בספר הרהורי דברים עמד בזה, באוצר ישנו.בבא מציעא צ:
רש״י ישב לה קוץ בפיה - ואינה יכולה לאכול מן הדישה
מהו - מצוה ליטלה או אין מצוה ליטלה
לכאורה הלשון ״מצוה״ אינו מדוקדק ואולי צ״ל מצווה ודו״ק
עיין כסא רחמים בנוגע שאלה א׳צ. בגמ' כגון שדש לפנים מחומת בית פאגי,
מדוע דווקא שם ולא בירושלים עצמה ?
עוד בגמ' כאן בתרומת מעשר של דמאי,
צ"ע הרי מבואר בגמ' לעיל [נו.] שבאכילת תרומה מחמיר ר"מ בדמאי כמו בודאי ?
עיין ספר שושנים לדודצא: במשנה היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים, בענבים לא יאכל בתאנים,
מדוע צריך לכתוב שני מקרים ?
עיין רש"ש שתמה בזהבבא מציעא צז:
כדאמר רב נחמן כגון שיש עסק שבועה ביניהן ה"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן
בדרך כלל רש״י (או המסורת הש״ס) מציין המקור. כאן לא ציינו כלום. מה המקור להא דאמר ר״נ כגון שיש עסק שבועה?
עיין בספר שפת"ח באוצר אסופת כת"י עמ' 27 שעמד בזה. כב' מחכים אותנו לקח לי הרבה זמן למצוא אבל שווה.בבא מציעא קב.
ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו
מה כוונת הגמרא בהוספת תיבת "בידו" וצ"ב
אולי הכוונה שאת המזוזות לא יטול, אבל את דמיהן יכול ליטול.בבא מציעא קב.
ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו
מה כוונת הגמרא בהוספת תיבת "בידו" וצ"ב
ובמשנה הלכות (חלק ט"ז, סימן צ"ח) כתב וז"ל: "והיות כי נתעכב המכתב חשבתי להוסיף עוד בענין זה מה שדקדקתי בלשון הגמ' ב"מ שכתבו וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו, והנה לשון בידו הוא מיותר ומכופל לכאורה דהיל"ל וכשהוא יוצא לא יטלנה ויצא ומעשה באחד שנטלה ויצא מה לו דוקא בידו, והי' לכאורה ראי' מזה לדעת השאילתות דדוקא ליטלה בידו ואין לו צורך בה להניחה במקום אחר אז אסור ליטלה אבל אם צריכה להניחה בבית אחר הו"ל כמבגד לבגד כיון שיש לו בו צורך ומבגד לבגד נמי כשאין לו בו צורך לכתחילה אין מטילין.בבא מציעא קב.
ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו
מה כוונת הגמרא בהוספת תיבת "בידו" וצ"ב
ראה במהרש"לבבא מציעא קח.
רש״י ד״ה דלא נפקי באכלוזא - שאין יוצאין בעלי בתים עצמן באכלוזא ובאוכלוסא לחפור אלא גובין מעות ושוכרין פועלים
האם כוונת רש״י שאכלוזא היינו אוכלוסא?
יישר כח. אבל רש״י כתב ״באוכלזא ׳ו׳באוכלוסאראה במהרש"ל