הלכה צרופה
Well-known member
שמעתי ממרן הרשל"ץ שליט"א כמה פעמים שאינו חולק על אביו כלל, ואם תמצא מקום שחולק עליו, הרי שמבטל דעתו לדעת אביו.
רציתי לדעת האם אכן כך הלכה למעשה, דהנה יש כמה וכמה מקומות כאלו בהלכה
ואציין כמה מהם:
א. לעניין ברכת על נטילת ידיים בקביעות סעודה על פת הבאה בכיסנין:
בילקוט יוסף (סי' קנח ס"ו – סי' קסח ס"ו) כתב שלא יברך על נטילה זו, ואף שרוב הפוסקים כתבו שצריך לברך, מ"מ כיון שמצינו לכמה פוסקים שכתבו שלא לברך (לבוש ושל"ה) אמרינן ספק ברכות להקל גם נגד רוב פוסקים. וגם אמרינן ספק ברכות להקל גם נגד מרן השו"ע (מרן החיד"א חיים שאל ח"ב סי' טו). אבל מי שמברך יש לו על מי לסמוך כיון שסו"ס יש הרבה פוסקים שכתבו לברך. והוסיף שכן השיב לו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.
אבל צ"ע שמרן בספרו חזון עובדיה (עמ' תקכז בתוכן העניינים) כתב שיש לברך על נטילה זו.
וכן שאלתי את הגאון רבי דוד יוסף שליט"א ואמר לי לברך ללא פקפוק, וכמו שהסיק בספרו הלכה ברורה סי' קסח ס"ו.
ב. מרן הרב זצ"ל ביביע אומר (חי"א סי' יג) כתב דאדם שהחל לאכול פת הבאה בכיסנין, ועתה מחליט לאכול כמות גדולה של קביעות סעודה, שצריך לברך המוציא, שבשעה שבירך חשב בפירוש שלא לאכול 216 גרם...
אמנם רציתי לשאול שהרי בילקוט יוסף הלכות ברכות עמוד קלח כתב להדיא שלא יברך המוציא באופן זה, כיון שיש לזה שם לחם ורק כיון שאין חשוב כ"כ לא קבעו עליו סעודה.
האם להלכה למעשה כדברי מרן זצ"ל, ומסתבר שהרב יצחק יוסף חזר בו, כי חלק י"א לא יצא בזמנו...?
ועוד דוגמאות ואכמ"ל
אשמח לקבל תשובה מהרב שמעון ללוש שליט"א
רציתי לדעת האם אכן כך הלכה למעשה, דהנה יש כמה וכמה מקומות כאלו בהלכה
ואציין כמה מהם:
א. לעניין ברכת על נטילת ידיים בקביעות סעודה על פת הבאה בכיסנין:
בילקוט יוסף (סי' קנח ס"ו – סי' קסח ס"ו) כתב שלא יברך על נטילה זו, ואף שרוב הפוסקים כתבו שצריך לברך, מ"מ כיון שמצינו לכמה פוסקים שכתבו שלא לברך (לבוש ושל"ה) אמרינן ספק ברכות להקל גם נגד רוב פוסקים. וגם אמרינן ספק ברכות להקל גם נגד מרן השו"ע (מרן החיד"א חיים שאל ח"ב סי' טו). אבל מי שמברך יש לו על מי לסמוך כיון שסו"ס יש הרבה פוסקים שכתבו לברך. והוסיף שכן השיב לו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.
אבל צ"ע שמרן בספרו חזון עובדיה (עמ' תקכז בתוכן העניינים) כתב שיש לברך על נטילה זו.
וכן שאלתי את הגאון רבי דוד יוסף שליט"א ואמר לי לברך ללא פקפוק, וכמו שהסיק בספרו הלכה ברורה סי' קסח ס"ו.
ב. מרן הרב זצ"ל ביביע אומר (חי"א סי' יג) כתב דאדם שהחל לאכול פת הבאה בכיסנין, ועתה מחליט לאכול כמות גדולה של קביעות סעודה, שצריך לברך המוציא, שבשעה שבירך חשב בפירוש שלא לאכול 216 גרם...
אמנם רציתי לשאול שהרי בילקוט יוסף הלכות ברכות עמוד קלח כתב להדיא שלא יברך המוציא באופן זה, כיון שיש לזה שם לחם ורק כיון שאין חשוב כ"כ לא קבעו עליו סעודה.
האם להלכה למעשה כדברי מרן זצ"ל, ומסתבר שהרב יצחק יוסף חזר בו, כי חלק י"א לא יצא בזמנו...?
ועוד דוגמאות ואכמ"ל
אשמח לקבל תשובה מהרב שמעון ללוש שליט"א
