הערה בעניין בישול

[קורסיה]

ראיתי בקובץ בית יוסף גליון לג עמ' קז שהעירו על הרב הלכה ברורה שלא פסק כדעת מרן רבינו זצ"ל בדין מיעוט רוטב, אלא שהלכ"ב אסר גם במיעוט רוטב. מחילה מכת"ר זה אינו נכון, גם בהלכה ברורה סעיף פח פסק כמו אביו שמיעוט רוטב מותר (אך הוסיף שהמחמיר תע"ב וזה פשוט). ואף האריך ליתן גדר מה נקרא מיעוט רוטב בדעת מרן אביו זצ"ל, ולא חלק על שום דבר מתשובתו. רק על מש"כ בילקוט יוסף להוסיף שגם במיעוט שקרוב לרוב מותר, על זה כתב שנראה מדעת מרן זצ"ל שצריך להיות ממש מיעוט. אבל על עצם ההלכה לא שינה כלום. וחבל שחולקים בלי לעיין היטב.

 

[אושרי רביב]

איני זוכר על מה כתבו בבית יוסך, אולם מה שכן מצאתי, הוא כי בהלכה ברורה כתב דברים בניגוד לדעת מרן רבינו הגדול בדין הבישול, והוא בנוגע לרוטב. וכדלהלן:
ראיתי להגר"ד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה על הלכות אפיה ובישול (עמ' רל) שכתב, כי יש לחלק בזה בין תבשיל שהרוטב שלו הוא לח וצלול שאין לו שייכות אל הרוב, וכגון מרק שיש בו תפוחי אדמה וכיוצא בזה, אפילו אם התפוחי אדמה הם הרוב הגדול, אין שייך בכיוצא בזה לומר שהמיעוט בטל לרוב וחשיב מצטמק ורע לו, אלא כוונתו באופן שהמיעוט שייך אל הרוב והוא חלק מהתבשיל, וכגון בשר או דגים שיש בהם מעט רוטב, שאין צריך שיהיו הבשר או הדגים יבשים לגמרי בלא רוטב כלל, ובכל כיוצא בזה שאין הרוטב עומד בפני עצמו בטל הוא כלפי הרוב היבש, וכשם שבשר או דגים לבדם חשיבי למאכל יבש אף על פי שאינם יבשים כעץ, ויש לחלוחית על פניהם, ואפילו לחלוחית מרובה. ע"כ. ואחר המחילה, לאחר לימוד ועיון היטב בדברי-קדשו של מרן זיע"א, נראה כי אין לחלק בזה בין אם הרוטב שייך אל התבשיל לבין אם לא. ועוד, שיש ללמוד בדעת רבינו הגדול זיע"א, כי יש להחמיר בזה. ולא שהוא מעיקר הדין על אודות אם הרוטב רב, שכתב בזה בספרו חזון עובדיה שבת חלק א (עמ' פב) "ואמנם כשהמרק הוא הרבה בשיעור הניכר לעין, מודה אני שראוי להחמיר. ולא כתבתי להקל אלא ברוטב בעלמא". מוכח מדברי קדשו אלו, כי יש להחמיר אם המרק הוא בשיעור הניכר לעין, ולא שהוא מעיקר הדין. ולא כפי שכתב להסתייע מדברים אלו לדברי הגר"ד יוסף שליט"א הגאון ר' גדעון בן משה, שאדרבה, מדברים אלו מוכח כי יש להחמיר, ובאמת מעיקר הדין משמע בדבריו כי יש להקל בזה. ולא שהוא איסור גמור. והסכימו עמי לדברים אלו הגר"א אבידר שליט"א והגר"מ אלול שליט"א, בהרצותי את דברינו אלו בפניהם בערב שבת קודש פרשת ויגש תש"פ. ולא עוד, אלא שיותר סייעני בדברינו אלו הגאון ר' אברהם אבידר שליט"א, מדברי קדשו אשר כתב בזה לפני למעלה מעשור, בספרו שאלות ותשובות אדני פז ח"ד (סי' מג), שהביא בזה ממה שכתב מרן זיע"א בעצמו בספר מאור ישראל על עניני שבת (והוא הקובץ אשר ציינו הגר"ד בהלכה ברורה, עמ' יז) שכתב, שאם הרוטב מעט "מאד" מותר. ע"ש. והיינו שבאופן זה, ודאי שהוא מצטמק ורע לו. ועוד כתב שם, שלאו דוקא כשהרוטב התבשל יחד עם הדבש היבש התירו במיעוט רוטב, אלא אפי' אם עירבו רוטב בשבת גם שרי. ע"כ. ומדברים אלו רואים בפירוש, כי לשיטתנו בהבנת דברי קדשו הולך. שאם לא כן וכדעת הגר"ד יוסף שיש לחלק בין אם הוא שייך אל התבשיל דוקא, ואם לא אין להתיר, כיצד יפרנס דברי מרן זיע"א שיש להתיר לערב רוטב בשבת. ולכן מוכח מדברים אלו שברור הדבר כשיטת הבנתנו בזה. ושמחתי על דבריו כמוצא שלל רב. ועל דברים אלו אמרתי את מאמר החכם מכל אדם "ותשועה ברוב יועץ (משלי יא יד).

 

[קורסיה]

יישר כח על התשובה.
בתשובה בהלכה ברורה הוא הביא מש"כ אביו זיע"א בקובץ הלכות שהגר"ד הדפיס לפני הרבה שנים על הלכות שבת. שם מרן זצ"ל הוסיף לו את החילוק בין רוטב לח שאין לו שייכות ליש שייכות ועל זה הוא נסמך בהלכה ברורה.
אכן יכול להיות שבחזו"ע הרב זצ"ל כבר לא סבר כן להלכה כמו שכבודו כתב
לא הבנתי מהו הדין שמותר לערב בשבת רוטב, היכן הרב כתב כן?

 

[אושרי רביב]

ספר מאור ישראל על הלכות שבת, הוא קובץ תורני שהדפיסו, ומצוי בביתו של מרן מי שרוצה לעיין.
יש הרבה תשובות משם, שנדפסו לימים בספריו.
למשל, התשובה בח"ז לגבי רמזורים בשבת, הוא גם כן נלקח משם.
זה קובץ תורני שהוציאו מכון מאור ישראל.

 

[אושרי רביב]

העתקתי לשון הרב אדני פז, הוא הביא בשלימות את דבריו.
ועוד אמר לי בעל אדני פז, הגאון הרב אברהם אבידר שליט"א, שראה תשובה זו בכתב-ידו של מרן זיע"א בעת ההיא.

 

[אושרי רביב]

עתה ביום פקודת מרן, הגר"ד מסר שיעור בזה.
מצורף:

אשמח לדעת החברים לגבי מה שכתבתי לעיל, אם יש מה לענות על כך.

 

[קורסיה]

אני לא יכול לראות
אם יש לך אפשרות להעלות כאן בקובץ ZIP זה יעזור לי הרבה
תודה

 

[ישראל מאיר]

נ"ל שהוא מבאר את דעת מרן זצ"ל שהכוונה רוב ומיעוט אינה כפשוטה
שכל ההיתר רוב יבש היינו שהרוטב בטל ליבש ואינו חשוב בפנ"ע