מתוך ה'מגדלות מרקחים':
פירש רש"י עה"פ ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך, "לגדול שבהם אמר", והקשה בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא כאן, מהיכן ידע מי הוא הגדול, ותירץ שם שהגדול מהלך באמצע, כמבואר בגמ' ביומא הנ"ל. ובספר אדני פז הקשה דמ"מ מי יימר שיש אחד מהם שגדול מכולם, אולי שלשתן שוים ואז כולם הולכים בשוה, לא מחמת שמכבדין את האמצעי אלא דממילא אחד מהם באמצע.
ולכאורה יש לתרץ דהנה ביומא שם מקשה הגמ' הרי אסור לילך לצד רבו, וא"כ איך אמרינן שהתלמיד הגדול הולך לימין הרב, ומתרצינן דמצדד אצדודי דהיינו שהולך לאחורי רבו מעט וגם מן הצד. ומעתה ניחא דלפי"ז בעל כרחך שהמלאכים לא היו מהלכין שלשתן בשוה, אלא שהיו השנים מצדדי אצדודי כלפי האמצעי, וא"כ מזה מוכח שהוא הרב והם התלמידים, דאל"כ למה אינם הולכים כולם בשורה אחת, וק"ל.
פירש רש"י עה"פ ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך, "לגדול שבהם אמר", והקשה בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא כאן, מהיכן ידע מי הוא הגדול, ותירץ שם שהגדול מהלך באמצע, כמבואר בגמ' ביומא הנ"ל. ובספר אדני פז הקשה דמ"מ מי יימר שיש אחד מהם שגדול מכולם, אולי שלשתן שוים ואז כולם הולכים בשוה, לא מחמת שמכבדין את האמצעי אלא דממילא אחד מהם באמצע.
ולכאורה יש לתרץ דהנה ביומא שם מקשה הגמ' הרי אסור לילך לצד רבו, וא"כ איך אמרינן שהתלמיד הגדול הולך לימין הרב, ומתרצינן דמצדד אצדודי דהיינו שהולך לאחורי רבו מעט וגם מן הצד. ומעתה ניחא דלפי"ז בעל כרחך שהמלאכים לא היו מהלכין שלשתן בשוה, אלא שהיו השנים מצדדי אצדודי כלפי האמצעי, וא"כ מזה מוכח שהוא הרב והם התלמידים, דאל"כ למה אינם הולכים כולם בשורה אחת, וק"ל.
◆ ◆ ◆
אמנם לקושטא דמילתא יש לפקפק בתירוץ זה, ובהקדם דהנה הרמב"ם בפ"ו מהלכות תלמוד תורה ה"ה פסק "שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע גדול מימינו וקטן משמאלו", והנה בגמ' שם פריך על דין זה הרי אסור לילך לימין רבו, ומשני דמצדד אצדודי דהיינו שהולך לאחורי רבו ונוטה לימין וכנ"ל, וקשה מ"ט לא הזכיר זאת הרמב"ם כאן וסתם דבריו דהולך מן הצד, ונתקשה בזה הכס"מ. והביא הכס"מ שהלכה זו כבר כתב הרמב"ם בפ"ה ה"ו וז"ל "ואין צריך לומר שאסור לו להלך בצידו, אלא יתרחק לאחר רבו ולא יהא מכוון כנגד אחריו" וכו'. ועדיין צריך ביאור מ"ט לא הזכיר זאת הרמב"ם כאן.
ונראה לומר דהנה הדין שלא ילך בצד רבו הוא מהלכות כבוד רבו, וזהו איסור גמור מפני שמראה עצמו כשוה לרבו, ונראה דזהו דוקא ברבו המובהק, דהרי דין זה דומה למה דאמרינן בברכות כז: שלא יתפלל אדם כנגד רבו [דהיינו בצד רבו] או אחורי רבו, ושם מבואר דלתלמיד חבר מותר להתפלל בצד רבו, וא"כ הכי נמי לענין הא דהכא. ולכן הביאו הרמב"ם בפ"ה לגבי כל הדינים של כבוד רבו המובהק, כפי שמסיים הרמב"ם בסוף הפרק שם דכל ההלכות בפרק זה הם דוקא ברבו המובהק.
אבל הדין דהרב באמצע והתלמידים מימינו ומשמאלו, אינו מדין כבוד רבו, אלא דין הידור בכל תלמיד חכם, והוכחה לזה מהא דאמרינן בחולין צא. דיעקב אבינו הלך לשמאל המלאך מפני שכת"ח נדמה לו, והרי לא היה רבו, אלא דזהו דין הידור וכבוד לכל ת"ח. ועל כן הביא הרמב"ם דין זה בפ"ו בין שאר דיני קימה והידור ת"ח הנוהגים בכל חכם, ומוכח מזה כנ"ל דהוי דין בכל חכם.
ומעתה אתי שפיר שלא כתב הרמב"ם כאן דמצדד אצדודי, דבאמת כאן מיירי גם מרב שאינו מובהק או משאר חכם שהחכם הגדול מהשלשה באמצע, ובזה אי"צ לצדד אצדודי, דהדין שלא ילך בצד רבו בשוה אינו נוהג אלא ברבו מובהק וכנ"ל, ולכן את הדין שמצדד אצדודי הביא הרמב"ם רק לעיל לגבי דיני רבו המובהק, ואתי שפיר היטב, ונראה נכון בס"ד.
ומעתה לגבי המלאכים דאמרינן בגמ' דמיכאל באמצע וגבריאל מימינו ורפאל משמאלו, באמת לא נזכר בגמ' כלל דמצדד אצדודי, דזה רק לגבי רבו והיינו סתם רב דהוא רבו המובהק, אבל במלאכים ל"ש זה והוי רק מדין "גדול" שבהם, וא"כ רק הדין דהרב באמצע והגדול מימינו והקטן משמאלו נוהג, ולא הדין דמצדד אצדודי, ולפי"ז נדחה תירוצינו הנ"ל.
