אולי המכוון בזה דכל מעלת האומר דבר בשם אומרו הינו לעצם זה שנוכל למירמא דידיה אדידיהקידושין מד.
אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא רבי אבין ברבי חייא ולא רבי אבין בר כהנא אלא רבי אבין סתם למאי נפקא מינה למירמא דידיה אדידיה
לכאורה יש עוד נפקא מיניה לענין אמירת דבר בשם אומרו שמביא גאולה לעולם ועיין.
אינה קושיא כי אמנם הרבה פעמים אינה הלכה ואז אין נפק"מ בדבר בשם אומרו אך יש נפק"מ באומר דבר בשם אומרואי אפשר לפרש כן שהרי הרבה פעמים המימרא אינו דבר הלכה ומ״מ יש דבר בשם אומרו.
אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא רבי אבין ברבי חייא ולא רבי אבין בר כהנא אלא רבי אבין סתם למאי נפקא מינה למירמא דידיה אדידיה
לכאורה יש עוד נפקא מיניה לענין אמירת דבר בשם אומרו שמביא גאולה לעולם, ועיין.
אמנם נכון אבל לכאורה עיקר הנפק"מ היא בשבילנו שאנחנו נגיד דבר בשם אומרולכאורה גם כשאומר שמועה בשם 'רבי אבין" סתם, הרי זה אומר דבר בשם אומרו, ומביא גאולה לעולם אף שאינו יודע איזה רבי אבין, והקב"ה יודע למי כוונתו. וגם שהרי רבי אבין היה בבית מדרשם של ר"י ור"ל ור' זירא ור' אסי, והם בוודאי ידעו באיזה ר' אבין מדובר, א"כ אצלם הוא בשם אומרו בשלימות, ומיד כשיאמר מישהו למטה שמועה מפיו ירוצו אליו בשמחה במתיבתא דרקיעא ויאמרו לו הנה אומרים שמועה מפיך, ויהיו שפתותיו דובבות בקבר.
אנחנו אומרים דבר בשם אומרו - 'רבי אבין' [ואפשר גם להוסיף 'רבי אבין שהיה בדורו של ר"י ור"ל'] - ואת השאר - אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹקים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗-ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽיאמנם נכון, אבל לכאורה עיקר הנפק"מ היא בשבילנו שאנחנו נגיד דבר בשם אומרו, ומאי יהני לפי דבריך??
ועל זה בדיוק היתה שאלתו של הרב הנ"ל- ואת השאר - אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹקים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗-ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי
והתשובה לשאלתו היא שאין נפק"מ לגבי מביא גאולה לעולם, כי הוא מביא גאולה לעולם גם כשאומר 'רבי אבין' סתםועל זה בדיוק היתה שאלתו של הרב הנ"ל
למעלת הרב @דב״ש:אולי המכוון בזה דכל מעלת האומר דבר בשם אומרו הינו לעצם זה שנוכל למירמא דידיה אדידיה
ואז ממילא תתברר השמעתתא מי אמרה ושוב נוכל לדעת האם השמועה הזו אמיתית
ולכן פשוט שהוא אומר למירמא דידיה אדידיה היא גופא הוא שהאומר דבר בשם אומרו
אפשר לבאר שגם בשטר יש הנאה לצור ע"פ צלוחיתו [עיין ב"ב פרק הספינה וב"מ פרק שנים אוחזין] אלא דכיון שנוסח השטר קצר מאוד א"כ אינו ראוי אלא לצלוחית קטנה מאודדף ה.
מה להנך שכן הנאתן מרובה כו׳
משמע מלשון הגמרא שכסף וביאה הנאתן מרובה משא״כ שטר הנאתו מועטת
אולם עיין רש״י ד״ה כסף וביאה הנאתן מרובה - אבל שטר אירוסין אין בו לה שום הנאה שהרי אין כתוב בו אלא הרי את מקודשת לי
מבואר מדבריו שאין שום הנאה בשטר וא״כ צ״ע קצת בלשון הגמרא והכי הול״ל מה להנך שכן נהנית משא״כ שטר…