שאלה: ידוע עפ"י מנהג בני ספרד אפשר לצרף קטן לזימון- כך נפסק בשו"ע (סימן קצט סעיף י'). וכן יש עוד הלכה: שאפשר לצרף אדם שלישי לזימון, אפילו שהוא אכל רק כזית ירק- כך נפסק ביחוה דעת (חלק ד' סימן י"ג בהערה).
מה עושים במצב ששני הדינים נפגשים יחד- כלומר: אדם אחד-אכל כזית פת, אדם שני- אכל כזית ירק, אדם שלישי- הוא קטן. האם בכהאי גוונא יהיה אפשר להקל או שצריך להחמיר. וכן יש לדון אם הקטן בעצמו אכל ירק, ושני האנשים האחרים אכלו פת – האם אפשר לצרף ביניהם לזימון?
תשובה: ראשית נבאר את יסודות ההלכה בזה. דלגבי מי שאכל ירק, מבואר בילקוט יוסף ברכות (עמוד שפג): מותר לצרף אדם שאכל כזית ירק, לזימון של עשרה אנשים. אבל לזימון של שלושה, מבואר עפ"י הפוסקים והשו"ע, שמעיקר הדין -צריך להחמיר שלא לצרף אדם שאכל כזית ירק, בגלל שדעת הרי"ף והרמב"ם שלא להקל, אבל המנהג להקל בזה. ולכן לדעת השו"ע, לכתחילה צריך להמנע ולא לצרף אדם שלישי-שיאכל עכשיו במיוחד כזית ירק כדי שיעשו זימון, אבל אם כבר אכל איתם ירק- יכול להצטרף לזימון מחמת המנהג.
אולם ביחוה דעת וכן בילקוט יוסף, מבואר שיש חילוק בדבר: כל הדין הנ"ל היה בזמנם- כאשר המזמן היה מברך ופוטר את השאר מברכת המזון. ולכן לכתחילה- לא לעשות כך, אבל בדיעבד- אפשר. ואילו בזמנינו-שבלאו הכי אחר שעושים זימון כל אחד מברך לעצמו, לכן לכתחילה-מותר לומר לאדם שיאכל עכשיו במיוחד ירק, כדי שיצטרף לזימון של שלושה אנשים.
ולכן למסקנה בדין צירוף למי שאכל ירק, מותר לצרף אדם שאכל כזית ירק, בשביל זימון של עשרה אנשים. ולצרף אדם שאכל כזית ירק, בשביל זימון של שלושה אנשים בזמנם- אפשר להקל, ובזמנינו- אפשר לכתחילה.
ולגבי קטן שאכל עם הגדולים, אם אפשר לצרפו לזימון של שלושה או עשרה אנשים- זה מחלוקת בראשונים. אבל נפסק בילקוט יוסף (עמוד שפט) להלכה ולמעשה-מותר מלכתחילה לצרף קטן לזימון של שלושה או עשרה אנשים.
ונשוב לנידונים שבשאלה. שבנידון ראשון, במקרה שיש, אדם אחד- אכל כזית פת, אדם שני- אכל כזית ירק, אדם שלישי- הוא קטן, עדין לא נוצר כאן חיוב של זימון כלל, מפני שחיוב של זימון הוא רק כאשר רוב המנין הנצרך, אכל פת, ואז אדם שאכל ירק, הוא רק מצטרף לענות על הזימון שנתחייבו הם. במקרה שלנו, אין רוב אנשים ברי חיובא שאכלו פת, והקטן לא מועיל לענין שיקרא רוב. אלא רק במצב שכבר התחייבו בזימון, אז הקטן יכול לסייע להשלים להם לזימון כסניף, כלשון הברייתא קטן היודע למי מברכים עושים אותו "סניף" לעשרה, בגלל שהוא קטן שיודע למי מברכים, לכן מצרפים אותו.
ולא מבעיא שכל הדין שאדם שאכל ירק הוא מצטרף לשלושה זה רק מכוח המנהג, אז היה אפשר לומר שהמנהג שמצטרף לשלושה זה דווקא בגדול, אבל בקטן, יתכן שאין מנהג. וכמו שהביא מרן זצ"ל כמה פעמים מדברי הר"ן והראשונים בתחילת פרק ראשית הגז, כלל גדול במנהגים, וכדאי לזכור אותו, שבכל מנהג שנהגו כדיעה מסויימת, שלא כפי מה שראוי לפסוק ע"פ כללי הפסיקה, אמרינן "מאי דנהוג - נהוג, ומאי דלא נהוג-לא נהוג, והוו דלא לוסיף עלה", כאשר יש כללי פסיקה, והמנהג הוא לא כמו כללי הפסיקה, ובאותה ההלכה שנהגו לא כמו כללי הפסיקה יש כמה השלכות, ובהשלכה אחת נהגו שלא כמו כללי הפסיקה, אז לא אומרים שגם בהשלכות האחרות ינהגו כמו המנהג הראשון (שלא כמו כללי הפסיקה), אלא באותה השלכה הנ"ל, נהגו בסדר. אבל לגבי השלכה נוספת שלא היה מנהג, לא נוסיף עליו מכוחו עוד ענינים אחרים שלא נהגו בהם. אמנם אצלנו, היה מקום לומר אנו נוהגים לצרף מישהו שאכל ירק לזימון של שלושה אנשים, זה אמנם לא כדין אלא מנהג, אבל לא חילקו לנו שהמנהג דוקא בגדול ולא בקטן, ולכן אם משום הטענה של מאי דנהוג נהוג, יש לדחות. אבל כבר ביארנו שמעיקרא, בגלל שאין כאן שני גדולים שאכלו פת, לא נוצר חיוב, ולכן הקטן לא יכול להצטרף.
אולם בנידון שני של השאלה, כאשר יש שני גדולים שאכלו פת והקטן אכל ירק, נוצר חיוב לזימון, והקטן רק מסייע לרוב כסניף. אז לכאורה נוצר חיוב של זימון, וזה שאוכל ירק, היה אפשר לומר שהמנהג נהוג בגדול, ובקטן לא קיים מנהג. אבל למעשה זה מועיל, בגלל שיש כבר חיוב ורק צריך אחד שיענה ויצטרף, ולכן אין הבדל בין קטן או גדול- לאכילת ירק.
למסקנה: אחד גדול שאכל פת, והשני גדול אכל ירק, והשלישי קטן אכל פת, אין כאן חיוב זימון. אבל שניים גדולים אכלו פת, ונוצר חיוב מכח רוב, ואחד קטן אכל ירק, לכתחילה לא כדאי לעשות כך, אבל אפשר להקל במקום הצורך לעשותו סניף ולזמן עליו, כגון בסעודת שבע ברכות וכדומה.
מה עושים במצב ששני הדינים נפגשים יחד- כלומר: אדם אחד-אכל כזית פת, אדם שני- אכל כזית ירק, אדם שלישי- הוא קטן. האם בכהאי גוונא יהיה אפשר להקל או שצריך להחמיר. וכן יש לדון אם הקטן בעצמו אכל ירק, ושני האנשים האחרים אכלו פת – האם אפשר לצרף ביניהם לזימון?
תשובה: ראשית נבאר את יסודות ההלכה בזה. דלגבי מי שאכל ירק, מבואר בילקוט יוסף ברכות (עמוד שפג): מותר לצרף אדם שאכל כזית ירק, לזימון של עשרה אנשים. אבל לזימון של שלושה, מבואר עפ"י הפוסקים והשו"ע, שמעיקר הדין -צריך להחמיר שלא לצרף אדם שאכל כזית ירק, בגלל שדעת הרי"ף והרמב"ם שלא להקל, אבל המנהג להקל בזה. ולכן לדעת השו"ע, לכתחילה צריך להמנע ולא לצרף אדם שלישי-שיאכל עכשיו במיוחד כזית ירק כדי שיעשו זימון, אבל אם כבר אכל איתם ירק- יכול להצטרף לזימון מחמת המנהג.
אולם ביחוה דעת וכן בילקוט יוסף, מבואר שיש חילוק בדבר: כל הדין הנ"ל היה בזמנם- כאשר המזמן היה מברך ופוטר את השאר מברכת המזון. ולכן לכתחילה- לא לעשות כך, אבל בדיעבד- אפשר. ואילו בזמנינו-שבלאו הכי אחר שעושים זימון כל אחד מברך לעצמו, לכן לכתחילה-מותר לומר לאדם שיאכל עכשיו במיוחד ירק, כדי שיצטרף לזימון של שלושה אנשים.
ולכן למסקנה בדין צירוף למי שאכל ירק, מותר לצרף אדם שאכל כזית ירק, בשביל זימון של עשרה אנשים. ולצרף אדם שאכל כזית ירק, בשביל זימון של שלושה אנשים בזמנם- אפשר להקל, ובזמנינו- אפשר לכתחילה.
ולגבי קטן שאכל עם הגדולים, אם אפשר לצרפו לזימון של שלושה או עשרה אנשים- זה מחלוקת בראשונים. אבל נפסק בילקוט יוסף (עמוד שפט) להלכה ולמעשה-מותר מלכתחילה לצרף קטן לזימון של שלושה או עשרה אנשים.
ונשוב לנידונים שבשאלה. שבנידון ראשון, במקרה שיש, אדם אחד- אכל כזית פת, אדם שני- אכל כזית ירק, אדם שלישי- הוא קטן, עדין לא נוצר כאן חיוב של זימון כלל, מפני שחיוב של זימון הוא רק כאשר רוב המנין הנצרך, אכל פת, ואז אדם שאכל ירק, הוא רק מצטרף לענות על הזימון שנתחייבו הם. במקרה שלנו, אין רוב אנשים ברי חיובא שאכלו פת, והקטן לא מועיל לענין שיקרא רוב. אלא רק במצב שכבר התחייבו בזימון, אז הקטן יכול לסייע להשלים להם לזימון כסניף, כלשון הברייתא קטן היודע למי מברכים עושים אותו "סניף" לעשרה, בגלל שהוא קטן שיודע למי מברכים, לכן מצרפים אותו.
ולא מבעיא שכל הדין שאדם שאכל ירק הוא מצטרף לשלושה זה רק מכוח המנהג, אז היה אפשר לומר שהמנהג שמצטרף לשלושה זה דווקא בגדול, אבל בקטן, יתכן שאין מנהג. וכמו שהביא מרן זצ"ל כמה פעמים מדברי הר"ן והראשונים בתחילת פרק ראשית הגז, כלל גדול במנהגים, וכדאי לזכור אותו, שבכל מנהג שנהגו כדיעה מסויימת, שלא כפי מה שראוי לפסוק ע"פ כללי הפסיקה, אמרינן "מאי דנהוג - נהוג, ומאי דלא נהוג-לא נהוג, והוו דלא לוסיף עלה", כאשר יש כללי פסיקה, והמנהג הוא לא כמו כללי הפסיקה, ובאותה ההלכה שנהגו לא כמו כללי הפסיקה יש כמה השלכות, ובהשלכה אחת נהגו שלא כמו כללי הפסיקה, אז לא אומרים שגם בהשלכות האחרות ינהגו כמו המנהג הראשון (שלא כמו כללי הפסיקה), אלא באותה השלכה הנ"ל, נהגו בסדר. אבל לגבי השלכה נוספת שלא היה מנהג, לא נוסיף עליו מכוחו עוד ענינים אחרים שלא נהגו בהם. אמנם אצלנו, היה מקום לומר אנו נוהגים לצרף מישהו שאכל ירק לזימון של שלושה אנשים, זה אמנם לא כדין אלא מנהג, אבל לא חילקו לנו שהמנהג דוקא בגדול ולא בקטן, ולכן אם משום הטענה של מאי דנהוג נהוג, יש לדחות. אבל כבר ביארנו שמעיקרא, בגלל שאין כאן שני גדולים שאכלו פת, לא נוצר חיוב, ולכן הקטן לא יכול להצטרף.
אולם בנידון שני של השאלה, כאשר יש שני גדולים שאכלו פת והקטן אכל ירק, נוצר חיוב לזימון, והקטן רק מסייע לרוב כסניף. אז לכאורה נוצר חיוב של זימון, וזה שאוכל ירק, היה אפשר לומר שהמנהג נהוג בגדול, ובקטן לא קיים מנהג. אבל למעשה זה מועיל, בגלל שיש כבר חיוב ורק צריך אחד שיענה ויצטרף, ולכן אין הבדל בין קטן או גדול- לאכילת ירק.
למסקנה: אחד גדול שאכל פת, והשני גדול אכל ירק, והשלישי קטן אכל פת, אין כאן חיוב זימון. אבל שניים גדולים אכלו פת, ונוצר חיוב מכח רוב, ואחד קטן אכל ירק, לכתחילה לא כדאי לעשות כך, אבל אפשר להקל במקום הצורך לעשותו סניף ולזמן עליו, כגון בסעודת שבע ברכות וכדומה.