הל' בליל הסדר

[יוסף דהן]

קיבלתי להגיה
ואני צריך עזרה מהרב לגבי המשפ' המודגשים:

אשה להוציא אחרים​

נכון לכתחילה שאשה לא תוציא את האיש בקריאת ההגדה, אך בדיעבד אנשים ששמעו ממנה את ההגדה וסיפור יציאת מצרים יצאו ידי חובה. ומהיות טוב יאמרו 'פסח מצה ומרור'[1]. אבל איש יכול להוציא אשה באמירת ההגדה.

---

[1] פמ"ג (סי' תעט א"א ס"ק ב). חזו"ע פסח (עמ' נב) דכיון שהדבר שנוי במחלוקת אם נשים חייבות מדאורייתא או דרבנן, לכן אין ראוי לנשים להוציא את האנשים ידי חובתם, דבעינן שישמעו מבר חיובא, וכמו שכתב בשו"ת חת"ס (סי' טו). ונראה שחזר בו ממ"ש בשו"ת יחו"ד (ח"ב סי' סה) שהתיר בשופי לכתחילה. ואכן בשו"ת אג"מ (או"ח ח"ה סי' כ אות לג) כתב שבהגדה של פסח יכולה האשה להוציא את האיש ידי חובה.


ב.

ליתן לקטנים לקרוא קטעים בהגדה​

אין הקטן יכול להוציא את הגדול בקריאת ההגדה בליל פסח. מחזור ויטרי (סוף סי' קלג). אמנם במקומות שנוהגים שמחלקים אמירת ההגדה שכל אחד קורא חלק והשאר שומעים ואף קטנים אומרים חלקים מן ההגדה, כל שהחלקים העיקריים [כגון עבדים היינו וכו' כל שלא אמר וכו'] אומרים בני הבית הגדולים אין לערער על מנהג זה, ואף מצוה לעשות כן[1].

---

[1] כן הורה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הו"ד בהליכות שלמה פסח (עמ' רסג).
הנה בספר כי בא מועד פסח (ח"ב) הביא תשובה כת"י ממרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שנשאל בנ"ד והשיב, 'אפשר ומצוה לעשות כן'. ונראה שאין כוונתו על כל אמירת ההגדה שהרי במחזור ויטרי נזכר להדיא שאין קטן מוציא גדול באמירת ההגדה, אלא כדברי הגרש"ז שהגדול אומר את עיקרי ההגדה. ופשוט. ואם הגדול אומר בלחש עם הקטן שפיר דמי לכו"ע.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
לגבי נשים שיוציאו את האנשים י"ח, לענ"ד אין "הכרח" לומר שחזר בו ממ"ש בשו"ת יחו"ד, שהרי במקורות לחזו"ע נראה שסה"כ הביא מדברי הפוסקים והמחלוקת שכבר הזכיר בעבר בשו"ת חזו"ע ובשו"ת יחו"ד, ולכן צ"ל שגם בשו"ת יחוה דעת היה דעתו כמבואר בספר חזו"ע, שעדיף שלא יוציאו הנשים את האנשים, אלא שכנראה ביחוה דעת דן יותר על עיקר הדין, האם מוציאה או אינה מוציאה, ולכן לא נחית לפרש כיצד ראוי יותר, אף שבודאי יסכים לזה.

ולגבי קטנים בקריאת ההגדה, אעתיק מה שהשבתי בזה בתכנית אור השבת בשנים עברו, הראשון נדפס בגליון 24, והשני עדין בעריכה ולא נדפס:

​

האם אפשר שקטן יקרא קטע מן ההגדה והגדולים רק יקשיבו?​

שאלה: ראיתי במילואים של ילקוט יוסף פסח ח"א, שילדים יכולים לקרוא חלק מההגדה, והמבוגרים רק יקשיבו, וברצוני לשאול מה הטעם בזה?

תשובה: בחזו"ע פסח וגם בילקוט יוסף מבואר, שאפשר שכל אחד מבני הבית יקרא קטע, והשאר ישמעו ויצאו ידי חובה מדין שומע כעונה, ולכן אפשר שאבא וכל משפחתו ילכו להתארח אצל הסבא, ואז אפילו שהסבא מספר על יציאת מצרים, זה יחשב כ"והגדת לבנך" לאבא מדין שומע כעונה. אבל מפורש בדבריהם, שזה דווקא מדין שומע כעונה.

ועוד כתוב שצריך דווקא גדול, וקטן לא יועיל, כי כל שאינו מחויב בדבר, אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה. אומנם במילואים של ילקוט יוסף, מובא מכתב של מרן זצ"ל, ששאלו אותו האם אפשר שילד קטן יקרא וכולם ישתקו, וענה שאפשר ושזה מצוה, אבל כנראה שמרן זצ"ל הבין לפום ריהטא שעושים כמו שנהוג, שכולם קוראים ביחד, וכל אחד קורא קטע, ואז טוב שגם הקטנים ישתתפו בזה ויש בזה מצוה. ולכן בוודאי, שכאשר יש לנו תורה שבכתב של מרן זצ"ל בספריו, שיוצאים מדין שומע כעונה דוקא, וזה שייך דווקא במי שמוציא ידי חובה, שיהיה מחויב בדבר, ואז קטן לא יכול להוציא אחרים ידי חובה, אז לא מסתמכים על מכתב שכתוב בקצרה בלי נימוקים, שלא מבינים כ"כ את הטעם והוא סותר למה שמבואר בספריו.

האם מותר לילדים לקרוא חלק מההגדה, והגדולים רק יקשיבו? (הבהרות)​

שאלה: בתוכנית האחרונה (עלון אור השבת גיליון 24 אות ד'), שאלו אם אפשר שילד קטן יקרא את ההגדה, ושאר המשפחה לא יקראו עמו ביחד, ויצאו ידי חובה, והרב באר את תשובת מרן זצ"ל לזה. ורציתי להעיר: א. בקיצור חזו"ע פסח (פרק ט"ז הערה 12) מובאת התשובה הזו, והסבירו שם שנראה שמדובר בחלקים שאינם עיקר ההגדה, ולכן אפשר לצאת ידי חובה. ב. שמעתי מהרב חותה (הרב השואל את מרן זצ"ל במכתב) שהסביר שחלק ממצוות "והגדת לבנך" זה שהאבא אומר חלק, והילד הקטן אומר חלק, ולכן לא צריך לצאת ידי חובה מדין שומע כעונה, ויהיה אפשר לנהוג כך.

תשובה: א. בקיצור חזו"ע בהוצאת מאור ישראל, חלקו בין הקטעים שמעכבים באמירת ההגדה, שבזה מרן זצ"ל לא דבר במכתב, לבין קטעים שלא מעכבים באמירת ההגדה, שבזה מרן התכוון להתיר שהקטן יקרא והגדולים ישתקו.

אבל כשאני התבוננתי בשאלת המאזין, גם חשבתי לחלק כחילוק הנ"ל, אלא שממשמעות השאלה והתשובה הגורפת, שמרן זצ"ל נשאל והשיב, נראה שמרן התכוון להתיר לכל הקטעים של ההגדה, ולכן נראה לעניות דעתי, שזה דוחק לומר שמרן זצ"ל התכוון לחלק בין הקטעים.

ועוד, שלפי החילוק הנ"ל, אנחנו נצטרך לעיין יפה, מה הם הקטעים המעכבים ומה לא, ולא מצינו חלוקה ברורה כזו בפוסקים, ולכן לא נוכל לומר שמרן זצ"ל פסק כך.

ב. הרב חותה (הרב השואל במכתב), הסביר שהחיוב של "והגדת לבנך" הוא שיהיה שיח בין האב לבן, ולכן הבן הקטן יכול לומר חלק מההגדה, ולא צריך דין של שומע כעונה. אבל לאחר המחילה, נראה שקודם צריך לדון על עצם הגדר הזה, כי לא כתוב "ושוחחת עם בנך" אלא כתוב "והגדת לבנך", ז"א שהאדם יגיד לבנו ולא שאחד יגיד לשני, ואם כן איך קריאתו של הבן תועיל להוציא את האב ידי חובה?

ומלבד זאת, כבר בארנו בתוכנית הקודמת, שכתוב מפורש בחזו"ע ובילקו"י, שמה שאחרים יוצאים ידי חובה בהגדה, כאשר אחד קורא והשאר שומעים, זה דווקא מדין שומע כעונה, ולא מדין של והגדת לבנך. ונפקא מינה, שצריכים לכוון לצאת ידי חובה מדין שומע כעונה, ולא מספיק לשמוע את קריאת הבן או החבר או אשתו.

למסקנה: צריך לכוון לצאת ידי חובה, מדין שומע כעונה, ולא יוצאים ידי חובה, בשמיעת הקטן שמשוחח עם האדם בענייני יציאת מצרים. ולכן נכון לומר, שמרן זצ"ל הבין שהשאלה היא דווקא באופן שהגדולים קוראים ביחד עם הקטן בשקט, ולכן ענה מה שענה.

בברכת מועדים לשמחה