הערות והארות מסכת בבא מציעא

[איש מבית לוי]

שבוע טוב ומבורך
דף לח. רש"י ד"ה פורטין - מחליפין פרוטות נחושת בסלעי כסף מפני שהפרוטות מתעפשות ונפסלות, משמע שכסף אינו מתעפש וצ"ע מלעיל [כט:] במשנה כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהם לצרכן ופירש"י משום שמתעפשים ומשמע שדינם שוה,

 

[דב״ש]

דף לח:

רש״י ד״ה אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא כו' - שילכו בשבי ולא ידעו ״בניהם״ אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם אלמנות לעולם שאין ב"ד מניחין אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם ושתי קללות הן אחת של חרב ואחת של שבי שמע מינה

יש להעיר מדוע נקט רש״י דלא ידעו בניהם אם חיים כו׳ ולא כתב נשיהם ובניהם וצ״ע

 

[דב״ש]

שבוע טוב ומבורך
דף לח. רש"י ד"ה פורטין - מחליפין פרוטות נחושת בסלעי כסף מפני שהפרוטות מתעפשות ונפסלות, משמע שכסף אינו מתעפש וצ"ע מלעיל [כט:] במשנה כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהם לצרכן ופירש"י משום שמתעפשים ומשמע שדינם שוה,

עיין רש״י שם שמתעפשים ״בקרקע״

 

[איש מבית לוי]

נכון, אבל עדיין קשה משום שאם יש הבדל בין כסף לנחושת תוך כמה זמן מתחילים להתעפש היתה המשנה צריכה לחלק ביניהם,
דרך אגב בעיקר דברי רש"י שם צ"ע מנין לו שגם כלים צריכים לשמרם בקרקע והרי בגמ' בפרק המפקיד לא נזכר אלא כספים,

 

[דב״ש]

נכון, אבל עדיין קשה משום שאם יש הבדל בין כסף לנחושת תוך כמה זמן מתחילים להתעפש היתה המשנה צריכה לחלק ביניהם,
דרך אגב בעיקר דברי רש"י שם צ"ע מנין לו שגם כלים צריכים לשמרם בקרקע והרי בגמ' בפרק המפקיד לא נזכר אלא כספים,

עיין ישא ברכה

 

[איש מבית לוי]

בגמ' דף לה. מוקי למתני' במאמינו לווה למלוה שהמשכון אינו ברשותו ולכן אינו צריך להישבע ואינו יכול לגלגל עליו שבועה כמה היה שוה, ונסתפקתי האם מותר ללווה לשקר ולומר שאינו מאמינו כדי שיוכל לגלגל עליו,

 

[פשוט]

בגמ' דף לה. מוקי למתני' במאמינו לווה למלוה שהמשכון אינו ברשותו ולכן אינו צריך להישבע ואינו יכול לגלגל עליו שבועה כמה היה שוה, ונסתפקתי האם מותר ללווה לשקר ולומר שאינו מאמינו כדי שיוכל לגלגל עליו,

עיין שבועות ל"א ע"א.

 

[איש מבית לוי]

במשנה [לז.] וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז, צ"ע מדוע לא נקט כמו ברישא אחד יפה מנה ואחד יפה מאתיים ?

 

[איש מבית לוי]

עיין שבועות ל"א ע"א.

יפה מאוד

 

[איש מבית לוי]

הרב דב"ש
מחכים לשאלות היפות שלך !!

 

[דב״ש]

דף לח:

רש״י ד״ה אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא כו' - שילכו בשבי ולא ידעו ״בניהם״ אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם אלמנות לעולם שאין ב"ד מניחין אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם ושתי קללות הן אחת של חרב ואחת של שבי שמע מינה

יש להעיר מדוע נקט רש״י דלא ידעו בניהם אם חיים כו׳ ולא כתב נשיהם ובניהם וצ״ע

חכ״א ציין שבכת״י ליתא תיבת ״בניהם״

 

[דב״ש]

במשנה [לז.] וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז, צ"ע מדוע לא נקט כמו ברישא אחד יפה מנה ואחד יפה מאתיים ?

שאלה יפה שאלת ועיין במצורף:

 

[דב״ש]

א) בבא מציעא מ: מתני' המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום כו'

ובגמרא מא. תרגמה רבי יעקב בר אבא קמיה דרב שנטלה על מנת לגוזלה תרגמה ר' נתן בר אבא קמיה דרב שנטלה ע"מ לשלוח בה יד במאי קמיפלגי בשליחות יד צריכה חסרון מאן דאמר לגוזלה קסבר שליחות יד צריכה חסרון ומ"ד לשלוח בה יד קסבר שליחות יד אינה צריכה חסרון

ועיין רש"י וז"ל שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו אפילו נאנסה כדכתיב (שמות כב) ומת או נשבר או נשבה [וגו'] שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו' דמשמע הא שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:
צריכה חסרון - לא הוי שליחות יד להעמידה ברשותו אלא א"כ חסרה:

ובהמשך הגמרא; איתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחד אמר שליחות יד אינה צריכה חסרון

ועיין רש"י וז"ל שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו ואפי' נאנסה כדכתיב או נשבר או נשבה וגו' שבועת ה' תהיה אם לא שלח דמשמע הא אם שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:
צריכה חסרון - וכל זמן שלא חסרה לא קמה ברשותיה להתחייב באונסיה:
וצריך ביאור מדוע חזר רש"י ומפרש עוד הפעם מש"כ ממש לעיל בסמוך. ועוד צל"ע מדוע בפעם השני השמיט תיבת "ומת" מהפסוק.
גם יש שינויים קלים בין מש"כ בב' ד"ה צריכה ודוק' וצע"ק ולא מצאתי מי שהעיר בזה.

ב) שם בגמרא ; תסתיים דרב הוא דאמר שליחות יד אינה צריכה חסרון דתניא רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס פטור הניח מקלו ותרמילו עליה חייב כו'
ומדרב סבר שליחות יד צריכה חסרון לוי סבר שליחות יד אינה צריכה חסרון מאי טעמא דלוי א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן נהוראי כו'
וברש"י כתב וז"ל לוי - בר פלוגתיה סבר אין צריכה חסרון:
אינו מובן כוונתו בזה וצע"ק

 

[איש מבית לוי]

א) בבא מציעא מ: מתני' המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום כו'

ובגמרא מא. תרגמה רבי יעקב בר אבא קמיה דרב שנטלה על מנת לגוזלה תרגמה ר' נתן בר אבא קמיה דרב שנטלה ע"מ לשלוח בה יד במאי קמיפלגי בשליחות יד צריכה חסרון מאן דאמר לגוזלה קסבר שליחות יד צריכה חסרון ומ"ד לשלוח בה יד קסבר שליחות יד אינה צריכה חסרון

ועיין רש"י וז"ל שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו אפילו נאנסה כדכתיב (שמות כב) ומת או נשבר או נשבה [וגו'] שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו' דמשמע הא שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:
צריכה חסרון - לא הוי שליחות יד להעמידה ברשותו אלא א"כ חסרה:

ובהמשך הגמרא; איתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחד אמר שליחות יד אינה צריכה חסרון

ועיין רש"י וז"ל שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו ואפי' נאנסה כדכתיב או נשבר או נשבה וגו' שבועת ה' תהיה אם לא שלח דמשמע הא אם שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:
צריכה חסרון - וכל זמן שלא חסרה לא קמה ברשותיה להתחייב באונסיה:
וצריך ביאור מדוע חזר רש"י ומפרש עוד הפעם מש"כ ממש לעיל בסמוך. ועוד צל"ע מדוע בפעם השני השמיט תיבת "ומת" מהפסוק.
גם יש שינויים קלים בין מש"כ בב' ד"ה צריכה ודוק' וצע"ק ולא מצאתי מי שהעיר בזה.

ב) שם בגמרא ; תסתיים דרב הוא דאמר שליחות יד אינה צריכה חסרון דתניא רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס פטור הניח מקלו ותרמילו עליה חייב כו'
ומדרב סבר שליחות יד צריכה חסרון לוי סבר שליחות יד אינה צריכה חסרון מאי טעמא דלוי א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן נהוראי כו'
וברש"י כתב וז"ל לוי - בר פלוגתיה סבר אין צריכה חסרון:
אינו מובן כוונתו בזה וצע"ק

נוסח כזה "מכלל דפלוני בר פלוגתיה" מצינו גם ברש"י גיטין [ה:] ד"ה הא

 

[איש מבית לוי]

נוסח כזה "מכלל דפלוני בר פלוגתיה" מצינו גם ברש"י גיטין [ה:] ד"ה הא

והקושיא הראשונה קשה מאוד והמתבונן יראה שהיה מסתבר לכתוב להיפך דבמקום הראשון איירי לענין שבירת חבית והוא מתאים להא דכתיב נשבר ואילו במקום השני מותבינן מברייתא דרועה דאיירי בבהמה שמתה

 

[איש מבית לוי]

בגמ' [מא.] אימא שהכחישה במקל דיקא נמי דקתני שהכישה במקל ש"מ ופירש"י מדנקט הכשת מקל דמכה חזקה היא, והתוס' הקשו מהא דקדושין דתניא או שהכישה במקל , ותירצו דהתם מיירי באיש נכרי שאינה מכירתו ולכן צריך דווקא להכות ולא לקרוא לה, והוא כפירוש רבנו חננאל שהדיוק מדלא נקט שהנהיגה בקול, ובתירוצם מתורץ ג"כ הגמ' לעיל [ל:] הכישה נתחייב בה וכן בב"ק [נו:] הכישה אמרת לן, דבכולהו מדובר בבהמה שאינה שלו, אבל מרש"י נראה שלא פירש שהדיוק מזה שלא הנהיגה במקל אלא שהלשון הכישה משמע מכה חזקה ולא מכה רגילה ולשיטתו תישאר קושיית התוס' וכן כל הקושיות הנ"ל וצ"ע,

 

[איש מבית לוי]

עוד בגמ' [מא.] ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס, צ"ע דאם בטריפת זאב פטור כ"ש בדריסת ארי ?

 

[דב״ש]

דף מב.

רש״י ד"ה צריפא דאורבני - בית קטן עגול כמין כובע שעושין ציידי עופות לארוב.

ובד"ה דאורבני - של ערבה היה

ויש לעיין אם אורבני היינו לארוב, או היינו ערבה וצע"ק

 

[דב״ש]

דף מב:

רק "י ד"ה מריה דתורא טעין - 'ושואל' שמתה בהמתו אצלך כו'

מה כוונת רש״י במש״כ ׳ושואל׳?

 

[דב״ש]

עוד בגמ' [מא.] ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס, צ"ע דאם בטריפת זאב פטור כ"ש בדריסת ארי ?

כן דרך הגמרא להביא זאב קודם משום ששכיח יותר.