המצבה של יעקב היתה מי"ב אבנים

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא (כח יא)

בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ה, לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו וכו', להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים, ונעשו אבן אחת וכו'.

יש לבאר, דבכמה מקומות מצינו שעשו מזבח מי"ב אבנים כמנין שבטי ישראל, כמו שמבואר במזבח של הר גריזים והר עיבל שמבואר בסוטה לו. שהם נעשו מי"ב האבנים שנטלו ישראל מתוך הירדן כמספר שבטי ישראל כדכתיב ביהושע (ד ח). וכמו כן אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח), ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב, ומהם בנה את המזבח.

וזהו הענין גם כאן, שהרי מאבנים אלו נעשתה המצבה שעליה יצק יעקב אבינו את השמן ואח"כ הקריב עליה קרבנות, ולכן היתה מי"ב אבנים כנגד שבטי ישראל.
​

◆ ◆ ◆​

והנה ביהושע ובאליהו בהר הכרמל היה מזבח הבנוי מי"ב אבנים, אבל כאן נעשה הכל אבן אחד, כי בזמן יהושע ואליהו שכבר היו י"ב שבטים, וכל שבט יש לו דרך מיוחדת בעבודת ה', ואמנם צריכים כולם להתחבר לעבודת ה', אך צריך גם כל שבט לשמור על המיוחד שבו, לא נעשה הכל אבן אחת, רק אבנים הרבה המחולקים זה מזה אלא שמחוברים למזבח אחד. אבל בזמן יעקב אבינו עדיין לא היו י"ב שבטים, אלא ששורש כל הי"ב שבטים היה נמצא ביעקב אבינו עצמו, א"כ כל דרכי העבודה היו באדם אחד, וזה בא לרמז המצבה שהיא אבן אחת שנעשתה מי"ב אבנים, כלומר שכל הי"ב דרכים כלולות באדם אחד שהוא יעקב אבינו.

ובזה יש לרמוז באמרם בספרי דברים פיסקא קמ"ו, שהמצבה אהובה היתה בימי האבות ולא בימי הבנים, ופירש רש"י בריש פרשת שופטים הטעם כיון שאח"כ עשאוה לעבודה זרה, ולהנ"ל יש לומר בזה עוד בדרך רמז, כי בימי האבות שהעבודה לא היתה מחולקת לשבטים, היו מקריבים על מצבה שהיתה מאבן אחת, אבל בימי הבנים שהעבודה מחולקת לכמה מיני שבטים, המזבח צריך להיות עשוי דוקא מכמה אבנים, וכמ"ש.​