• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

הערות והארות מסכת בבא מציעא

דף עה:
ברש"י ד"ה מקום שאין אדם
. "והוא סומך עליהן". וכו'. נ.ב. יש לדקדק בדבריו דמשמע שאם מתחילה לא סמך עליהן כ"כ, בכה"ג השוכר משלם את היוקר. וצ"ב מה הביאור בזה הרי סו"ס הפועלים לא עשו את המוטל עליהם ומחמת זה הוצרך לשכור פועלים אחרים ביוקר, וא"כ מה אכפ"ל אם השוכר סמך עליהם או לא, והפועלים צריכים לשלם את היוקר. וי"ל דבאופן שהשוכר לא סמך על הפועלים, יש על השוכר תביעה מדוע מתחילה שכר אותם, שהרי ידע שא"א לסמוך עליהם ויתכן שיהיה מצב שיצטרך לשכור פועלים אחרים ביוקר, ולכן השוכר חייב לשלם את היוקר. [ועוד דא"א לחייב את הפועלים, דא"כ השוכר נחשב כאדם המזיק בגרמא, שגרם לפועלים לשלם את היוקר, ואין לו טענת אונס כיון שמתחילה לא סמך עליהם וא"כ ידע שיתכן ולא יעשו את המוטל עליהם ויצטרך להשכיר פועלים אחרים ביוקר]. דו"ק. כך נראה בס"ד.
 
א) בבא מציעא נב. מבואר בגמרא שאסור למכור מטבע שנפסלה לתגר או לחרם (אנס) או להרג.

וכתב רש"י שמרמין בני אדם "ומיראה" קבלוה כו'

ולכאורה טעם זה שייך רק אצל אנס והרג ולא לגבי תגר. ובאמת בכמה ראשונים לא גרסו תגר בגמרא (עיין רמב"ם הלכות גניבה ובאבן האזל שם) אולם עיין רש"י שמבואר להדיא שהיה בגירסתו וצ"ע

ב) בבא מציעא נב. יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בתו כו' והנה בתוספתא הגירסא "יתלנה בצוארו"

וכתב החסדי דוד שצריך לומר בנו או בתו דאם לא כן יש איסור לא ילבש.

ויש לעיין אם כוונתו דאין איסור להלביש קטן בלבוש נקבה או"ד הוי בגד המיוחד לקטנים ולא שייך כלל לאיסור לא ילבש.

ובאמת עיין רמב"ם סוף הלכות עבודה זרה שכתב שבגד המיוחד לאיש ואשה אין בה משום לא ילבש ובקרית מלך (להגר"ח קניבסקי) שם ציין לגמרא ב"מ. נב. צואר בנו או בתו. ועיין ברמב"ם בהלכות גניבה שכתב "צואר בנו" ולא הזכיר בתו.

ועיין תוספות ב"מ מה: וברא"ש כאן ובטוש"ע חו"מ רכז שכתבו "צואר בתו" ולא כתבו בנו. ועיין משנה כלים י"ב ז' "לתלותו בצואר קטנה" ועיין ברמב"ם בפיה"מ שם שכתב שנהגו לתלות מטבע שנפסל בנערות קטנות (ולא כתב נערים קטנים), וברע"ב שם כתב בצואר "בנו" או בתו, והעיר עליו האמת ליעקב דמנ"ל זה , הרי קתני מתני' צואר "קטנה" ותירץ ש"קטנה" קאי אצואר ולא על הילד הלובשו. עיין שם. וצריך עיון בכל זה.
 
אבל איך רבא הורה בחיי רב חסדא רבו ?
כוונתך מצד שאין מורין הלכה בפני הרב?
עי' בחזו"ע ד' תעניות עמ' ו' שכתב:
כתב הרשב"א בחידושיו לשבת (קמא.) דהא דקי"ל אין הלכה כתלמיד במקום הרב, היינו דווקא כשנחלקו פנים אל פנים, אבל אם נחלקו שניהם כשני חולקים בעלמא, הלכה כבתראה.
וכ"כ הרב המגיד (פ"ב מהל' שבת הט"ז).
גם הריטב"א (סוכה ב:) כתב, ומה שאמרו אין הלכה כתלמיד במקום הרב, היינו כשנחלק עמו בחייו ושמע רבו את דבריו ולא הודה לו, אבל כשהתלמיד חלק על רבו אחרי מותו, אדרבה קי"ל דהלכתא כבתראי. (ועיין עוד בחידושי הריטב"א שבת קמא.) וכ"כ הר"ן (בריש סוכה ב.) בשם הגאונים. (וע"ע להר"ן בגיטין ריש פרק המגרש). וכ"כ הרמב"ם בכללי התלמוד כת"י הובא בספר יעיר אזן (מערכת ה' אות ם' [ס']). וע"ע בספרו אהבת דוד דרוש י' לשבת הגדול (בדפו"ח דף פד ע"ג).
וכ"כ מרן הכסף משנה (פ"א מהל' מילה ה"ז), ובבית יוסף (אה"ע ר"ם [ר"ס] קלז).
 
חזור
חלק עליון