האם תושבי בני ברק לא צריכים להכנס למקלטים בגלל הבטחת הגרח"ק זיע"א?

[תלמיד חכמי הדור]

ועם כל זה גיסו הגר"י זילברשטיין שליט"א מורה ועושה מעשה בעצמו ויורד למקלט

מו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א סובר שבאופן כללי יש לעשות השתדלות ולרדת למקלט בבני ברק. אך עם זאת הוא מיקל בכמה אופנים בבני ברק:
א. הורה שבאמצע התפילה א"צ לרדת למקלט (אף שבשארהארץ, דעתו שיש לילך אפילו באמצע שמו"ע).
ב. נשאל על ידיכמה ישיבות האם להפסיק באמצע הסדר כשיש אזעקה, והשיב שבב"ב לא ובשאר הארץ כן.
ג. הורה שאין להעיר את הילדים בלילה בבניברק כדי ללכת למקלט.
ד. מרן שליט"א עצמו כאשר הדבר מסתדר לו בקלות הוא יורד למקלט, אך כאשר הדבר יותר קשה לו אינו יורד, ולפעמים יוצא לחדר המדרגות.

 

[תלמיד חכמי הדור]

כי אין לסמוך על הנס!!!

מתוך קונטרס מגיני איש:

יג) ובטעם הדבר, נראה שרבותינו הגריי"ק והגרח"ק סברו, שמכיון שהחזון איש גזר שלא יפלו טילים בבני ברק, ממילא לא יתכן שיפלו טילים בבני ברק, ואף בגדרי ההשתדלות אין צריך לחוש לכך כלל[ו].

ומה שהקשו על כך, שהרי אין סומכין על הנס, ועוד שאף אם יעשו לו נס, הרי על ידי כן מנכים לו מזכויותיו (שבת ל"ב א', תענית כ' ב'). החילוק הוא פשוט, שכל זה לסמוך על נס בעלמא, אך כאשר צדיק גוזר, הרי הקב"ה טבע בעולמו את המציאות שצדיק גוזר והקב"ה מקיים ואין זה בגדר נס [וכעין זה כתב המהרש"א (קידושין כ"ט ב') שהצלה שמגיעה על ידי תפילה אינה נחשבת נס ולא מנכים עבורה מהזכויות]. וכמו שראינו מעשים בכל יום אצל רבותינו החזו"א והקה"י והגרח"ק, שהגיעו אליהם עם מקרים של פיקוח נפש, שהרופאים הורו לעשות טיפול רפואי מסויים, והם הורו שלא לעשות, וכי נאמר שמי ששומע בקול גדולי ישראל הוא סומך על הנס?!

וידידי הרב דוד קניבסקי שליט"א הראני מכתב בו נשאל מו"ר הגר"ח קניבסקי זצ"ל, למה אין בעיה של אין סומכים על הנס לסמוך על הבטחת החזו"א שלא יהיו פצצות בבני ברק, ומו"ר זצ"ל השיב בכתי"ק: "ברכת צדיק אינו נס".

 

[חנן פלטיה]

בתורה יש הרבה הבטחות טובות ויעודים נפלאים ושכר למי שמקיים את המצוות
ולכלם יש תנאי
וכן הבטחת הארץ ליושביה היא בתנאי שמירת המצוות וכן גירוש מהארץ בתנאי עבירה על המצוות
ולכל נמשך יש קודם ולכל מסובב סיבה ולכל עלול עילה ולכל אחרית ראשית
ואפילו אדם שקיים מצוה לשמה בכל תנאיה ואין עברה מכבה מצוה מ"מ יש בה עוד תנאי שלא יתהה על הראשונות ואם תהה איבד זכותו
והנה מרן החזון איש זצ"ל הבטיח הבטחה ויש לשאול א' האם הבטחה זה ברוח הקודש נאמרה או שנאמרה מדרך הברכה הנאמרת ברוח הקודש
ויש לשאול עוד האם יש בה הגבלה של זמן או תנאי אחר (כי אם בהבטחות ה' יש תנאי ודאי וכ"ש הוא בהבטחת הנבראים)
וכן יש לשאול מה הטעם בירך ומה הטעם משמים ברוח הקודש נאמר שלא יפול בו טילים

ובין אם הוא דרך ברכה ובין אם הוא דרך נבואה קטנה ודאי יש בו תנאי כי אם בהבטחות של תורה יש תנאי כ"ש אצלנו (והתנאי הוא הטעם לברכה או לרוה"ק)
והוא שדעת מרן החזון איש זצ"ל (או עכ"פ שמא כן דעתו היא) שכל זמן שבני ברק נראית כמו שהיתה בזמנו עיר עם יראת ה' (בצורת "בני ברק" דאז) אז הברכה שורה אבל אם היא לא נראית כמו אותה בני ברק יאמר לך החזון איש לא זו העיר אותה ברכתי ולא זו הקריה עליה התנבאתי
ועל כל פנים כיון שיש צד ספק בדבר
יצאנו מידי ספק והוא שכל ספק נפשות להחמיר
ונאמר במסכת שבת (לב ע"א): "רבי ינאי בדיק ועבר (=במעבורת את הנהר). רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס – שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס – מנכין לו מזכיותיו. אמר רבי חנין: מאי קראה (בראשית לב): 'קטנתי מכל החסדים ומכל האמת'. רבי זירא ביומא דשותא (=שיש בו רוח דרומית שיכולה לעקור עצים) לא נפיק לביני דיקלא".

 

[חנן פלטיה]

וזה לשון רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל בהמספיק לעובדי ה' על הבטחון

החלק הראשון בשלושת החלקים הוא בטחון הנביאים הקרובים (אל השכינה) ותלמידיהם מן הצדיקים הישרים, והוא התערטלות מכל האמצעים הרגילים והנטיה לסמוך על הנסים הסותרים את חוקות - הטבע ועל הנפלאות התלויות בהם. כזה היה בטחונו של יהונתן בעברו אל חיל (מצב) הפלשתים הוא ונושא - כליו, ובטח בה' שעליו אמר (ש"א י"ד ו') "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט". וכזה היה בטחונו של דויד בגשתו להילחם עם גליית הפלשתי בקלע ובחלוקי - אבנים והפשיט עצמו מן השריון והקובע וכלי - המלחמה הרגילים ונימק מעשהו (שם י"ז ל"ט) "כי לא נסיתי" וביאר יונתן בן עוזיאל 'ארי לא בהון מתעביד ניסא' ופירוש המלים שהסיר אותם מפאת בטחונו בנס. וכזה היה בטחונו של אליהו בעניין פרנסתו, שסמך על מה שיביאו לו העורבים (מ"א י"ז ו') ועל הברכה אשר יתן ה' יתעלה בכד - הקמח וצפחת - השמן (שם שם י"ד). ובטחון ישר ושלם אשר כזה יכול להיגרם על - ידי רוח הקודש, כבטחון יהונתן ודויד הנזכרים, או על - ידי הבטחת ה' יתעלה לנביאו בדרך ההתגלות, כבטחון אליהו על פרנסתו מידי שמיים. אך אמונת הנביא ובטחונו בחזון המתגלה לו אינן מוציאות זאת מכלל היותו (נקרא) בטחון ואף נזקפות לזכותו לפניו יתעלה ושכרו מובטח לו, כמו שנאמר (בראשית ט"ו ו') "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה". ומדרגה עליונה זו בעניין הבטחון יקרת - המציאות היא: לא כל הנביאים יכולים לצפות להשגתה, וגם הנביא שהשיגה לזמן - מה (אינו יכול לצפות) כי תיעשה לו קבע; ועל כל פנים אין ספק כי יעקב אבינו ע"ה נמנה על אלה שהשיגו את מדרגת - הבטחון העליונה. ודייך (אם תזכור) מה שכתבה התורה על אודותיו, כיצד הדיר עצמו הנאה מקניני העולם הזה של יצחק אביו ושל אברהם זקנו ויצא מבאר - שבע לחרן במקלו, הולך רגלי, לא בהמה לו לרכוב עליה ולא חבר להשתעות עמו ולא חרב להגן בה על עצמו, כמו שנאמר (בראשית ל"ב י"א) "כי במקלי עברתי את הירדן הזה", ועוד אמר (שם כ"ט א') "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם", הארץ היתה משכבו והאבן כרו. "ויפגע במקום וילן שם... ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (שם כ"ח י"א). ואף כי כזה היה בטחונו, נתירא מאלימות לבן והערים לברוח מפניו.
ובתשובה לשאלת לבן (שם ל"א כ"ז) "למה נחבאת לברח?" השיבהו לאמור (שם שם לא') "כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי". והוא נתירא מעשיו כמ"ש (שם ל"ב ח') "ויירא יעקב מאד ויצר לו" וחשב איך להשקיט את רוגזו (שם שם כא') "כי אמר אכפרה פניו וכו'". ושמואל ע"ה (ג"כ) אין זה מן האמת לומר עליו שלא היה לו בטחון או שהיתה מגרעת בבטחונו, ועם כל זאת נתירא מפני שאול ואמר (ש"א ט"ז ב') "איך אלך ושמע שאול והרגני" (ולכן) נצטווה לשים פניו אל הערמה והתחבולה "עגלת בקר תקח בידך וכו'" (שם). וגם אליהו הנביא, על אף כל עוז - הרוח האלוהי שהיה מחונן בו עד (כדי כך) שאמר אל אחאב (מ"א י"ח י"ח) "לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך וכו'", והתיצב נגד קהל ישראל באמרו (שם שם כא') "עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים וכו'", ולא יכלו לענותו מרוב אימה ופחד כמ"ש "ולא ענו העם אתו דבר" (שם) ושחט בשעה אחת ארבע מאות וחמישים מנביאי הבעל - ואחר כל זאת נתירא כשהתרתה בו איזבל, ככתוב (שם יט' ג') "ויירא ויקם וילך אל נפשו".
ומכל הדברים האלה נמצא אני למד, עד כמה שהבנתי מגעת, כי בטחון כזה - שהוא בטחון בניסים לא - נשמעו ובחסדי - אלוה גדולים שמעלתם קרובה למעשי - נס - ייתכן רק בזכות רוח - הקודש ובמצוות אלוהים, כי ביטחת אליהו בעניין פרנסתו על - ידי העורבים ואשה אלמנה, וצאתו חוצץ להתנגח עם אחאב ובני - ישראל, והריגת נביאי הבעל, וכל אלה בפקודתו יתעלה כמ"ש (שם י"ח ל"ו) "ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה", או בהרגשה נבואית ועוז - רוח אלוהי כמו שנאמר על יפתח (שופטים י"א כ"ט) "ותהי על יפתח רוח ה'" ועל שמשון (שם י"ד ו') "ותצלח עליו רוח ה'" וכיוצא בזה. ובכגון דא וכיוצא בו ניגש יהונתן לצאת לחיל - מצב - פלשתים עם נושא כליו, ודויד ניגש להילחם עם גליית הפלשתי בקלע ובאבן. ולכן, כל עוד לא השיג הנביא - ואין צריך לומר הצדיק הקדוש - את האומץ ההוא וההרגשה (הנבואית) במקרה מן המקרים, הריהו ירא לנפשו עד שתבואנו ההתגלות ותשקיט את פחדיו, כדרך שאירע ליעקב כשנתיירא מפני עשו, והמלאך שנתאבק עמו במראה הנבואה, ובישר לו את הישועה והנצחון באמרו (בראשית ל"ב כ"ט) "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", וכמו ההתגלות (שבאה) לאליהו בבוא שלוחי אחזיה בן אחאב לקחתו (מ"ב א' ט"ו) "רד אותו אל תירא מפניו"; או על ידי תחבולת - שמיים שתצילנו מן הפחד, כמו שיעץ ה' יתעלה לשמואל (ש"א ט"ז ב') "עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי"; או יעוץ לעבדו איזו (עצה) שתרגיענו מפחדיו או שעל - פיה ינהג, או שעליה יסמוך אם איננו מן הנביאים, או גם אם נביא הוא אלא שלא נתנבא באותו מעמד; כדרך השפעתו יתעלה על דויד כשנתירא מפני אכיש מלך גת (שם כ"א י"ד) כשישב אצלו ועבדיו הסיתוהו כנגדו, ונאלץ לשנות את טעמו וכך ניצל ממוות, ככתוב (שם שם ט"ז).
הווי אומר: כל התולה תקוותו בנסים בלבד ללא התכשרות נאותה, ללא התגלות, ללא הרגשה אלוהית לאמיתה וללא סייעתא - דשמייא, הריהו מתאווה למה שאיננו מתאים לו וחוטא בחוצפה המביאה לידי חילול - השם, ואין ספק שיבוא על עונשו. וכן להיפך: מי שבטחונו לוקה בחסר למרות שה' יתעלה העלהו למדרגה רמה כזאת, הריהו ראוי לעונש ולחרון אף ה' כמו שנתחייבו דור המדבר מהיות צבאות ה' אשר גאלם ממצריים בנסים ובנפלאות והוליכם במדבר במסע כה מופלא ושמר עליהם שמירה מעולה - עמוד הענן ועמוד האש שהיו להם מורי - דרך והענן שהגן עליהם והמן למאכלם והמים הזורמים מצור - החלמיש למשקם וארון ברית ה' נסע לפניהם לתור להם מנוחה (במדבר י' לג' - לד') והענן נוסע עמם במסעם לגונן עליהם מחום השמש וכדומה כמ"ש "וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה". וכמו - כן היה חופף על ראשיהם בשעת חנייתם כמ"ש (שם י"ד י"ד) "ועננך עמד עליהם", והשכינה היתה שורה ביניהם כמ"ש (שם) "אשר עין בעין נראה אתה ה'". ומשה איש - הביניים להם, שואלים אותו שאלה והוא אומר (שם ט' ח') "עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם". הווי אומר, אם יחסר הבטחון לאנשים כאלה הרי זו אשמה חמורה - שבחמורות, כמו שאמר אליהם משה כשנתייראו להיכנס לארץ כנען מפני עוז העם היושב בקרבה; ובתחילת המעשה אמר אליהם, ככתוב וכמפורש בספר, את הדברים האלה (דברים א' כ') "באתם עד הר האמרי וכו' ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תחת", (ועם כל זאת) נטו וסרו מן הבטחון הגמור (וסמכו) על אמצעים רגילים: "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכו'" (שם) והוא (משה) עליו השלום מילא את משאלתם מתוך התחשבות בחולשתם, כמו שאמר (שם שם כג') "וייטב בעיני הדבר וכו'". ודבר זה, כלומר מילוי משאלתם לשלוח מרגלים, נעשה במצוותו יתעלה כמו שנאמר קודם בספר במדבר (יג' יב') "וידבר ה' אל משה לאמור שלח לך אנשים וכו'"; וכשחזרו המרגלים ואמרו להם מה שאמרו גבר פחדם על שנטו אחר אמצעים רגילים שהרחיקו אותם מהסתכל (באיזו) מדרגת השגחה עליונה נמצאו, ואמרו (דברים א' כח') "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וכו'" ואמר להם (משה) ע"ה (שם שם כט' - לג') "לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם וכו' ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם ההלך לפניכם וכו'". וכתוצאה מסטייתם מן הבטחון השלם הביאו עליהם את חמת אלוהים ועונשו ככתוב (שם שם לד') "ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש וכו'", וכך זה מפני חוסר בטחונם כמו שאמר בפרשת שלח לך (במדבר י"ד י"א) "עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו". וכבר הבהיר ה' יתעלה בלשון אסף כי סיבת שיחורם לאוכל וקוצר - רוחם, לבד מכוונתם לנסות את ההשגחה כמ"ש (תהלים ע"ח י"ח) "וינסו אל בלבבם וכו'", היתה נטייתם מן הבטחון הראוי להם ובשל כך יצא עליהם הקצף כמ"ש (שם שם יט') "אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו לכן שמע ה' ויתעבר וכו' כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו". וכוונת כל המזמור הזה היא לחזק את האדם ולהמריצו אל הבטחון ולהזהיר אותו מפני היפוכו. והלא נאמר בתחילת המזמור האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי אפתחה במשל פי וכו' אשר שמענו וכו' לא נכחד מבניהם וכו' ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו ולא יהיו כאבותם דור סורר ומורה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו". וביחוד שים לב לביאור הפסוקים, כי התורה סובבת על הבטחון ונשמרת באמצעותו, וזניחת הבטחון מביאה לידי היפוכו והסטיה ממנו וחוסר האמונה. אלא שהדברים אמורים במי שזנח את הבטחון מכל וכל ולא במי שניהן [שניחן?] בבטחון כבטחון - הנביאים וכדומה שביארנו לעיל.

 

[חנן פלטיה]

ואצלנו יש רוח הקודש ,אבל ספק אם הוא מוגבל בזמן, או אף אם אינו מוגבל בזמן שמא יש בו תנאי כמו שנראה וכנ"ל, וא"כ הוא ספק לדידן, ויש להחמיר.

 

[ע"ה ס"ט]

מתוך קונטרס מגיני איש:

יג) ובטעם הדבר, נראה שרבותינו הגריי"ק והגרח"ק סברו, שמכיון שהחזון איש גזר שלא יפלו טילים בבני ברק, ממילא לא יתכן שיפלו טילים בבני ברק, ואף בגדרי ההשתדלות אין צריך לחוש לכך כלל[ו].

ומה שהקשו על כך, שהרי אין סומכין על הנס, ועוד שאף אם יעשו לו נס, הרי על ידי כן מנכים לו מזכויותיו (שבת ל"ב א', תענית כ' ב'). החילוק הוא פשוט, שכל זה לסמוך על נס בעלמא, אך כאשר צדיק גוזר, הרי הקב"ה טבע בעולמו את המציאות שצדיק גוזר והקב"ה מקיים ואין זה בגדר נס [וכעין זה כתב המהרש"א (קידושין כ"ט ב') שהצלה שמגיעה על ידי תפילה אינה נחשבת נס ולא מנכים עבורה מהזכויות]. וכמו שראינו מעשים בכל יום אצל רבותינו החזו"א והקה"י והגרח"ק, שהגיעו אליהם עם מקרים של פיקוח נפש, שהרופאים הורו לעשות טיפול רפואי מסויים, והם הורו שלא לעשות, וכי נאמר שמי ששומע בקול גדולי ישראל הוא סומך על הנס?!

וידידי הרב דוד קניבסקי שליט"א הראני מכתב בו נשאל מו"ר הגר"ח קניבסקי זצ"ל, למה אין בעיה של אין סומכים על הנס לסמוך על הבטחת החזו"א שלא יהיו פצצות בבני ברק, ומו"ר זצ"ל השיב בכתי"ק: "ברכת צדיק אינו נס".

טילים כבר ראינו שנפלו. גם ברמת אלחנן וגם ברשב"ם.
שלא יפגעו מטיל שנופל בבית ודאי זה נס.
מי שחושב שזה לא נס צריך אישפוז.
וודאי שאין סומכים על הנס.

 

[סופר אליהו]

ברח' זוננפלד - שם כן נפצעו. אך אלו שנפצעו היו שייכים לכת שרבינו הגרח"ק אמר בפירוש שעליהם לא חלה ההבטחה שלא יינזקו.

לא נכון מורה פלס מרמת אלחנן שנפצעה ועברה כבר כמה ניתוחים בראש וברגל היא לא חסידה מויזניץ מרכז, אלא מורה בסמינר של הרב כהנא

 

[חנן פלטיה]

ואם מתפלל או לומד ובא אזעקה באמצע למדו הנה בכל התורה הולכים אחר הרוב ואם לא שכיח היזקא אינו בגדר נס ולצורך מצוה רשאי לבטוח בה' וכמו שאמרו בפסחים ח וא"כ יש לשאול למה שלא נקל בכל הארץ
ושמא י"ל שהוי קבוע וכיוצ"ב למדו בגמרא בכתובות דין קבוע מן הכתוב "וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת", ופירשה הגמרא (כתובות טו.) שדורשים מ"וארב עליו" שהזורק אבן לתוך קבוצה - כותי אחד ותשעה ישראלים - והרג אחד מהם פטור, ואין בו דין רוב משום שהוא קבוע ושם הוא זורק אבן וכאן זורק טיל

ויש לדחות שמ"מ לא שכיח הוא וקבוע גזה"כ הוא ובצרוף הספק שמא הברכה חלה והוי ספק לקולא מעוד צד אחר יש להקל
ועכ"פ המוחש לא יוכחש ונפשט הספק לכאורהה

 

[חנן פלטיה]

ואם האדם לא מכוון למצוה גם כן לכאורה לא יועיל שיבטח כי מש"כ שם בגמרא בפסחים הנותן סלע זו לצדקה מיירי שמתכוון גם למצוה וגם לד"א אבל אם מתכוין רק לדבר אחר לכאורה ודאי לא מהני כמו שמוכח שם מהמשך תירוץ הגמרא וא"כ שמא האדם לא מכוון לשם מצוה בשביל שיבטח

 

[חנן פלטיה]

מי שחושב שזה לא נס צריך אישפוז.

ודאי שהוא נס ואם יש רוח הקודש רשאי לבטוח כמובא בדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל שצוטטו
אבל יש לנו ספק אם ברכה זו על מה היא וכן אם יש בה תנאי ועכשיו נסתלק התנאי או שמא מוגבלת בזמן ועבר הזמן
וכיון שכן יש להחמיר אבל אם נדע בודאי שיש כאן ברכה ברוח הקודש רשאי לבטוח כמובא בדברי ר"א אברהם בן הרמב"ם

 

[dvidcohen]

ועם כל זה גיסו הגר"י זילברשטיין שליט"א מורה ועושה מעשה בעצמו ויורד למקלט, כי אין לסמוך על הנס!!!

תדייק!!
ציטוט:

א. הורה שבאמצע התפילה א"צ לרדת למקלט (אף שבשארהארץ, דעתו שיש לילך אפילו באמצע שמו"ע).
ב. נשאל על ידיכמה ישיבות האם להפסיק באמצע הסדר כשיש אזעקה, והשיב שבב"ב לא ובשאר הארץ כן.
ג. הורה שאין להעיר את הילדים בלילה בבניברק כדי ללכת למקלט.
ד. מרן שליט"א עצמו כאשר הדבר מסתדר לו בקלות הוא יורד למקלט, אך כאשר הדבריותר קשה לו אינו יורד, ולפעמים יוצא לחדר המדרגות.

מעבר לכך שכבר כתבו לעיל שזו חובתו כמנהיג ציבור שמתבקש על ידי כוחות הבטחון להורות לציבור להישמר לנפשם.

 

[יואח]

מתוך קונטרס מגיני איש:

יג) ובטעם הדבר, נראה שרבותינו הגריי"ק והגרח"ק סברו, שמכיון שהחזון איש גזר שלא יפלו טילים בבני ברק, ממילא לא יתכן שיפלו טילים בבני ברק, ואף בגדרי ההשתדלות אין צריך לחוש לכך כלל[ו].

רסיס כמובן
הבטחתם של הצדיקים קיימת, בב"ב לא יפלו טילים.

מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא, שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שנייה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה. אמר לה: בתי, מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו, יכשל בו זרעו? (כלומר...זה לא יכול להיות.)
אמר רבי אבא: אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר: וסביביו נשערה מאד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה. ר' חנינא אמר, מהכא: אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו.

ע' שיט"מ שם, שמפרש שבזמן מות הילד ר' חנינא כבר נפטר, ועל כן הקב"ה כבר לא הנהיג את העולם ע"פ דברי ר' חנינא. לצערינו גם החזו"א, וגם הגרח"ק נפטרו, וע"כ הקב"ה ינהיג את עולמו ע"פ גדולי הדור הנוכחיים, שרובם המוחלט מסייג את ההבטחה של החזו"א בכל מיני צורות וסייגים. אך דבר אחד עולה מכולם:

גם תושבי בני ברק ,על אף שהם צדיקי יסוד עולם, צריכים להכנס לממ"ד.

הארכתי בזה כאן

 

[תלמיד חכמי הדור]

טילים כבר ראינו שנפלו. גם ברמת אלחנן וגם ברשב"ם.

טעות. לא נפלו טילים, נפלו רסיסים.

שלא יפגעו מטיל שנופל בבית ודאי זה נס.
מי שחושב שזה לא נס צריך אישפוז.
וודאי שאין סומכים על הנס.

מתוך קונטרס מגיני איש:

יג) ובטעם הדבר, נראה שרבותינו הגריי"ק והגרח"ק סברו, שמכיון שהחזון איש גזר שלא יפלו טילים בבני ברק, ממילא לא יתכן שיפלו טילים בבני ברק, ואף בגדרי ההשתדלות אין צריך לחוש לכך כלל[ו].

ומה שהקשו על כך, שהרי אין סומכין על הנס, ועוד שאף אם יעשו לו נס, הרי על ידי כן מנכים לו מזכויותיו (שבת ל"ב א', תענית כ' ב'). החילוק הוא פשוט, שכל זה לסמוך על נס בעלמא, אך כאשר צדיק גוזר, הרי הקב"ה טבע בעולמו את המציאות שצדיק גוזר והקב"ה מקיים ואין זה בגדר נס [וכעין זה כתב המהרש"א (קידושין כ"ט ב') שהצלה שמגיעה על ידי תפילה אינה נחשבת נס ולא מנכים עבורה מהזכויות]. וכמו שראינו מעשים בכל יום אצל רבותינו החזו"א והקה"י והגרח"ק, שהגיעו אליהם עם מקרים של פיקוח נפש, שהרופאים הורו לעשות טיפול רפואי מסויים, והם הורו שלא לעשות, וכי נאמר שמי ששומע בקול גדולי ישראל הוא סומך על הנס?!

וידידי הרב דוד קניבסקי שליט"א הראני מכתב בו נשאל מו"ר הגר"ח קניבסקי זצ"ל, למה אין בעיה של אין סומכים על הנס לסמוך על הבטחת החזו"א שלא יהיו פצצות בבני ברק, ומו"ר זצ"ל השיב בכתי"ק: "ברכת צדיק אינו נס".

 

[תלמיד חכמי הדור]

לא נכון מורה פלס מרמת אלחנן שנפצעה ועברה כבר כמה ניתוחים בראש וברגל היא לא חסידה מויזניץ מרכז, אלא מורה בסמינר של הרב כהנא

לא דיברתי על ויז'ניץ מרכז. הגרח"ק דיבר על קבוצה אחרת

 

[ע"ה ס"ט]

טעות. לא נפלו טילים, נפלו רסיסים.

רסיסים של מה?
כלומר ההבטחה היא רק שלא יפלו טילים שלמים, אבל אם יפלו ריסיסים של טילים ויהרגו אנשים זה בכלל לא סותר את ההבטחה?!
לאן אתה חותר?

 

[תלמיד חכמי הדור]

רסיסים של מה?
כלומר ההבטחה היא רק שלא יפלו טילים שלמים, אבל אם יפלו ריסיסים של טילים ויהרגו אנשים זה בכלל לא סותר את ההבטחה?!
לאן אתה חותר?

כבר בזמן החזו"א נפלו רסיסים בבני ברק (גבעת רוקח) והחזו"א אמר, זה רסיסים, זה לא פצצות.
אך הגרח"ק הוסיף שגם אם יפלו טילים לא יינזקו מהם.
ולכן:

עד היום מעולם איש לא נפצע בני ברק מרסיסים.
גם כשנפלו רסיסים בבני ברק בשנת תשע"ד (בחצר של מרכז ויז'ניץ) הגיעו למו"ר הגרח"ק וסיפרו לו את זה, והוא אמר אתם רואים שאף אחד לא נפגע.
במלחמה בסיון תשפ"ה נפלו בב"ב מאות רסיסים ואיש לא נפגע.
בשבת האחרונה כולם דיברו על מראות ההרס בבית משפ' גומבו, אך אף אחד לא דיבר על מה שבאמת קרה שם, ואביא מה ששמעתי מכלי ראשון - אחד ששמע מהרב גומבו שליט"א:
הוא ישב בסלון, ובכל הסלון וגם בחדרים האחרים נשברו דברים והתעופפו זכוכיות מעוצמת ההדף, והוא ובנו ששהה לידו לא קרה להם כלום. וכן כמה ילדים שלו עמדו ליד הדלת, והחדר שצמוד אליהם נבקע לשנים מהרסיס וההדף, ולהם לא קרה כלום, אפילו לא שריטה!!! טכי לא רואים כאן את השמירה הנשגבה שיש כאן?!

לגבי הרסיסים שנפלו בפורים תשפ"ו:
ברח' מרים הנביאה - נפל רסיס בגן ילדים שגרם לנזק אך איש לא נפגע.
ברח' רשב"ם - נפל רסיס על בנין ואיש לא נפגע (בתשקורת סיפרו שישנם שני פצועים, אך לאחר בירור התברר שמדובר בזוג מבוגר (אוחיון) שחששו והתפנו לבית החולים לבדיקות ומיד שוחררו ללא כל נזק.
ברח' זוננפלד - שם כן נפצעו. אך אלו שנפצעו היו שייכים לקבוצה שרבינו הגרח"ק אמר בפירוש שעליהם לא חלה ההבטחה שלא יינזקו.
[ואכתוב את הלשון, שנשאל מו"ר האם גם עליהם חלה ההבטחה, והשיב בזה"ל: "על משוגעים לא דיברתי, עוד מעט רוטשילד בונה בית חולים גדול, שילכו לשם"].
אני יודע שיש כאלו שלא יאהבו לשמוע את זה, אך אנו מקבלים את דברי רבותינו לא רק כשזה מתאים לנו ומתחשק לנו, וכל הרואה משתומם לראות כיצד דברי רבינו הגרח"ק מתקיימים במלואם גם לאחר פטירתו.

 

[ע"ה ס"ט]

כבר בזמן החזו"א נפלו רסיסים בבני ברק (גבעת רוקח) והחזו"א אמר, זה רסיסים, זה לא פצצות.
אך הגרח"ק הוסיף שגם אם יפלו טילים לא יינזקו מהם.
ולכן:

לא יודע איזה רסיסים נפלו בזמנו, אולי קטנים מאוד.
הרסיסים כאן פירקו כמעט את כל הדירה.

 

[נשיא מועצת חכמי התורה]

לא יודע איזה רסיסים נפלו בזמנו, אולי קטנים מאוד.
הרסיסים כאן פירקו כמעט את כל הדירה.

הדברים פשוטים לכל מבקש אמת, ודבר מיותר הוא לטחון מים!

 

[נשיא מועצת חכמי התורה]

זאב בלוי | בצל המלחמה: מרן ראש הישיבה רבי דב לנדו שליט"א הגיע למרחב המוגן בישיבת קרית מלך לשאת את המשא המרכזי בעצרת הזיכרון למרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. בתחילת המעמד ביקש שיגידו פרקי תהילים ובמיוחד פרק "יושב בסתר"​

 

[נשיא מועצת חכמי התורה]

משה ויסברג | לאחר נפילת רסיסי הטיל בעיצומו של יום הפורים בכמה מוקדים שונים בעיר בני ברק, התייחס לכך הבוקר רב השכונה עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין מעל גבי ארון הקודש בבית הכנסת המרכזי בשכונת רמת אלחנן, בדברים קצרים שאמר לאחר תפילת שחרית בנץ החמה, ופרס את משנתו הסדורה בעניינא דיומא.
בתחילת דבריו התייחס הרב זילברשטיין למכלול הניסים הכללי שרואים בתקופה האחרונה: "יש לנו מהקב"ה הארת פנים כזו גדולה, ממש אין לתאר איזה הארת פנים יש לנו. אנחנו רואים היום אצבע השם בגדול מאד, עצם העובדה שאנחנו נשארים בחיים אחרי כל כך הרבה בומבות שהיו בלילה הזה...".
באורח נדיר, שיתף את הקהל מחווייתו האישית: "אני יושן בלילה ברמת גן, איזה אזעקות היו הלילה, ללא סוף..., כעת אנחנו באים לבית הכנסת ואומרים להקב"ה: גם אם יהיו אזעקות מהיום ועד מחר, אנחנו לא מתפעלים, אנחנו עושים את עבודתך".
תלמידו ומקורבו הסופר הרב משה מיכאל צורן הציג שאלת רבים: "מה צריך לעשות אחרי מה שקרה פה עם הטיל שנפל, אמנם היו ניסים, אך בכל זאת?"...
תשובת הרב הייתה ברורה וחדה: "ראשית: זה הרי נס עצום שכולנו נשארנו בחיים..., שנית: מה שכאן היה בפשטות, היה פה זה איזה חטא שגרם לכך".
תלמידי הגר"י זילברשטיין מוסיפים ומציינים כי בשעת הנפילה עצמה, ציין הרב למקורביו את דברי רש"י (בראשית לב, יא) שאע"פ שהקב"ה הבטיח ליעקב אבינו 'ושמרתיך בכל אשר תלך', מכל מקום חשש יעקב אבינו שמא יגרום החטא ולא תתקיים ההבטחה וימסר ביד עשו. וכן מבואר במשנ"ב (סימן קנח ס"ק לח) שגם הזהיר בנטילת ידיים ואינו מתעשר – כהבטחת חז"ל – הוא משום שמעשיו הרעים מעכבין.
לאחר מכן הפתיע הרב ומתוך ענווה נוראה ובלתי-נתפסת עמד מול קהל עדת-מרעיתו ברמת אלחנן, ואמר את המשפט הבא: "אנחנו לא יודעים חטא של מי..., אולי אני אשם..., מסתמא אני אשם!"...
וכאן מתוך אהבה וחיבה למרא דאתרא, ומתוך כבוד התורה, נזעקו חלקים מתוך הקהל והגיבו 'חס ושלום'. כאשר אחד מהשומעים אף הגביה את קולו ואמר לרב זילברשטיין: 'אני מוחה..., אני מוחה'..., הרב חייך ואמר: "אני - על מה שאני אומר אקבל שכר, ואתה תקבל פי כפליים ממני"...
מיד לאחר מכן המשיך ואמר: "מה שהיה פה זה דבר שצריך ביאור, אם היה לנו מישהו עם רוח הקודש הוא היה אומר לנו מה לעשות, אך אין לנו היום"...
לאחר מכן חשף בדבריו את גודל הנס שהיה בנפילה שהתרחשה בפורים: "אבל צריך לזכור שהיו פה ניסים שלא כדרך הטבע...., וכפי ששמעתי שהצינור של הגז התפוצץ והיה עלול לפרוץ שריפה אדירה, ומיד לאחר מכן התפוצץ גם הצינור של המים וכיבה את השריפה".
"וזה הזכיר לי מעשה שהיה אצל מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, בתקופות שהירדנים הפגיזו את ירושלים, נפל פגז על הגג של ביתו ופרצה שריפה גדולה. הרב אלישיב רק עמד ואמר: 'הקב"ה תעזור לי', ומיד לאחר מכן הפציצו עוד פעם ונפל פגז נוסף על הדוד של המים והוא התפוצץ, והמים נשפכו וכיבו את כל האש. אז יש לנו היכי תימצי, איך יכול להיות שיש אש ולא צריך מכבי אש, היכי דמי? הרב אלישיב...".
לסיום עורר הרב זילברשטיין על הצורך להרבות בקירוב רחוקים, בפרט בימים האלה: "אנחנו צריכים כעת לראות, הדבר הכי גדול, זה מי שיש לו עסק עם חופשיים, לדבר איתם יפה, ואפשר לעשות נפלאות. רק לדבר יפה ובדרך ארץ, ולבקש סייעתא דשמיא. היום עם האחים שלנו אפשר הרבה מאד לעשות, כיון שכעת זה זמן של התעוררות, פלאי פלאים. אבל מה? - צריך לזה הרבה מאד סייעתא דשמיא".

את דבריו סיים: "כל טוב לחברי היקרים, שנזכה לקדש שם שמים, ונזכה לראות ישועות ונחמות".​