ידעו לשער שעות זמניות, הנה לך דוג':
שלחן ערוך - אורח חיים הגה: וּמְשַׁעֲרִינָן ( שָׁעוֹת אֵלּוּ לְפִי עִנְיַן הַיּוֹם, וְאַף אִם הַיּוֹם אָרֹךְ מְשַׁעֲרִינַן לְי''ב שָׁעוֹת וְהֵם נִקְרָאִים שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת, וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁשִּׁעֲרוּ חֲכָמִים בְּשָׁעוֹת, מְשַׁעֲרִינַן לְשָׁעוֹת אֵלּוּ (רַמְבַּ''ם בְּפי' הַמִּשְׁנָה בְּפ''ק דִּבְרָכוֹת),
הרמ''א לא דיבר על עלות השחר וצה''כ אלא על זמני היום לפי שעות: כגון סוזק''ש וכדו' שבזה לית מאן דפליג שיש לילך לפי שעות זמניות, אבל לענין צאה''כ לא תכוב בשום 'מקום' שעות, ורק במקום אחד בשו''ע מוזכר הד' מילין והג' רבעי מיל בסימן רס''א, אך לא מדובר שם אפי' פעם אחת על ''שעות'' אלא על 'מילין' ובשאר מקומות סתם השו''ע והראשונים לילך לפי כוכבים או שקיעה שהם דברים הנראים לעינים שיכולים להיות רק אם נלך לפי מעלות (וכן לענין זמן טו''ת ועה''ש דלא מוזכר שיעור מסוים בשו''ע)
זמן עה''ש לפי ד' מילין לא מוזכר כלל בכל השו''ע
שעות זמניות בלילה לא ידעו לחשב במדויק כי רק ביום קל לחשב בגלל שרואים את השמש
ובלאו הכי מבואר בגמ' ובראשונים שנהגו לחשב לפי כוכבים ולפי כמות האור עיין גמ' יומא כח., הרי דקשה לומר שחישבו זמן שחיטת התמיד לפי שעות זמניות שהרי לפעמים מאיר המזרח (בפועל) לפני 72 דק' זמניות (בחורף) ובקיץ אחרי 72 דק' זמניות, וא''כ נתת דבריך לשיעורים וצ''ע.
וכפי מה שידוע לי, מרן שליט"א התחרט על ההסכמה הנ"ל.
לא ידעתי, מעניין לדעת...
וישנה ראיה ברורה שסמכו על ראיית עיניהם לענין צאה''כ, כי הרבה פוסקים ספרדים ואשכנזים בא''י ובחו''ל חישבו את זמן צאה''כ יותר מאוחר מ14 דק' אחרי השקיעה (בן איש חי, כף החיים, כה''ח פלאג'י, מנחת כהן, ועוד) וזאת בגלל שחיכו לכוכבים הנראים בפועל, ולא הסתפקו ב13.5 דק' זמניות
ויש לזה עוד ראיה ממה שכתב המשנ''ב והגר''א ועוד דשיעור ג' רבעי מיל משתנה לפי הזמן והמקום, עיין ביה''ל סימן רסא ורצג
אמנם ישנה ראיה חזקה לשיטת מרן זצ''ל לחשב עה''ש וצה''כ לפי שעות זמניות מהירושלמי בריש ברכות (ג.-ג:) שמבואר שם עוביו של רקיע א' מי' ביום (וזה גם ראיה שעה''ש הוא 72 ולא 90 או 120 דק')
וגם מרן זצ''ל פסק להחמיר כשיטת המעלות בחו''ל לענין דאורייתא, ולא התיר עשיית מלאכה במוצ''ש 30 דק' אחרי השקיעה בצרפת, כידוע (ששם הימים בחורף קצרים מאוד, ו13.5 דק' זמניות יכול להיות כ8-9 דק' בלבד)