הערות והארות עמ"ס קידושין בע"ה

[דב״ש]

קידושין ב.

רש״י ד״ה בכסף ובשטר – מפרש בברייתא בגמ' נותן לה כסף או שווה כסף כו׳ ביאה בא עליה ואמר כו׳.

יל״ע מדוע לא כתב רש״י תיבת ביאה בדיבור המתחיל. ועוד ק׳, מדוע כתב ׳ביאה׳ ולא כתב ׳בביאה׳ דומיא ד׳בכסף׳ ׳בשטר׳

ובאמת נראה קצת שהם דקדוקי עניות אבל עיין פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קנז מש״כ בזה ועיין דעת תורה שם, שו״ת חתן סופר סימן כו, ובשו״ת תורת חיים (זוננפלד) סימן סד מש״כ בביאור דבריו.

 

[אלי11]

חידושי משנה - קידושין
מהגאון האדיר בעל משנה הלכות זצוק"ל

 

[דב״ש]

דף ד.

רש״י ד״ה אן כסף - בלא יו"ד כדכתיב מאן יבמי

יש לעיין בכוונת רש״י, הרי הגמרא מיד בסמוך מפרש כן. ועוד קשה מדוע נקט רש״י ״מאי יבמי״ ולא ״מאן בלעם״

 

[דב״ש]

קידושין דף ב

שלש - שלשה

מדוע דוקא אצל מספרים הוספת ה׳ לשון זכר ואצל שאר מילים הוספת ה׳ לשון נקבה

 

[דב״ש]

דף ה.

מה להנך שכן הנאתן מרובה כו׳

משמע מלשון הגמרא שכסף וביאה הנאתן מרובה משא״כ שטר הנאתו מועטת

אולם עיין רש״י ד״ה כסף וביאה הנאתן מרובה - אבל שטר אירוסין אין בו לה שום הנאה שהרי אין כתוב בו אלא הרי את מקודשת לי

מבואר מדבריו שאין שום הנאה בשטר וא״כ צ״ע קצת בלשון הגמרא והכי הול״ל מה להנך שכן נהנית משא״כ שטר…

 

[דב״ש]

דף ה

מה להנך שכן ישנן בעל כרחה

רש״י ד״ה בע"כ - ביאה קונה ביבמה בע"כ דנפקא לן ביבמות (דף נד.) מויבמה וכן שטר מוציא את האשה בע"כ מבעלה

יש לעיין מדוע הקדים ביאה לשטר.

ועיין לקמן ה: ד״ה שכן ישנן בע"כ - שקונה בעלמא ביאה ביבמה ושטר בגירושין וכסף באמה העבריה

גם כאן יש לעיין מדוע לא נקט כסדר וצ״ע.

 

[דב״ש]

דף ט.

ת״ר בשטר כיצד כו׳ בתך מקדושת כו׳

יש להעיר מדוע נקט הגמרא ציור של קידושי בתו ולא סתם קידושין של אשה.

 

[דב״ש]

דף יא.

בכסף בית שמאי אומרים בדינר מאי טעמייהו דבית שמאי אמר רבי זירא שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר

האם לית ליה הא דאמרינן טב למיתן טן דו?

 

[דב״ש]

דף יא:

אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה אמר רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה מאי קמ"ל תנינא חמש סלעים של בן שלשים של עבד חמישים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא שם רע כולם בשקל הקודש

רש״י ד״ה קצוב - שנאמר בו כמה כגון חמשים של קנס ושלשים של עבד ומאה של מוציא שם רע שנאמר בהן שקלים ונאמר חשבונו

יש לעיין מה הוסיף רש״י בפירושו, הרי כן מבואר להדיא בגמרא. ועוד קשה מדוע שינה מסדר הגמרא והשמיט חמש של פדיון הבן וצ״ע

 

[דב״ש]

דף יב.

רש״י ד״ה יותר מאלפים קרי להו - משנה זו שנויה אצל נהנה מן ההקדש שמביא על הניית פרוטה אשם בכסף שקלים צא וחשוב להתרחק מן העבירה שאף על השוגג צריך כפרה גדולה כגון זו

לכאורה דברי רש״י ״משנה זו״ כו׳ לא שייך כלל לדברי הגמרא ״יותר מאלפים קרי להו״ ועוד קשה מדוע לא כתב כן בתחילת הגמרא וצ״ע.

 

[דב״ש]

דף כב.

וצריכא דאי אשמועינן בניו משום דלא בני מיעבד ומיכל נינהו אבל אשתו דבת מיכל ומיעבד היא אימא תעביד ותיכול

לכאורה צ״ל ״אבל אשתו דבת מיעבד ומיכל היא״ כו׳

 

[משה הכהן]

לכאורה צ״ל ״אבל אשתו דבת מיעבד ומיכל היא״ כו׳

האמת שגם אני נתקשיתי בזה
ונ"ל לפום ריהטא: דהנה קשה עוד מהמשך הגמ' "אימור דתעביד ותיכול... קמ"ל"
והקושי דחזינן שכאן בגמ' נקט כלשון הראוי דקודם תעבוד ואחר תאכל וממ"נ כמבואר בקושייתך אמאי לעיל נקט הפוך?
וע"כ אפשר לומר דאצל האשה יש לה אופציה שיתנו לה אנשים מזונות אפי' על סמך מה שתעבוד בעתיד (משא"כ אצל הבנים שאצלם החידוש הגדול יותר שאפי' לעבוד קודם אין אפשרות אצלם וכ"ש שלא יתנו להם מזונות על סמך מה שבעתיד אולי יעבדו כי אין להם יכולת בזה)
ולכן הו"א אימור תעיביד ותיכול
ועתה מדוקדק היטב. ודוק

 

[נוריאל]

אגב, יצא ספר ארים נסי על קידושין לרב מאזוז שליט"א. (בעבר נתפרסמו חידושיו בספר עט הזמיר אך שמעתי שיש בזה החדש תוספת מרובה).

 

[פשוט]

דף כב.

וצריכא דאי אשמועינן בניו משום דלא בני מיעבד ומיכל נינהו אבל אשתו דבת מיכל ומיעבד היא אימא תעביד ותיכול

לכאורה צ״ל ״אבל אשתו דבת מיעבד ומיכל היא״ כו׳

בדקת בדק"ס?

 

[דב״ש]

ראיתי שבכת״י רומי הגירסא ״בת מיעבד ומיכל״

 

[דב״ש]

קידושין כט.

רש״י ד״ה המוטלות (עליו) על האב - כגון הנך דמפרש בברייתא ללמדו תורה ולמולו ולפדותו בה' סלעים אם בכור הוא ולהשיאו אשה וכולה יליף ואזיל מקראי

יש לעיין מדוע שינה רש״י מסדר הברייתא ונקט ״ללמדו תורה״ בתחילה

 

[משה הכהן]

אקדים תודה על קושיותיך ודיוקיך היפים

יש לעיין מדוע שינה רש״י מסדר הברייתא ונקט ״ללמדו תורה״ בתחילה

עיין בספר דבר יהושע אהרנברג ( ח"ה סימן יד') "ועמדתי על מה שהיפך רש"י ז"ל את הסדר השנוי בברייתא למולו ולפדותו וללמדו תורה ואמינא בענ"ד דאפשר משום שבאמת מצות ללמדו תורה חל קודם למולו שהרי לא נקבע זמן מתי צריכין להתחיל ללמוד עם התינוק רק אמרו משיודע לדבר ואלולי הוי משכח"ל שתיכף משנולד יודע לדבר הי' מחויב ללמדו תיכף משנולד אלא דלא משכח"ל נמצא דמה שאין החיוב ללמדו תורה מתחיל משנולד לא משום דאכתי לא מטי זימני' אלא משום דאי אפשר ללמדו תורה מאחר שאינו יודע לדבר והו"ל אנוס ולפיכך שפיר הברייתא דקתני האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה היינו משום דאין במציאות שיוכל האב ללמדו תורה קודם שהגיע הזמן למולו ולפדותו ולא שייך לומר שהאב חייב ללמדו תורה קודם שחייב למולו ולפדותו על כן קחשיב הברייתא קודם למולו שהוא לשמונה ימים ואח"כ לפדותו שהוא בן ל' יום ואח"כ ללמדו תורה שהוא בשעה שמתחיל לדבר ואח"כ להשיאו אשה כשהוא כבר גדול ואח"כ ללמדו אומנות לפרנס את ביתו אבל רש"י ז"ל דלא קאי על סדר המעשה שצריך האב לעשות לבנו אלא על מצות המוטלות על האב כלומר איזה מצות הוטלו על האב לעשות לבנו שפיר נקט תחילה ללמדו תורה שהרי מצוה זו הוטלה תחילה דהא נתחייב בה מיד כשנולד אלא שאניס הוא ואינו יכול לקיימה עד שידע" עד כאן לשונו. והנה הן אמת שיש מה לדון בדבריו אך לפי שראיתי את דבריו אמרתי לא אמנע טוב מבעליו.

 

[פשוט]

אקדים תודה על קושיותיך ודיוקיך היפים

עיין בספר דבר יהושע אהרנברג ( ח"ה סימן יד') "ועמדתי על מה שהיפך רש"י ז"ל את הסדר השנוי בברייתא למולו ולפדותו וללמדו תורה ואמינא בענ"ד דאפשר משום שבאמת מצות ללמדו תורה חל קודם למולו שהרי לא נקבע זמן מתי צריכין להתחיל ללמוד עם התינוק רק אמרו משיודע לדבר ואלולי הוי משכח"ל שתיכף משנולד יודע לדבר הי' מחויב ללמדו תיכף משנולד אלא דלא משכח"ל נמצא דמה שאין החיוב ללמדו תורה מתחיל משנולד לא משום דאכתי לא מטי זימני' אלא משום דאי אפשר ללמדו תורה מאחר שאינו יודע לדבר והו"ל אנוס ולפיכך שפיר הברייתא דקתני האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה היינו משום דאין במציאות שיוכל האב ללמדו תורה קודם שהגיע הזמן למולו ולפדותו ולא שייך לומר שהאב חייב ללמדו תורה קודם שחייב למולו ולפדותו על כן קחשיב הברייתא קודם למולו שהוא לשמונה ימים ואח"כ לפדותו שהוא בן ל' יום ואח"כ ללמדו תורה שהוא בשעה שמתחיל לדבר ואח"כ להשיאו אשה כשהוא כבר גדול ואח"כ ללמדו אומנות לפרנס את ביתו אבל רש"י ז"ל דלא קאי על סדר המעשה שצריך האב לעשות לבנו אלא על מצות המוטלות על האב כלומר איזה מצות הוטלו על האב לעשות לבנו שפיר נקט תחילה ללמדו תורה שהרי מצוה זו הוטלה תחילה דהא נתחייב בה מיד כשנולד אלא שאניס הוא ואינו יכול לקיימה עד שידע" עד כאן לשונו. והנה הן אמת שיש מה לדון בדבריו אך לפי שראיתי את דבריו אמרתי לא אמנע טוב מבעליו.

דבריו מחודשים טובא.

 

[דב״ש]

קידושין דף לא:

רש״י ד״ה כגון אנא - שאני אהוב לאבי ויקיר לאמי ועושין לי זאת מה אעשה

יש לעיין מדוע נקט רש״י ״אהבה״ אצל אביו ו״יקר״ אצל אמו

 

[משה הכהן]

יש לעיין מדוע נקט רש״י ״אהבה״ אצל אביו ו״יקר״ אצל אמו

נ"ל בס"ד באופן נפלא עפ"י המבואר בתשובת חכמים אליו דמאבוך לא תקבל ומאימך תקבל והיינו משום דבר תורה הוא חלשא דעתיה.
והוקשה לי בלומדי זאת מדוע לא יקבל מאביו אחר שאביו עצמו ניגש אליו להביא לו מיזמתו?
ונראה בביאור העניין וממילא א"ש נמי מה שהקשית...
דאצל אביו אין פה עניין של כבוד התורה במה שכיבדו דהאב עצמו הוא גופיה תלמיד חכם,
ועל כרחך כל מה שמכבדו הוא בשל האהבה אליו ולכן אינו יכול ליקח ממנו שירות דאין זה כבוד התורה ולכן נקט בטעמו שהוא בן תורה
משא"כ אימו ס"ל לרש"י שהיה מותר לו ליקח ממנה כבוד משום דאין בה עצמה תורה ולכן כל מה שעשתה כן זה לכבוד תורתו של ר' יעקב ולכן שפיר יוכל ליקח ממנה
וממילא א"ש היטב ב' הקושיות דשפיר כ' רש"י אצל אביו ל' אהבה משום דהוקשה לו מה בכך שאביו בן תורה וכנ"ל, ולכן הכריח רש"י שהיה כאן רק יחס של אהבה משא"כ האם. ודוק היטב כי נפלא הוא בעזה"י.
וממילא מובן למה היה צריך להדגיש שעשה כן בחזרו מביהמ"ד...