האם נכון המקור למה שמודגש

[יוסף דהן]

סגולה לעשירות​

נאמר בגמ' בבא מציעא (נט ע''א): לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ''ולאברם הטיב בעבורה''. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו (כבדו את נשותיכם) כי היכי דתתעתרו (על ידי כך תשרה הברכה בביתכם, ותתעשרו). ע''כ. מבואר בגמ' סגולה – עצה – דרך לעשירות: להקפיד בכבוד האשה. וצריך להבין מה הקשר בין השכר של עושר לבין זה שאדם מכבד את אשתו?

וביאר מרן הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט''א בתחילת אחד השיעורים בלווין (וכמדו' ע''פ היערות דבש לרבנו יונתן איבשיץ) שבפרשת בראשית כתוב קללה לאדם, לחוה ולנחש. האשה נתקללה כמה דברים וביניהם – ''והוא ימשול בך''. והאיש התקלל ''בזעת אפך תאכל לחם''. ובדרך הטבע אם הבעל ימשול וישלוט לגמרי בכל דבר על אשתו, קרוב הדבר מאד שהיא תיפגע, והרי כל גרימת צער ליהודי היא דבר חמור מאד וכ''ש לאשה. אך מעביר על מדותיו ומכבד את אשתו – הקב''ה אומר כשם שאתה ויתרת על הקללה שלה ''והוא ימשול בך'' כך אני אוותר לך על הקללה שמגיע לך – ''בזעת אפך תאכל לחם'', ולכן הקפדה בכבוד האשה היא סגולה לעושר.