אמן!יהכשחלמ"ג = יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות (תהילים י"ב, ד')
ונבל ברשות התורה, אין חיה כזו כמבואר כאן
אמן!יהכשחלמ"ג = יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות (תהילים י"ב, ד')
דמה שהיו נוהגים פעם לשבת בישיבה מעורבת בחתונות באופן שאחד רואה את השני, זה היה מחמת הדוחק בלבד, שמחמת כמה סיבות ותואנות לא יכלו לעשות שיהיה מחיצות ביניהם, והראיה שתמיד היה עזרת נשים וגברים, ומעולם לא שמענו שהיו יושבים יחד בתפילה שהיו רואים אחד את השני חלילה וחס, ורק שפעם לא יכלו לעשות כן באירועים מחמת אלפי סיבות, שלא היה בידם לעשות מחיצות, ובפרט לפני עשרות שנים שלא היה אלא כמה אולמות בודדים בבעלות חילונית לגמרי, שלא אפשרו זאת ועוד
דבריך ישרים ונכוחים למביני דעת, חזק ואמץ!עברתי על המקורות שכתבת בתחילת הדיון, ולענ"ד אינו מספיק
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יד -
אבל אם יודע שהוא יבוא לידי הרהור יש לו למנוע מללכת אז אם אין נחוץ לו, ואם מוכרח לילך אז ג"כ לעבודתו אין לאסור לו אף בכה"ג, ויתחזק להסיח דעתו מהן ולהרהר בדברי תורה כעצת הרמב"ם שם הי"ט וע"ז יוכל לסמוך ולילך לעבודתו. ואם יודע שטבעו רע ויבוא מזה לידי קישוי אבר אסור לו לילך אז גם לעבודתו. אבל ח"ו לאדם להיות כן דבא זה מבטלה כדאיתא בכתובות דף נ"ט על האשה וה"ה על האיש וצריך לעסוק בתורה ובמלאכה ולא יהיה כך.
גם הרב זילבר התיר רק בשעת הדחק.
שו"ת שלמת יוסף זה תשובה ומר' יוסף ראזין הרוגוטשובר. וכל השאלה היתה שנוגעים בגד בבגד, ולא נגיעה בבשר.
בספר אלא ד' אמות כתב בשם הגרח"ק שבלבד שלא יביט בה.
הציץ אליעזר דיבר על הליכה אחר אשה, מטעם שרגילות הנשים ברחוב וקלקלתם היא תקנתם שאין כל כך חשש הרהור. וכן הגרש"ז כתב דומה לזה, והיקל לדבר מצוה ע"ש.
כל זה הוא בהכרח ושעת הדחק, אבל לעשות לכתחילה מאן יאמר לן דמותר.
וחוץ מזה, כיוון שהדבר מקובל בציבור לא לעשות דברים כאלו (כפי שרואים שלכולם כאן נראה זה כדבר פסול) הו"ל פרצה. כפי שהקימו את האוטובוסים המהדרין שעל אף שכל הפוסקים התירו מעיקר הדין, בכל זאת דבר מבורך לעשות סייג למנוע הרהורים ותקלות כמה שאפשר.
כל זה הוא בהכרח ושעת הדחק, אבל לעשות לכתחילה מאן יאמר לן דמותר.
אבל אם יודע שהוא יבוא לידי הרהור יש לו למנוע מללכת
וכל השאלה היתה שנוגעים בגד בבגד, ולא נגיעה בבשר.
אני ממש מתפלא עליך, שים לב, אתה אמרת שמה שכתב המרא דאתרא דקרי"ס (שדיבר על המצב כיום באוטבוסים שנדחסים אחד על השני נשים וגברים כמו בהמות ר"ל) שזה דעת יחיד ולא דעת הפוסקים, ואתה כותב גם עכשיו שמתירים את זה בלית ברירה, ואין בזה בעיה לפי מה שהוכחת מהילקו"י, אז זה לא נכון תראה מהתשובות של הפוסקים והגר"ח שזה בעיה גדולה. וכל מה שהתיר הילקו"י זה רק בגד בבגד בנגיעה בעלמא, אבל שנדחקים מאיפה ההיתר שלך?אבל הדברים אמורים לגבי ישיבה באוטובוס בצמוד לאשה, שנוגע בה ממש, וכן בעמידה באוטובוס שנדחקים זה בזה, ואת זה התירו בלית ברירה (כמובן לכל בר דעת) לא כנדון דידן דאיירי בהופעה שרוב היושבים הם גברים, ויש מיעוט נשים פה ושם היושבות ליד בעליהן, ואף אחד לא נצמד לאף אחת ח"ו.
כל מה שהתיר האגרות משה זה רק באופן שאין לו דרך אחרת כמו ללכת לעבודה וללמוד שבדרך מפריעים לו נשים לעבור וצריך להידחק בהם, דבזה התיר באופן שאינו בודאי יבוא לידי הרהור, דא"א לבטל הכל בשביל זה, אבל באוטבוס מאן יימר לך דמותר, שמכניס עצמו לידי ניסיון, באופן שיכול לנסוע במונית או ברגל, מי התיר? וכמו שאמר הרב דקרי"ס שילכו ברגל!!! וגם שמתחילים להידחס יבקש מהנהג שיעצור וירד מהאוטובוס, איזה הגיון זה לומר לבחורי ישיבות ולאברכים שמותר להם לעלות לאוטובוס כזה שיודע שיכול להיות עמוס ודחוק, זה נגד הלכות מפורשות בש"ס, שלא ילך אדם אחרי אשה וכו' שאדם מכניס עצמו לניסון איזה היתר יש בזה, ובאופן כזה אמרינן "אין עצה ואין תבונה כנגד ה'". ופשוט!!!אני ממש מתפלא עליך שאינך שם לב להבדל. לשבת לידה מבלי לנגוע בה התירו מעיקר הדין, להידחק ולנגוע התירו בלית ברירה (ועל זה אמר רב קהילה בק"ס את מה שאמר), וענין הדוחק הוא באגרות משה שצוטט לעיל באופן חלקי.
וזה לשונו שם, "לדינא בנשים אחרות אף באשת איש ונדות ונכריות, ליכא איסור שלא בדרך תאוה לכו"ע, ולכן לא שייך לחוש מללכת בסאבוויי ובאסעס בשעת הליכה לעבודה שדחוקים ודחופים אנשים ונשים אף שלא יוכל ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, דהנגיעה בלא מתכוין מחמת שא"א לו ליזהר אין זה דרך תאוה וחבה".
תמיד הם עושים בסוף כמה שירים מקפיצים ומנ"ל שלא יהיה אז תקלה ??זה הופעה של הכנה לשינה שכולם יושבים כמו בטטות ומה בכך,
אולי כבודו יעלה את זה ?כדאי לשמוע את התשובה של הרב ללוש בקול תבונה
אתה בטוח ?
כדאי לשמוע את התשובה של הרב ללוש בקול תבונה