להכנס למחלוקת ראשונים בר''ה.
ב.
ויש הערה גדולה מאד ששמעתי ממו''ר שליט''א הלא מדליקים נרות שבת וכהשנה מדליקים ביו''ט בשביל שבת וכיצד מותר לעשות מלאכה מיו''ט לשבת והלא צריך שיוכל להנות ממנו ביו''ט והלא בהדלקת נרות אין שום הנאה כיון שמדליק ביום
ויש שרוצים לומר שכיון שזה לפני השקיעה יש קצת תועלת בנרות
והדברים מגומגים טובא
ויש כאלו שרוצים לומר שכיון שהוא יוכל להשתמש ולהדליק בזה הנר אז יש לו שימושים ויש לדון אולי הוקצה למצוותו ואסור
אבל יש לדון כיון שאי''ז אוכל נפש ממש אלא מכשירין כיון שאין לך הנאה ישירה מהאש ויש מאן דאמר אחד שאם אפשר לעשות מע''יו''ט לא מתיר
וצריך לדעת האם אומרים הואיל על מכשירין וצריך בדיקה.
אבל עיקר הדבר קשה מאד שהלא אין שום תועלת שהלא יש חשמל וא'כ אין תועלת ובכל שבת יש שנוהגים לכבות את המנורות ואז מדליק בסמיכות להדלקת נר שבת אבל כשיש ב' יו''ט הלא יש אור ולא מכבים א''כ הויא ממש שרגא בטיהרא וא''כ הוא עושה מלאכה מיו''ט לשבת לרבה מלבד הבעיה על הברכה.
בפשטות העושה מלאכה ביו''ט לצורך חול בפשטות היה צריך להיות דאורייתא כיון שאין צורך יו''ט
אבל בפסחים מו האופה מיו''ט לחול דעת רבה שהואיל ומקלעו ליה אורחין זה יהיה ראוי לכן זה מספיק בשביל להחשיב שזה לצורך יו'''ט אבל דעת ר' חסדא שלוקה ורבה שואל א''כ כיצד אדם יכול לאפות מיו''ט לשבת וכיצד יכול עירוב תבשלין לעזור הלא הוי איסור דאורייתא ור' חסדא עונה לו שאני סבור שמהתורה צרכי שבת נעשים ביו''ט.
נמצא שמהתורה מותר משבת ליו''ט לפי רבה כיון שאומרים הואיל ולפי ר' חסדא בגלל שצורכי שבת נעשים ביו''ט.
ונחלקו הראשונים כמו מי ההלכה האם כרבה או כר' חסדא
והמשנה ברורה אומר שכיון שיש מחלוקת לכן צריך שיהיה שיך גם את הטעם של רבה מטעם הואיל
ולפי''ז אם מבשל וגומר סמוך לשקיעה לפי רבה הוא עובר על איסור דאורייתא כיון שאין הואיל וכמובן שע''ז לא עוזר עירוב תבשילין כיון שזה איסור דאורייתא.
ובשעת הדחק אפשר לסמוך על הראשונים שפסקו כר' חסדא כמבואר במשנ''ב
ובייחוד אדם ששם מים במיחם מיו''ט לשבת צריך להזהר בזה מאד
אבל לא כדאי להכנס למחלוקת ראשונים בר''ה.
ב.
ויש הערה גדולה מאד ששמעתי ממו''ר שליט''א הלא מדליקים נרות שבת וכהשנה מדליקים ביו''ט בשביל שבת וכיצד מותר לעשות מלאכה מיו''ט לשבת והלא צריך שיוכל להנות ממנו ביו''ט והלא בהדלקת נרות אין שום הנאה כיון שמדליק ביום
ויש שרוצים לומר שכיון שזה לפני השקיעה יש קצת תועלת בנרות
והדברים מגומגים טובא
ויש כאלו שרוצים לומר שכיון שהוא יוכל להשתמש ולהדליק בזה הנר אז יש לו שימושים ויש לדון אולי הוקצה למצוותו ואסור
אבל יש לדון כיון שאי''ז אוכל נפש ממש אלא מכשירין כיון שאין לך הנאה ישירה מהאש ויש מאן דאמר אחד שאם אפשר לעשות מע''יו''ט לא מתיר
וצריך לדעת האם אומרים הואיל על מכשירין וצריך בדיקה.
אבל עיקר הדבר קשה מאד שהלא אין שום תועלת שהלא יש חשמל וא'כ אין תועלת ובכל שבת יש שנוהגים לכבות את המנורות ואז מדליק בסמיכות להדלקת נר שבת אבל כשיש ב' יו''ט הלא יש אור ולא מכבים א''כ הויא ממש שרגא בטיהרא וא''כ הוא עושה מלאכה מיו''ט לשבת לרבה מלבד הבעיה על הברכה.
