החמרה לא לשתות אלא בסוכה

[יוסף דהן]

מועדים לשמחה לכבוד הרב
ישר כח על כל התשובות
א. האם יש מקום להחמיר לא לאכול ממתק באופן שבכל מקרה לא היה אוכל בסוכה כגון שהוא מנענע הילד שירדם בעגלה בבית,
דהיינו האם הרעיון של חומרא זו כל שניה אפי' של כוס מים כדאי לנצל לסוכה? או משהו אחר.ב
ב. אם נטל ידיו ורוצה לברך שהכל על מים לפטור משקים ואין לו סוכריה האם עדיף להימנע ולברך המוציא או שעדיף כן לברך שהכל על כוס המים. צדדי הספק כי הראשון לציון בתשובה באור השבת כתב שרשאי, ואני שואל מה עדיף? והאם יש חילוק בין אחד שרגיל לפטור כל פעם משקים ע''י ששותה שהכל קודם הסעודה ורק כעת שכח לברך שהכל קודם הנטילה?

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
א. במשנה וגמ' סוכה כו: והלאה אמנם מדובר שאמרו "העלום לסוכה", דהיינו שבאפשרותם לאכול כעת בסוכה, וממילא אין ראיה שגם אם אין באפשרותם לאכול כעת בסוכה יש מקום חומרא.
ולמעשה נראה דזיל בתר טעמא, שלפי הטעם שהחומרא היא להוסיף ב"מצות" סוכה, א"כ כשבלאו הכי לא יקיים כעת מצוה זו, לכאורה אין שום ענין להימנע מלאכול בבית, אולם לפי הטעם שאת כל ענייני העולם יוציא מדירת קבע ויעשה בסוכת עראי, ע"מ לעשות כל ענייני העולם עראי, א"כ כשאוכל בבית לכאורה עושה הנאה זו אצלו בדירת קבע, ויש מקום להדר ולהימנע.
ולכן מכיון שבלאו הכי אין כאן ענין "הלכתי", אלא הידור וסלסול במצות סוכה, א"כ מי שרגיל בהידור זה, א"כ כיון דלחד טעמא גם בכה"ג שייך להדר, לכן ראוי להדר גם בזה, אם לא במקום צורך שאז כמובן אין לצער עצמו בשביל זה.
זהו הנלע"ד.

ב. עדיף לברך ולשתות פחות כשיעור, שכאשר אינו מברך קודם סעודה, יש "צד" שעושה איסור בזה ששותה בסעודה משקים בלא ברכה, (אף שבודאי להלכה אסור לו לברך, שהרי להלכה סב"ל). משא"כ כשמברך קודם סעודה, לכ"ע אינו עושה איסור, שהרי כעת עדין לא בירך, והתירו לו לגרום ברכה שאינה צריכה בשביל לצאת מסבך המחלוקת.

בברכה רבה,
ומועדים לשמחה