האם עדיף קלף מגורד או קלף לא מגורד?

[אולפן חדת]

מהו העור השלם הנחלק לקלף ודוכסוסטוס

​

תוכן הענינים

א. ראשית דבר- המציאות ועיקרי שיטות הראשונים.

ב. בירור שרבינו תם והרמב"ם כתבו על אותו שכבה.

ג. ויכוח ישיר בין סייעתו של רבינו תם לבין הסוברים שלליצה יש שם בפני עצמה.

ד. הקושיות של רבינו תם על שיטה זו והיישובים.

ה. הכרעה במחלוקת הגאונים והרמב"ם עם רבינו תם.

ו. כיצד יישמו את שיטת המאירי למעשה, ובדברי ספר התרומה, והנשמת אדם.

ז. הדרכים השונות בדעת רבינו תם.

א. ראשית דבר- המציאות ועיקרי שיטות הראשונים​

ישנה מציאות ידועה מימי קדם שיש בעור השימושי של הבעלי חיים שני שכבות, החיצונית –ידועה בבית המדרש בשם "ליצה", ובלשון החכמי הטבע "השכבה הפטמתית של הדרמיס", והפנימית- היא תופסת את רוב עובי העור ונקראת בלשון חכמי הטבע "השכבה הרשתית של הדרמיס^[א]", (נ.ב. בעור אדם חלוקת השמות ברפואה היא אחרת מחמת עומק שרשי השערות ואכמ"ל.) וניתן להפריד את החלקים זה מזה ולהשתמש בכל אחד מהם בנפרד, ויש שעשו כן. אמנם גם מתחת הדרמיס יש שכבה דקה תת עורית מחומר שומני שמוסרת בשעת העיבוד, הנקראת בלשון חכמי הטבע היפודרמיס, אך קשה לומר שהיא שכבה שנועדה לכתוב עליה, דבמהותה היא כעין כל שכבות השומן שיש בגוף, ואין הרקע שלה אחיד, ואין הכתיבה עליה איכותית, ולעולם לא הפרידו אותה לשימוש בפני עצמה אלא ניקו את העור ממנה, לפיכך כשהגמרא מחלקת את העור לקלף ודוכסוסטוס, קלף לתפילין ודוכסוסטוס רצוי למזוזה, הסברא אומרת שלא מדברים על השכבה התת עורית, אלא מדברים על שני השכבות של הדרמיס, ואחד מהם הוא קלף והשני הוא דוכסוסטוס, וצריך עיון מי הקלף ומי הדוכסוסטוס.

והנה כבר בימי הגאונים נתעוררה מחלוקת בזה, דדעת רב שרירא גאון ועוד שהדוכסוסטוס הוא העליון והקלף הוא התחתון, דהיינו לכאורה שהליצה היא הדוכסוסטוס ועיקר הדרמיס הוא הקלף, וכן פסק הרמב"ם שעיקר הדרמיס הוא הקלף, אך דעת רב סעדיה גאון ועוד שהקלף הוא העליון והדוכסוסטוס הוא התחתון, דהיינו לכאורה שהליצה היא הקלף ועיקר הדרמיס הוא הדוכסוסטוס, וכן מצדד המאירי שהליצה היא הקלף.

והנה קיימא לן דכותבין על קלף במקום בשר ועל דוכסוסטוס במקום שיער, זאת אומרת שאם הקלף הוא העליון והדוכסוסטוס התחתון הרי הכתיבה נעשית במקומות התווך שביניהם, וסימנך "כבוד אלקים הסתר דבר".

ואם הדוכסוסטוס הוא העליון והקלף הוא התחתון הרי הכתיבה נעשית במקומות המנוגדים שבהם, וסימנך "חכמות בחוץ תרונה".

רבינו תם^[ב] קיבל במסורה רק את דברי רב סעדיה גאון וסייעתו שהקלף הוא העליון והדוכסוסטוס הוא התחתון, אך לא הסכים לפרש בדבריהם שהמשא ומתן הוא בין הליצה לעיקר הדרמיס, משום שאם כן יוצא שצריך לכתוב תפילין על הליצה, והמנהג הרי לכתוב אותו על עיקר הדרמיס, ועוד משום שאם כן יוצא שכשכותבים מזוזה על עיקר הדרמיס צריכים לכותבה מהצד העליון שלו (שהרי בדוכסוסטוס כותבים לצד שיער) והמציאות היא שהצד התחתון שלו הרבה יותר ראוי לכתיבה.

לכן רבינו תם מפרש שעיקר הדרמיס הוא הקלף, ובימי קדם היתה אפשרות לחלוק את עיקר הדרמיס לשנים, והחצי התחתון היה נשאר עם גידים ושומנים מהשכבה התת עורית, והוא היה נקרא דוכסוסטוס, והיה נכתב מצד שיער כי הצד בשר שבו אינו ראוי לכתיבה כלל מפני השומנים, והחצי העליון היה בדין קלף.

ואין לפרש שלרבינו תם החלוקה בין קלף לדוכסוסטוס היא חלוקה המוכרת כיום, שעיקר הדרמיס הוא הקלף והשכבה תת עורית היא הדוכסוסטוס, מפני שרבינו תם כותב שדוכסוסטוס ראוי מצד שיער יותר מאשר מצד בשר, ואם הכוונה לתת עורי כמות שהוא הרי כולו אותו מרקם, ועוד מסברא, מאי שנא שכבת השומנים התת עורית שיעשו ממנה משטח לכתיבה משאר משטחי השומן שבגוף, כגון החלב המכסה את הקרב וכו', גם רהיטת לשון הראשונים לא משמע כן, אלא גם לדוכסוסטוס יש חלק בעיקר הדרמיס, והוא מוגדר כדוכסוסטוס בגלל גידין ושמנונית מהשכבה התת עורית שדבוקה בו.

אבל אם אדם יקח את עיקר הדרמיס בשלימותו ויוריד ממנו את השכבה התת עורית, ויחליקנו שם, הרי לרבינו תם לא מיקרי גויל אלא קלף, ונכתב לצד בשר. ובוודאי ובוודאי שכך סברו רבינו תם וסייעתו, שהרי הם סמכו ידיהם על העבדנים שבכל מקום ובכל זמן, ואין לעבדנים שום צורך לגרד מצד בשר יותר מאשר את הגידים והשמנונית. אמנם אולי המחמירים שבספר התרומה ובספר האסופות^[ג] סברו שצריך להוריד חלק מעיקר הדרמיס, אך רבינו תם וסייעתו לא הסכימו עימם.

ב. בירור שרבינו תם והרמב"ם כתבו על אותו שכבה​

הב"י הביא מחלוקת הר"ן בשם הרמב"ם לנגד התוספות (-רבינו תם), דלהתוספות הקלף הוא עליון ולהר"ן בשם הרמב"ם הוא תחתון, והביא שבספרי הרמב"ם שלנו איתא גם ברמב"ם כמו התוספות שהקלף הוא עליון. (נ.ב. והאידנא הוברר ע"י כל כתבי היד ובכללם ספר החתום וכן ע"י תשובות הרמב"ם שנוסח הר"ן ברמב"ם הוא הנכון.) ובשו"ע העתיק את דעת התוספות.

ופשטות דברי מרן בבית יוסף דאגב חורפיה סבר שיש כאן מחלוקת מעשית בין הר"ן בשם הרמב"ם לתוס', ואכן כבר מדבריו של בריבי (-הריטב"א והר"ן) ניכר שאינם מכירים בליצה לומר שעליה סובבים דברי הערוך והרמב"ם. מיהו אחר העיון בדברי הקדמונים ובמציאות ובקלפים הנמצאים מכל המדינות נראה ברור שהרמב"ם התכוין רק שצריך להסיר את הליצה, וגם בקלפים של רבינו תם היו העבדנים מסירים את הליצה מטעמים טכניים, ורבינו תם התכוין רק שצריך להסיר את השכבה התת עורית, וגם בקלפים של הרמב"ם היו מסירים אותה מטעמים טכניים או גם הלכתיים (-חציצה^[ד]). ונהגו אלו ואלו לכתוב על אותה השכבה רשתית כפי שיצאה מתחת ידי העבדנים. וזה מוכח מתוך דברי הראשונים ז"ל, א. שהרי כל מי שכתב על חלוקת קלף ודוכסוסטוס כדבר המוכר מן המציאות, דהיינו הרמב"ם והמאירי וסייעותיהם כתבו שהשכבה החיצונית היא דקה והפנימית עבה, ואילו רבינו תם וסייעתו נמנעו מלכתוב איזה שכבה יותר עבה משום דלא ברירא להו על איזה חלוקה מדובר.

ב. ורבינו תם וסייעתו הוצרכו להתנצל על הקליפה שמסירין מצד השיער שאינה חשובה לקרוא לה שם בפני עצמה, ואילו המאירי והרמב"ם וסייעותיהם לא הזכירו כלל ענין קליפה חיצונית שאינה חשובה שמסירים, משום דלשיטתם היא היא הקליפה ההלכתית החיצונית.

ג. בסגנון הראשון של דעת רבינו תם, כגון בספר הישר ובמרדכי, נזכר שבקצה הכי פנימי של העורות ההלכתיים יש גידין ושמנונית שאינם נוחים לכתיבה, והיינו משום שלדעתם עיקר הדרמיס הוא הקלף, והעור ההלכתי ממשיך עוד לפנים ממנו. ואילו המאירי והרמב"ם וסייעותיהם אינם מזכירים זאת כלל את הגידין והשמנונית. והיינו משום שלדעתם העור ההלכתי מסתיים בדרמיס.

ג. ויכוח ישיר בין סייעתו של רבינו תם לבין הסוברים שלליצה יש שם בפני עצמה​

והנה דעת המאירי שהליצה היא הקלף, מובאת בחכמי הצרפתים על שם- "ודלא כהאומר" בתוס' שבת ע"ט ב', "ויש טועין" בתוס' רא"ש שם, "יש אומרים" בספר התרומה, "יש שסוברים" באור זרוע, "יש שרוצים" ברא"ש הלכות ס"ת סימן ה', "יש מפרשים" בהגהות מרדכי. וחכמי הצרפתים מתווכחים איתם וטוענים שהליצה אינה חשובה לקבל שם בפני עצמה.

וכאן אני נצרך לאפוקי מטעות נפוצה (בהתאם לשמועה הנפוצה שבאשכנז לא הכירו עיבוד בעפצים, ושבעיבוד סיד אי אפשר להפריד את הליצה מעיקר הדרמיס.) הטוענת שאותם חכמים לא מתייחסים כלל למושג ליצה, אלא גם אצלם הגבול בין הקלף לדוכסוסטוס הוא אנונימי, והם רק טענו על רבינו תם שמרבים לגרד מצד שיער יותר מאשר מצד בשר או טענה אחרת מעין זו.

זה אינו, אלא טענת אותם חכמים כפשוטה, שכיון שמסירים את הליצה כבר הסירו את הקלף ונשאר רק דוכסוסטוס, וכן היה מקובל עד רבינו תם שהליצה היא הקלף, וכמו שיתבאר להלן בדעת רש"י.

ותחילה יש לדעת שהליצה היא דקה ויש לה מרקם של קליפה ואילו עיקר הדרמיס הוא עבה ויש לו מרקם מתפורר, לכן כמו שכשמדברים על קליפה של אילן ערבה ידוע על איזה שכבה מתכוונים, כמו כן כשמדברים על קליפה של העור ידוע על איזה שכבה מדברים, וכמדומה שגם מבחינה מקצועית הגדרת מגמת האומן צריכה להיות הסרת הליצה, ואם יגרד יותר או לא זה משתנה בהחלטות שלו, אלא שבשינוי מזמן חז"ל שהיה אפשר לקלף את הליצה בשלימותה, אצלם זה היה נפסק והיו צריכים לגרד קליפות קליפות או לשייף את העור בנייר זכוכית עד שתרד כל הליצה.

א. והראיה הראשונה שיש להביא לזה שהוקשה להם הסרת הליצה היא מדברי תוספות ר"י הזקן ותלמידו הנדמ"ח, שהביא את פירוש הערוך שחולקין את הקלפים לעוביין והעליון נקרא קלף והתחתון נקרא דוכסוסטוס מלשון "דוך" "סוסטוס"-בשר. (כמובן שהמשפט הזה האחרון זה לא לשון של הערוך אלא נופך של רבינו תם וסייעתו שהעתיקוהו.) ואחר כך מביא אבל לפירוש רבינו (-רש"י) דפירש דוכסוסטוס [קלף שניטלה קליפתו העליונה] מאי משמע (-לקרוא לדבר כזה דוכסוסטוס.)

ויש להבין מהו "אבל לפירוש רבינו" הרי היינו פירוש רש"י היינו פירוש קמא, שהקלף הוא העליון והדוכסוסטוס הוא התחתון, וכן המו"ל שם התקשה מאד להבין את הקושיא על רש"י "מאי משמע", דמאי שנא רש"י מה'ערוך', הרי שניהם אמרו שהקלף הוא העליון והדוכסוסטוס הוא התחתון, ולמה ה'ערוך' יכול לפרש שדוכסוסטוס זה "דוך בשר" ורש"י לא יכול זאת.

אבל פירוש הקושיא פשוט, שמי שמכיר עור יודע שכשאומרים "קלף שניטלה קליפתו העליונה" זה לא איזה מושג אנונימי שנתון לפרשנויות אין קץ, אלא פשוטו כמשמעו שהורידו את הקליפה- הליצה. ומה נשאר? עיקר העור- השכבה הרשתית של הדרמיס. והשתא ההבנה הפשוטה שלא מתאים שממציא שפה לא ימציא לעור צליל בפני עצמו אלא יקרא לו "מקום בשר", דמאי גרע העור מכל דבר אחר כמו "עין" ו"אוזן" שזוכה לשם עצם, ובפרט שרוב השימושים בלשון עור באים לאפוקי בשר, אז למה לא לתת לו צליל שונה. [ויש ליישב בדוחק.]

אבל ל(הערוך) [רבינו תם] שדוכסוסטוס הוא שם של קטע מסוים מתוך העור שהוא קרוב לבשר, ושפיר יש לכנותו "מקום בשר".

ודוק ותשכח שכל התרגום של המילה "דוך סוסטוס" ל"מקום בשר" הוא התחיל מרבינו תם ולא לפני זה. כי לענ"ד הקודמים לרבינו תם שאמרו שקלף הוא העליון התכוונו לליצה, ואם כן הנשאר הוא לא "מקום בשר" אלא "עור" כפשוטו. ולעניננו חזינן שר"י הזקן ותלמידו כשקרא ברש"י "קליפה" היה לו ברור שהכוונה לליצה ולא לאיזה עובי בלתי מוגדר.

ב. ראיה נוספת מדברי ספר האסופות שמציג את דעת אותם חכמים וכותב- אמנם יש מעט יחידים כו' והואיל וכן אם לצד השני אין מסירין אלא שיער הרי הם כגויל, ואם מסירין מהם לצד השני הרי הוא כדוכסוסטוס. ולדבריך שהמחמירים טוענים אתם מורידים הרבה מצד שיער יותר מאשר מצד בשר, הרי בפירוש לא זהו טענתם, אלא הם אומרים אם עשית עוד פעולה מעבר להסרת השערות אתה עם דוכסוסטוס, ולדבריך שהחלוקה אנונימית מנין להם זאת? אלא ודאי כוונתם לפעולה המתבקשת והידועה של הסרת הליצה.

ג. וכן לשונות שאר הראשונים בהסבר ה"קצת חכמים" שנחלקו על רבינו תם כמדומה שיתפרשו כן במושכל ראשון אצל אנשי מלאכה זו— א. הגהות מרדכי הלכות קטנות- "ואי משום הקליפה שמסירים האומנים אין זה אלא תיקון בעלמא ואינה עבה כל כך שיהא שם קלף עליה", ומשמע שהאומנים מכוונים להסיר "קליפה", ועוד איך הראשונים סומכים שתמיד יהיה מדובר על אותו עובי שהוא בגדר "אינו עבה כל כך" ולא יגלוש טיפה יותר. אלא ודאי שהנידון כאן הוא אם ראוי לפרש שהליצה היא הקלף, שלדעת רבינו תם אין ראוי לפרש כך, וממילא אתה יכול להמשיך לגרד עוד הרבה פנימה. ב. תוס' שבת- ודלא כאומר שקלפים שלנו הם דוכסוסטוס לפי שמגררין האומנין המתקנים אותן קליפתן העליונה ונשאר הדוכסוסטוס. ג. תוס' הרא"ש- לפי שכשגוררין אותו (נותנין) [נוטלין] קליפתן העליונה שכלפי השער, ד. רא"ש- לפי שמגרדין אותן הרבה במקום שער ומסירים הרבה קליפות בתער הגלבים ונשאר הצד שכלפי הבשר. וכמדומני שכל אומן מפרש זאת על קילוף הליצה שהיתה משתברת ברחבה להרבה חתיכות, ומקלפים אותה בתער הגלבים. ה. מרדכי שבת- לפי שכשמתקנין הקלף מסירין קליפות החיצונים [שכלפי השיער]. ו. סמ"ג- לפי שגוררין אותן לצד שיער ומסירין [אותן] קליפות \קליפות\ ונשארה אותה שלצד הבשר. ז. או"ז- משום שמקליפין אותו מצד שיער משום שהם עבים. גם כאן יש לפרש שעיקר הבעיה שלהם היה קילוף הליצה (שמפריעה לגמישות הקלף,) וגירוד אחרי הקילוף או שנעשה או שלא נעשה. ח. ר' יחיזקיהו ממגדיבורג- לפי שגוררין מצד שיער ומסירין כל הקליפה העליונה ונשאר חלק שמצד בשר, ט. ספר התרומה- לפי שלאחר שהסירו השיער עדיין מתקנין אותו וגוררים אותן קליפות בתער לצד השחור ונשאר אותו שלצד בשר הנקרא דוכסוסטוס. ובהמשך דבריו- ואם אותה שהיא עבה לצד בשר נקראת דוכסוסטוס כיון שהוסרה קליפה דקה שעליה, מדלא קאמר כיון שהסירו מעליה קליפה או כדי קליפה, אלא "קליפה דקה שעליה" משמע שמדבר על הקליפה הידועה, דהיינו הליצה. י. ולשון ברורה מאד יש בפירושים ופסקים לרבינו אביגדור הצרפתי, וז"ל- ויש מפרשים דאיקרי דוכסוסטוס שהוא דינו לצד (הבשר) [השער] כיוון שקולפין עור דק קודם ומתקנין אותו.

(ואמנם יש מחברים יותר מאוחרים שלא נזכר בהם בזאת הלשון "קליפה", אך אין הכרע מדבריהם להיפך, וגם אפשר שלא היו בקיאין כ"כ במציאות, וכבחולין נ"ז א' מדבריו כו', שהרי אינם בעלי המחלוקת עצמם, אלא הם רק מעתיקים את דעת רבותיהם שבדקו הדבר.)

ד. הקושיות של רבינו תם על שיטה זו והיישובים ​

הקושיות של רבינו תם על שיטה זו, שנים הם, א. מצד המנהג, כיצד המנהג לכתוב על קלפים שלנו תפילין הרי לשיטתכם הם דוכסוסטוס. (תוספות שבת ע"ט ב', רא"ש הלכות ס"ת, הגמ"י, ספר האסופות, הגהות מרדכי, ספר התרומה, סמ"ג.) ולמותר לציין שקושיא זו אין לה מקום כלל אליבא דהרמב"ם שמפרש שקלף הוא פנימי ודוכסוסטוס הוא חיצון. ואם כן כתיבת תפילין כמונו כמוכם. אך גם לשיטת המאירי זה קושיא רק אם הויכוח התחיל אחרי המנהג וכמו שסבר רבינו תם ז"ל, אבל לפי מה שהתברר שהויכוח כבר היה בזמן הגאונים, ודאי אי אפשר לברר מי מהם צודק על פי מנהג צרפת מאות שנים לאחר מכן, ובפרט שהעבדנים שם ייצרו רק שכבה רשתית ולא ידעו לייצר ליצה, ולא נותר כ"כ ברירה אלא או לכתוב על עיקר הדרמיס ולסמוך על רבי אחא וכו' או ליבטל ממצוות תפילין.

ב. מצד המציאות, כיצד יתכן שהתורה תצווה לכתוב על עיקר הדרמיס מצד שיער, הרי ידוע שצד הבשר יותר מתאים לכתיבה מצד השיער ופחות מזדייף. (הגהות מרדכי, רא"ש, ספר התרומה, אור זרוע, ספר האסופות.) ולמותר לציין שגם קושיא זו אין לה מקום כלל אליבא דהרמב"ם שמפרש שקלף הוא פנימי ודוכסוסטוס הוא חיצון, ואה"נ כמונו כמוכם, התורה מצווה לכתוב על עיקר הדרמיס לצד בשר. אך גם לשיטת המאירי טוענים שאמנם בעיבוד בסיד בודאי צד בשר יותר נח לכתיבה, אך בעיבוד בעפצים שניהם שוים. ועיין עוד בסימן הבא בזה.

ועל המחמירים להפריד את הליצה ולכתוב עליה מדין קלף, הקשה בספר האסופות "כי בימי חכמים כשהיו קולפין, קולפין העור לשניים והיה זה קלף וזה דוכסוסטוס, היו מתקנים אותו כענין שהוא נאה ונוח הרבה לכתוב הקלף לצד הבשר והדוכסוסטוס לצד השיער, והם אינם אלא מקלקלין אותה בקליפה שהיו קולפין אותו, אלא שרוצין שיהא עליו שם קלף בקליפה זו". גם כאן קושיא זו לכאורה היא רק על המאירי ודעימיה שהיו כותבים במקום ההפרדה והוא היה יוצא להם מחוספס, אך להרמב"ם שמפרש שעל עיקר הדרמיס כותבין לצד בשר ועל הליצה לצד שיער, היינו המקומות החיצוניים והחלקים והמתוקנים. ומכל מקום גם להמאירי באמת אין כאן קושיא וחזינן במימצאים כמה ספרים והרבה תפילין מזמן חז"ל הכתובים על ליצה, ומסתמא הם נאים ונוחים הרבה, ואולי אלה שהתחילו לעשות זאת בזמן הראשונים לא היו מיומנים לעשותו שפיר, או אולי העיבוד בסיד גרם אצלם קלקול הליצה וקושי הקילוף.

ה. הכרעה במחלוקת הגאונים והרמב"ם עם רבינו תם​

והנה לענין מחלוקת זו, כבתראי נראה לענ"ד ברור כהגאונים והרמב"ם, שהגויל שחז"ל דיברו עליו היינו כלל הדרמיס, והקלף והדוכסוסטוס הם שמות של השכבות הפטמתית והרשתית כשהם מופרדות זו מזו.

ויודע אני שפירוש רבינו תם עבר שינויים מדור לדור, אך מוכרח אני לאמר, כי בכל הדרכים לא בא מזור, רק מקצת הקושי יעבור, ויבוא תחתיו קושי אחר לסבור. ואביא כאן קושיות כלליות על שיטת רבינו תם, ובהמשך החיבור אביא ב"נ קצת מהנוסחאות השונות בדעת רבינו תם, והקושי שיש בכל נוסחה לכשעצמה.

ואלו צאת הכוכבים המראים כדעת הגאונים והרמב"ם-

א. בכל מחלוקת שצד אחד מציע אפשרות שמוכרת מן המציאות וצד שני מציע אפשרות שלא מוכרת מן המציאות, ונתלית בנשתנו הטבעים, יש עדיפות לצד הראשון, דחזקה עולם כמנהגו נוהג ולא מחדשינן שינויים בכדי. והגע עצמך אם תהיה מחלוקת בענין מילה ופריעה האם מדובר על הגבולות הידועות או על גבול אנונימי שמגיע לבשר האבר עצמו ותולה עצמו בנשתנו הטבעים, וכמובן שני הצדדים יצליחו להתאים עצמם לכל לשונות הקדמונים, באיזה צד יש לבחור?

והנה חוקרי הדבר עיבדו את כל סוגי העורות לפי סוגי המתכונים של קהילות ישראל ושנאמרו בזמן הראשונים והגאונים, וראו ע"י זה אור יקרות בהבנת כמה פרטים בדברי הראשונים, אך לא ידוע להם עוד שום אופן חלוקה וקילוף שיש בכח אדם לעשות בעור חוץ מאותם ג' שכבות.

ועוד, דבדברי רב האי גאון בפירושו ובתשובתו נראה שהפרדת הקלף מהדוכסוסטוס הוא דבר שבהווה (לכה"פ למיומנים בזה), וכן בדברי הרמב"ם נראה שהוא דבר שבהווה, אז מתי נשתנו הטבעים^[ה].

ועי' מאירי בשם גאוני הראשונים שהחלק העליון דק והחלק התחתון עבה, וזה מתאים לשני שכבות הדרמיס, וכאן הבן שואל, האם איתרמו שני חלוקות שבהם העליון דק והתחתון עבה, האחד שאליו חז"ל התכוונו ונגנז, והשני החלוקה שלפנינו.

ב. ליכא למימר כולי האי שאירעו שני שינויים בטבע, האחד שפסק היכולת להפריד באמצע עיקר הדרמיס, והשני שנתחדשה יכולת להפריד בין השכבה הפטמתית לרשתית, אלא ודאי שיכולת ההפרדה בין הליצה לרשתית למיומנים בכך היא קיימת כבר מששת ימי בראשית, אם כן מדוע לא נחלצו חז"ל או הגאונים לבאר שאין כוונתם לחלוקה זו אלא לחלוקה האחרת שבאמצע עיקר הדרמיס.

ולהדיא רואים מהמימצאים שבזמן חז"ל היתה בעולם איזו חלוקה לשני חלקים בין הליצה לרישתית, כגון מהתפילין הנמצאות במדבר יהודה (שנכתבו על הליצה, ולהרמב"ם צ"ל שהם סברו שדוכסוסטוס כשר לתפילין, וממה נפשך קשה דלמאירי נמי תיקשי ממה שרובם כתבו על הליצה בצד שיער, ובלא"ה התפילין שלהם ללא שי"ן ואינם מרובעות באלכסונן, ולא באנו ללמוד מהם הלכה, אלא להוכיח מהם את מושגי השוק של זמנם,) וכן שמעתי שנמצאו ספרים עתיקים שמוכח שקילפו את הליצה ולא גירדוהו וכפי הנראה השתמשו בליצה בפני עצמה. ואם כן למה לחדש שיש עוד חלוקה.

ג. הליצה היא כקליפה, א- מצד המרקם שלה שהוא ניילוני, לאפוקי השכבה הרשתית שהיא גבישים גבישים האחוזים זה בזה. ב- מצד שהיא דקה מאד בייחס לרשתית. ג- מצד שהיא חיצונית לרשתית. והשתא כשחז"ל קורין לאחד מחלקי העור קלף, וכן כשאמר הירושלמי בקולף פני העור, וכן כשאמר רב סעדיה גאון ופירוש דוכסוסטוס גויל שנקלף ממנו קלף (בהלכות ס"ת מגנזי מצרים, ועי"ש עוד לשונות כאלה), וכן רב האי בפירושו- וקליף להו, ובתשובתו- וקולפין אותו, האם לא ברור שכוונתם לקילוף הליצה ואז הקליפה או הנקלף יקרא קלף, ולא לחיתוך באמצע עיקר הדרמיס. ובמאירי בשם גאוני הראשונים- ומקלפין אותו עד שנחלק לשנים ואותו חלק העליון שכלפי השיער הוא הנקרא קלף והוא דק כעין קליפה והוא הוא לשון קלף, אותו שממול הבשר והוא העבה נקרא דוכסוסטוס. עכ"ל. [אם לא דנימא שהמילים המודגשות הם נופך שהמאירי הוסיף משלו ואין זה מדברי הגאונים ואז לא יקשה מזה על רבינו תם.]

ד. לפי רבינו תם "קלף" זה מושג עצמי- שלוקחים את עיקר הדרמיס ומכשירים אותו לכתיבה מצד בשר ע"י הסרת השכבה התת עורית ואולי גם ע"י החלקה, כמו שעושין בצרפת, ו"דוכסוסטוס" הוא מאורע שאדם יבוא ויחלוק את עיקר הדרמיס, ואז החצי החיצון נקרא "קלף" והחצי הפנימי "דוכסוסטוס". אבל קשה שבכל מקורות הגאונים^[ו] שלפנינו נראה שההיכרות עם קלף באה רק ביחד עם ההיכרות עם דוכסוסטוס, דהיינו שאם לא רוצים גויל אז מחלקים את העור ואז נהיה קלף ודוכסוסטוס וכותבים בחד מינייהו וכורכין את הפרשיות באידך, (עיין בפירוש רב האי ורבינו חננאל שבת ע"ט, ובהלכות ס"ת המיוחס לר"י אלברצלוני ובתשובת הגאונים הרכבי סי' ס"ג.) והיכן נעלם הקלף הצרפתי.

וכדי ליישב את שיטת רבינו תם להניח "נשתנו הטבעים" כל כך גדול, עד כדי שבזמן חז"ל עיקר הדרמיס היה נחלק לשנים בקלות ובבטיחות, וממילא באופן רגיל העבדן היה מגיע ל"קלף" ע"י חילוק העור לקלף ודוכסוסטוס כדי להרויח כפול, ולכן לא נזכר בחז"ל הקלף של צרפת, ורק בדורינו החריג מגיעים לקלף בדרך של תיקון גויל לכתיבה מצד בשר.

ה. בין לפי רבינו תם גופיה שדוכסוסטוס הוא חצי השכבה הרשתית שדבוק עליו מהשכבה התת עורית, בין לפי ספר האסופות^[ז] שדוכסוסטוס הוא חצי השכבה הרשתית שלא הוחלק מצד בשר, מדוע לא אשכחן בחז"ל ובגאונים מאורע שאדם שעושה מהעור שני קלפים, דהיינו שחוצה את השכבה הרשתית לשניים ומכשיר את שני החלקים לכתיבה מצד בשר ואז שניהם קלפים. (לישנא אחרינא מדוע אמרו דוכסוסטוס מצד שיער, ולא אמרו או יכשיר את צד בשר לכתיבה או יכתוב בצד שיער. הרי מדברים על אדם שממה נפשך צריך לטרוח להחליק את אחד הצדדים.)

ו. אמרינן בגמרא תניא רבי מאיר היה כותבה על הקלף (ולא על הדוכסוסטוס) מפני שמשתמרת, ובודאי מתבקש לפרש שדנים כאן על הקלף והדוכסוסטוס הקלאסיים שנתבארו בגאונים, והשתא דאומר רבינו שקלף ודוכסוסטוס הם שני חצאים של השכבה הרשתית, מדוע קלף משתמר יותר מדוכסוסטוס, ובפרט לפי דעת רבינו תם גופיה (לאפוקי ספר האסופות) שהדוכסוסטוס יש בו מן השכבה התת עורית מדוע הוא מתקיים פחות מקלף. וגם כאן אנו צריכים לפתח את הטבע של העבר, שהדבר שהיה נקרא דוכסוסטוס היה פחות מתקיים מהדבר שהיה נקרא קלף מסיבה בלתי ידועה. משא"כ להרמב"ם שהנידון הוא בין עיקר הדרמיס לליצה פירוש הגמרא ברור ונהיר.

מכל הלין נראה ברור כדעת הגאונים והרמב"ם שהקלף והדוכסוסטוס הם הליצה והשכבה הרשתית, והגויל הוא שניהם יחד.

ו. כיצד יישמו את שיטת המאירי למעשה, ובדברי ספר התרומה, והנשמת אדם​

לענין אופן יישום דעת המאירי למעשה, בזמן שכבר לא היו מיומנים לקלף את הליצה בשלימותה, ישנם כמה לשונות בראשונים.

א. היראים מסיק דקיי"ל שינה בזה ובזה כשר, הלכך עורות שלנו שאינם קלף ודוכסוסטוס שלא נעשו באותו ענין שפירשתי כשרים. [נ.ב. וע"ע במרדכי הלכות קטנות רמז תתקנ"ט בענין שינה בזה ובזה.]

ב. המאירי כתב- ועכשיו שאין אנו בקיאין בחלוק העור לשנים לתפילין אין לו לגרור מן השחור שהרי הנשאר יהא דוכסוסטוס אלא גורר מצד הלבן שהוא מקום בשר ממש ויקלוף הרבה עד שישאר דק מאד והלך הדוכסוסטוס ונשאר הקלף וכותב בצד הגרירה, עכ"ל. דמשמע שמצריך לגרד מצד בשר הרבה עד שיגיע לליצה או סמוך לה.

ג. בספר התרומה כתב- ויש שקולפין העור לשנים בתחלה. ובקליפה שלצד שיער כותבי' התפילין לצד בשר. לצד הלבן לאפוקי נפשייהו מפלוגת' ומספיקא.

ובספר האסופות כתב- ואולם יש שקולפים קלף שלנו ומסירים קליפה של צד הבשר כדי לכתוב תפילין על צד של בשר של קליפה העליונה הנקראת קלף כו'. וממשיך- ולא יתכן לעשות כן... כי בימי חכמים כשהיו קולפין קולפין העור לשניים והיה זה קלף וזה דוכסוסטוס היו מתקנים אותו כענין שהוא נאה ונוח הרבה לכתוב לצד הבשר והדוכסוסטוס לצד השיער, והם אינם אלא מקלקלין אותה בקליפה שהיו קולפין אותו, אלא שרוצין שיהא עליו שם קלף בקליפה זו כו'.

ובפשוטו הכוונה שהיו קולפים קליפה דקה מצד בשר, ואותה קליפה לא היתה ראויה לכתיבה מחמת דקותה, [ומאחר שאינה עומדת לכתיבה נראה דא"צ שתהיה קליפה זו יריעה שלמה, אלא אפילו קליפות קטנות, אלא שהוא בדרך הסרת קליפה ולא בדרך גירוד, ואף שהוא טירחא, מלאכה היא ואינה חכמה], ונשאר בידם קליפה עבה לצד שיער וכתבו עליה מצידה הפנימי, וסברו דבכה"ג שהורידו קליפה ממש מצד בשר הנשאר הוא בדין קלף, ומשמע ג"כ שהקפידו להוריד קליפה זו תחילה שיחול עליה שם קלף לפני שגררו העור מצד שער. מיהו מהמשך הדברים משמע שגם הם תלו את שם "קלף" ב"ליצה", וצריך לומר דסבירא להו דעור שמורכב מליצה שלימה ומקצת השכבה הרשתית שנצרכת כדי להחזיק את הליצה יש לו דין ליצה.

-סיום דברי ספר התרומה- ואף על גב שאינן בקיאין עתה לקולפו לשנים שיהו שני קליפות עבות וראויין לכתוב בהן זו בדין קלף וזו בדין דוכסוסטוס אלא אחת היא עבה וראויה לכתוב בה ואחת דקה ואינה ראויה לכתוב. מכל מקום אותה שהיא עבה וראויה לכתוב אם היא לצד שיער נקראת קלף וכותבין בה לצד החתוך שהוא לצד בשר. ואם אותה שהיא עבה לצד בשר נקראת דוכסוסטוס כיון שהוסרה קליפה דקה שעליה וכותבין בה לצד החתוך שהוא לצד שיער.

ולהפירוש האמור דברי ספר התרומה נאמרו רק כפירוש להחולקים על רבינו תם, והכי פירושו- אותה שהיא עבה וראויה לכתוב אם היא לצד שיער נקראת קלף דעל כרחינו להקל שהשכבה הרשתית הדבוקה לליצה כדי להחזיק אותה, היא טפלה אליה, וכותבין בה לצד החתוך שהוא לצד בשר. ואם אותה שהיא עבה לצד בשר דהיינו שלא גירד את השכבה הרשתית מצד בשר אלא רק הסיר את הליצה- נקראת דוכסוסטוס כיון שהוסרה קליפה דקה שעליה (-ליצה) וכותבין בה לצד החתוך שהוא לצד שיער.

-ועכ"פ אין בדברי הספר התרומה מקור לחדש דגם לרבינו תם מה שהשכבה הרשתית קרויה קלף הוא רק כל זמן שהיא מוצמדת לשכבה העליונה שלה, (לא מיבעיא שאת הליצה אפשר להוריד, כמבואר להדיא בספר התרומה, שלאחר שהסירו השיער עדיין מתקנין אותו וגוררים אותן קליפות בתער לצד השחור, והנשמת אדם ז"ל לא דק בזה, אלא אפילו שכבה מתחת הליצה אפשר להוריד, שאין מקור לחדש דשם קלף ניתן לשכבה הרשתית רק בזכות השארת קציה העליון, ולא נתנו הראשונים שום אזהרה בגירוד העליון פן יוסיף לגרדו על אלה גירוד רב.) ודלא כהנשמת אדם ז"ל.

ומכל מקום יש לדעת שהנשמת אדם לא עשה שום שינוי בקלפים הנהוגים בכל הדורות, ודבריו נאמרו כהסבר למנהג הידוע, עיי"ש.

ז. הדרכים השונות בדעת רבינו תם

דרך א'- ספר הישר הג"מ ואור זרוע ​

רבינו תם מפרש שהשכבה הרשתית היא הקלף, ובימי קדם היתה אפשרות לחלוק את השכבה הרשתית לשנים, והחצי התחתון היה נשאר עם גידים ושומנים מהשכבה התת עורית, והוא היה נקרא דוכסוסטוס, והיה נכתב מצד שיער כי הצד בשר שבו אינו ראוי לכתיבה כלל, אבל שכבה הרשתית שהיא מגורד היטב מצד בשר, ולא נשאר בה שאריות שומנים וגידים, מיקרי קלף ונכתב לצד בשר.

ומנא אמינא לה דלדעת רבינו תם הדוכסוסטוס כולל בתוכו מהשכבה התת עורית.

א. ז"ל ספר הישר- [ולצד] הבשר מניחין אותו והגידים (נדמו) [כמו] שהוא מופשט מן הבהמה.

ב. לשון הגהות מרדכי במנחות כתב ר"ת וז"ל אומרים הגאונים (נ.ב. כבר נתבאר שאין כוונת רבינו תם שכל דבריו הם העתק של הגאונים אלא לעיקרי הדברים שקלף ודוכסוסטוס הם שני חלקים בעור וכדומה והאמת יורה דרכו) גויל מעור שלם כמו שהוא מעופץ לצד שיער וכדאמרינן בריש ב"ב גויל אבני דלא משפייא ומצד הבשר אינו נאה לכתוב מפני גידי הבשר והשמנונית כו'. העור הנחלק לשנים כו' מצד שיער ממש אין נאה לכתוב ולא מצד הבשר ממש מפני הגידין והבשר והשמנונית, אלא נכתב בפנים שבאמצע. וקלפים שלנו דין קלף יש להם שהרי עכשיו מסיר מהקלפים הגידים והשמנונית וקליפה דקה שקורין אשקרניר. עכ"ל. וכפי שביררו אשקרני"ר בצרפתית עתיקה היינו הסרת הבשר^[ח], ומשמע שהכוונה להסרת השכבה התת עורית, שזה מצדיק לקרוא לקלפים שלנו קלף ולא גויל.

ג. באור זרוע הביא קושיית רבינו תם על הסוברים כהמאירי בזה"ל- ואין נראית לר"ת סברתם דדוכסוסטוס שלהם לא הי' ראוי במקום בשר כלל. ומאחר שלא שמענו שהיו לרבינו תם מסורות מימי רבינא ורב אשי שלא נזכרו במקורות שלפניו ושאחריו, ושהוא יזכיר אותם שלא בשם אומרם, ברור שאין כוונת רבינו תם שיש לו מסורת מרבינא ורב אשי שדוכסוסטוס אינו ראוי במקום בשר כלל, אלא לפרשנות, שלפי מה שחשבון הסוגיא מכוון אותנו לפרש מה זה דוכסוסטוס, זה דבר שאינו ראוי כלל, (אמנם בשביל הויכוח עם המאירי לא צריך להגיע למצב של אינו ראוי כלל, אך קושטא דמילתא קאמר,) ודברים אלה לכאורה מתייחסים לשכבה התת עורית.

מיהו כל ראיות אלה מתייחסים רק לצד התחתון של הדוכסוסטוס, שהוא בודאי שייך לשכבה התת עורית, אבל הצד העליון של הדוכסוסטוס מעדיפים לומר שהוא מתחיל באמצע השכבה הרשתית, וכנ"ל סעיף א'.

לשון השלחן ערוך (או"ח סימן ל"ב ס"ז) משמע כמו דעת רבינו תם גופיה ולא כמו ספר האסופות, וז"ל- וקלפים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף וכותבים עליהם לצד בשר, שמה שמגררים קליפתו העליונה שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו ולהחליקו. ואפילו אם היו חולקים העור לשנים היה צריך לגרר ממנו כך, ומצד הבשר גוררים הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד. ויש כאן לכאורה שני דברים נגד מסורת הגוילים. א- מה שכתב שאת הקליפות קליפות שמגרדין מצד שיער מוכרחים לגרד, זה לכאורה לא כמסורת הגוילים שאין מגרדין מצד שיער קליפות אלה. ב- מה שכתב שמצד הבשר גוררין הרבה, ומסתמא כוונתו (גם) על השומנים, שהרי אין מי שמצווה על העבדנים להוריד הרבה מהדרמיס עצמו, ומשמע שגויל כולל את השומנים, וגם זה לא כמסורת הגוילים.

הקושיות על דרך א'​

הנה דעת רבינו תם וסייעתו שגויל ודוכסוסטוס יש בהם שאריות מהשכבה התת עורית, כפי שהבאנו את לשונותיהם בהמשך, ומשמע בדבריהם שהצד בשר אינו ראוי כלל לכתיבה. ואם הצד בשר יהיה מגורד יהיה דינו כקלף ויוכשר לתפילין ויהיה דינו ליכתב מצד בשר, [ומסתבר ג"כ שאם יהיה שטח גדול מיריעת הגויל מגורד, סגי בזה ליתן לשטח זה דין קלף, ואולי שיעורו בכדי כתיבת פ"ה אותיות. ועל כל פנים בודאי יריעה אחת אינה גוררת את חבירתה, ויריעת גויל מגורדת שנתפרה בתוך ספר שאינו מגורד, ודאי דינה להכתב מצד בשר, ואם כתב עליה –כמו שאר היריעות- מצד שיער, פסולה.]

א. מיהו הקשו בספר האסופות ממסורת ישראל- שגם בגויל כשמתקנים אותו לכתוב בו כתיקון שלו מסירים ממנו לצד הבשר כמו שמסירין עושי הקלפים שלנו בשעה שעושין אותו. וכן הגוילים הנמצאים כהיום כפי איך שאמר לי בערך אחד מיודעי דבר- כל הספרים מזמן חז"ל שבידינו מגורדים היטב מצד בשר וכתובים לצד שיער. וכן מה שיש לנו מזמן הגאונים מגורד היטב מצד בשר וכתוב מצד שיער. וכן מה שיש בידינו מזמן הראשונים שהוא מעובד בעפצים, אותם שלא גירדו מהם את הליצה כתובים לצד שיער, הגם שגירדו מהם את השכבה התת עורית^[ט]. ואילו אותם שגירדו מהם את הליצה, כתובים לצד בשר. מיהו המעובדים בסיד אפשר שכתבו לצד בשר גם עם השאירו את הליצה, וצריך בירור וביאור.

וכאן הבן שואל דבשלמא להגאונים והרמב"ם אין שום נפקותא כמה גירד והחליק את הגויל מצד בשר, דלעולם עדיין ייחשב גויל, כיון שלא גירדו ממנו את הליצה. אבל לרבינו תם דליצה ושכבה רשתית המגורדת מצד בשר הם קלף, ודינם להכתב מצד בשר, הרי חזינן שכל המעפצים וממשיכי הגוילים כתבו תמיד מצד שיער, וחזינן שמסורת ישראל דלא כרבינו תם.

ובתשובות רב שרירא גאון מתואר כיצד סדר עשיית הגוילים, ולא כתוב שם שום אזהרה לא לגרד צד בשר, למרות שזו פעולה מתבקשת מבחינה מקצועית ואסטטית. וכן בתשובת רב האי המובאת במאירי (שע"פ המגדל עוז זה כנראה תשובת רב האי.) ורהטא דמילתא שמושג גויל הוא עור שהשאירו עליו את הליצה, שהיא הודו היא זיוו היא הדרו. ומה שבני סייעתו של רבינו תם הביאו בשם הגאונים שגויל לא נתקן לצד הבשר, י"ל או שזהו הוספת נופך משלהם וחזינן טובא כיו"ב בסוגיין או שכוונת הגאונים מצד ההחלקה, שלא החליקו את צד הבשר, וזה רק מראה מקום הוא לו שיבינו על מה מדובר ומה אורחא דמילתא, אך לאו למימרא שהדין ישתנה אם יחליק גם את צד בשר. (ולייתר דיוק עיין לקמן בדעת רבינו תם ובדעת בעל ספר האסופות.)

ב. עוד צריך ביאור מדוע אנו מוצאים את החלוקה באמצע השכבה הרשתית שחידש רבינו תם רק בציור שדבוקים על החלק התחתון שומנים, ומדוע לא נמצא בחז"ל איזכור על אדם שמחלק באמצע השכבה הרשתית ומנקה את החלק התחתון מהשומנים. (והדין מסתמא יהיה דשני החלקים הם כקלף לרבינו תם.) וצריך לומר דכל זה אכניס ב"אין אנו בקיאין", וכשנדע איפה ואיך חילקו באמצע השכבה הרשתית, נבין גם מדוע החצי התחתון צריך להשאר דבוק בו חלק מהשכבה התת עורית.

ג. מצוות מזוזה על הדוכסוסטוס, ולרבינו תם היינו להשאיר מעט שומנים דבוקים באחורי המזוזה. וזה מחודש שיהיה מעליותא לעשות מצוה באופן הפחות נקי, דאמנם יש דברים שמצוותם בכסף או בנחושת ולא בזהב, אבל שעצם המצוה מתקיימת על החומר העורי, והתורה מצוה להשאיר עליו עוד דבר בלתי נקי זה דבר חידוש. ואמנם מסבירים שהתורה רוצה שיכתבו מזוזה על צד שיער, ואם צד בשר יהיה נקי יהיו מוכרחים לכתוב עליו משום שהוא מהודר יותר, וכעין אין מעבירין על המצוות, לכן התורה נותנת מצוה להשאיר צד בשר לא נקי, מכל מקום אין זה הסבר רגיל ומשכנע שכל כך רצון התורה שיכתבו לצד שיער, ומי סני לן צד בשר, והרי מצוות תפילין להכתב דווקא לצד בשר.

ד. הא דאמרו גויל מצד שיער דוכסוסטוס מצד שיער, שינה בזה ובזה פסול, לדברי רבינו תם הוא רק לאפוקי מנהג הדיוטי לכתוב על מקום שאינו ראוי כלל (עיין הלשון באור זרוע), אבל ברגע שאדם יכשיר את צד הבשר לכתיבה ממילא זה יהפך לשם קלף. ונשאלת השאלה האם איצטריך הלכתא רק לאפוקי ממעשה הדיוטות.

דרך ב'- ספר האסופות​

לאור קושיא א' הנ"ל בעל ספר האסופות שיכלל מראש את דברי רבינו תם, וכתב- ולצד הבשר אינו מתוקן להיות חלק היטב ונאה. כלומר דלעולם כל השכבה התת עורית מוסרת מהגויל, אך לא מחליקים את הצד בשר להיות חלק היטב ונאה.

הקשיים בשיטת ספר האסופות​

אך רבינו תם עצמו לא הוה ניחא ליה בפירוש זה, א. בעיקר בגלל הקושיא למה התורה אמרה לכתוב על דוכסוסטוס מצד שיער, הרי באופן טבעי צד הבשר יותר טוב לכתיבה או לכה"פ שוה לצד השיער, ודוחק לומר שמאחר שאדם זה קידם והחליק את הצד שיער ולא החליק את הצד בשר המוצר הזה קיבל שם חדש-דוכסוסטוס והתורה פטרה אותו מלהחליק את צד הבשר ולכתוב בו, וכל ההלכה שדוכסוסטוס מצד שיער נאמרה אחרי שהאדם כבר הורה לעצמו שהכתיבה היא לצד שיער והחליק שם, והוא הדין דההלכה מצי למימר "דוכסוסטוס מצד שיער או תחליק גם מצד בשר ותכתוב שם".

ב. עוד קשה על ספר האסופות מדוע לא מצאנו בחז"ל ובגאונים שאדם מחלק את העור לשני שכבות ועושה משניהם קלף, דהיינו מכשיר בשניהם את צד הבשר לכתיבה,

ג. ויותר יש להקשות מדוע לא יהיה מצב שהחלק החיצון יהיה נידון כדוכסוסטוס והפנימי כקלף, כגון שהכשיר את החלק החיצון לכתיבה מצד שיער ואת הפנימי מצד בשר.

מה שאין כן לרבינו תם יש לומר שהטבע הנעלם הזה של לחלק העור לשנים היה כרוך בזה שהחלק התחתון מבין השנים צריך להיות עם השכבה התת עורית.

ד. והקושיא הגדולה מכולם לכאורה היא מדברי הירושלמי (שבת פ"ח ה"ג) הדא דאת אמר בקולף פני העור. היכן כתוב כאן הכשרת צד הבשר לכתיבה, וצע"ג.

דרך ג'- תיקון תפילין[י] לר' אברהם ב"ר משה מזונשהיים​

ולתיקון תפילין יש דעה שלישית בזה, והיינו שאת הדרמיס עצמו היו חולקים באמצע עוביו, והחצי החיצון נקרא קלף והחצי הפנימי נקרא דוכסוסטוס. שמתחילה כתב- ולאחר ששרו העורות במים יום או יומים, אז יוציאם מן המים ויגרר בצד הבשר בתער, הבשר והדם, ואז יניחם במים ובסיד עב וטוב. ובפשוטו הסרת הבשר והדם היינו הסרת השכבה התת עורית, ואז מחזירים לסיד את הדרמיס והליצה. ובהמשך החיבור כתב- ולאחר שיתייבש העור של הקלף על העץ שקורין רמ"א, אז יקלוף ויגרר האומן בפנים תחילה ויקבל מיד שם הקלף, ואם שליל הוא אינו צריך לקלוף אותו מבחוץ לצד השער מחמת דקותו וזהו קלף גמור, ואם קולפים וגוררים את השליל לצד השער ולא לצד הבשר זהו פסול לכתוב עליו תפילין, כי הוא נקרא דוכסוסטוס, זה הכלל לעולם יגרור ויקלוף לצד הבשר תחלה הרבה יותר ממה שיגרור אותו מבחוץ לצד השער, לאפוקי מכמה אומנים שגוררים הקלפים לצד השער הרבה יותר ממה שגוררין מבפנים לצד הבשר, ואותן קלפים פסולים לתפילין כי ירד עליו שם דוכסוסטוס לכן יזהר שיעשה כדפירשתי. עכ"ל. ומשמע שהבין שהעור מתחלק בדיוק באמצעו לשם קלף ושם דוכסוסטוס, לפיכך אם מגרד רק מצד שיער אפילו כל שהוא אזי מה שנשאר בעור רובו דוכסוסטוס וכוחא דדוכסוסטוס גבר. וכן אם מגרד הרבה מכאן ומכאן אך מצד שיער מגרד יותר אזי כוחא דדוכסוסטוס גבר.

ומה שהזכיר לגרד מצד בשר תחילה, אולי חשש שהגירוד הראשון הוא הקובע את שם העור והשם שחל עליו אז שוב לא יפקע אף אם אח"כ יגרד מאידך גיסא יותר. או שהתכוין רק מבחינה פרקטית, דשמא לכשיגרד כל שהוא מצד בשר להכשירו לכתיבה, יקבל הרגשה שבעור זה כדאי לעצור כאן ולא לגרד עוד, אך על כרחו יצטרך לגרד עוד, כי כבר גירד מצד שיער יותר, לכן כדאי לקבוע תחילה כמה הוא מגרד מצד בשר, וכשיבוא לצד שיער יידע למעט מזה.

אך שאר הסוברים כרבינו תם לא סברו כך, אלא סברו שלמרות שנהוג להוריד את הליצה מכל מקום אם מורידים את כל השכבה התת עורית ולפחות כשגם מתקנין צד הבשר לכתיבה אזי העור הזה נקרא קלף. ודחו מכל וכל את דעת הטוענים שהוא נקרא דוכסוסטוס בגלל שהורידו ממנו את הליצה.

---

[א] בספרי הלומדים של דורינו רגילים לכנות את השכבה הרשתית של הדרמיס, בשם "דרמיס" סתם, וזה נח לקצר כך, אך בספרי המדע כלל העור נקרא דרמיס, דהיינו כולל הליצה. ובחיבור זה קראנו לשכבה הרשתית בשם "עיקר הדרמיס".
[ב] עוד ראשונים הנמנים עם רבינו תם- תוספות יראים הגהות מיימוניות רא"ש ספר האסופות הגהות מרדכי סמ"ג.
[ג] כתב עת דברי שלום ואמת תשנ"ג יג-יד.
[ד] ומכל מקום שיריים דקים מאד של השכבה התת עורית לא ברירא מסברא דהוו חציצה, וצ"ע.
[ה] ויש מי שהקשה דלטעמיך נמי צריך לחדש שנשתנו הטבעים, שהרי בזמן חז"ל ידעו להפריד את הליצה בשלימותה, והיום אין יודעים. וג' תשובות בדבר. א- שיותר נח כשכבר יש לך את הבסיס לומר היכן חילקו, ורק צריך לדעת מה היתה השיטה להוציא בשלימותו. ב. שינוי טבע הוא דבר רחוק ושינוי מיומנות אינו רחוק. ג. שינוי המיומנות אין אני מחדש, אלא מציאות ברורה היא שהרמב"ם כותב שהעבדנים מחלקים את הליצה מהשכבה הרשתית, והמאירי כותב שאין העבדנים שלנו בקיאים בכך, וכהיום שוב חזינן שיש מיומנים לכך.
[ו] יש לומר לזה גם רמז מהש"ס, דתניא בשבת ע"ט ב' קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה, והוא פלאי, הרי קלף סגי ליה בכתיבת פרשה קטנה שבתפילין, ועיין בגמרא מה שתירצו בזה. ומכל מקום יתכן דהברייתא נכתבה בצורה כזו כדי לרמוז שגם גויל שיעורו במזוזה, וזהו ששנינו "קלף ודוכסוסטוס [יחד] כדי..." כלומר גויל, (שהוא הרי מורכב מקלף ודוכסוסטוס,) כדי לכתוב עליו מזוזה.

לישנא אחרינא יש להקשות מהי הפתיחה (ע"פ תירוץ הגמרא שם) קלף ודוכסוסטוס שיעורן בכמה, הרי כל אחד מהם שיעורו שונה, ולמה כללן בפתיחה. אלא משום דסתם אדם שיש לו קלף יש לו גם דוכסוסטוס, שהרי הפריד את חלקי העור זה מזה ואחד מהם נהיה קלף והשני נהיה דוכסוסטוס, ויש לו להסתפק על תרוייהו, ולכך התנא כוללן יחד.
[ז] כתב עת דברי שלום ואמת תשנ"ג יג-יד.
[ח] וכעת קיבלתי עוד תשובה מיהודי דובר צרפתית- האות ש' הראשונה זה כמו ע באידיש ז"א אקרניק, ומשמעו עיצוב לעור כגון הפשטה מהבהמה כי לעור על הבהמה יש שם אחר ורק כמוצר הוא קרוי אקרניק או משהו כזה, וכן חיתוך ועיצוב קרן ג"כ במילה דומה. עכ"ל. וגם זה במשמע על הסרת השכבה התת עורית ולא על קילוף הליצה.
[ט] נ.ב. הגם שניתן למצוא כתמים ושאריות מהשכבה התת עורית, והכל תלוי בסבלנות וכו' של העבדנין, מכל מקום לא מסתבר שע"י שארית שנמצאת בשפת היריעה כל היריעה והיריעות יקבלו שם גויל, אע"כ שהיריעות קיבלו שם גויל משום שליצה והשכבה הרשתית יחד הם גויל, ותו לא מידי.
[י] תיקון תפילין. כתב עליו המהרי"ל בתשובה סימן קל"ז- ואותו חבור דסמכא הוא (למרות שהמחבר לא היה גדול הדור בתורה) כי מאוד דקדק המחבר כו'.