מדהים איך מח״ס חן וכבוד הפך אצלך לדעת תורה. כאילו הוא הסמכות העליונה בפסיקה. וכל מי שיודע יותר טוב ממנו, הוא כאין.
השקפה עקומה! היתר מכירה וחשמל בשבת יותר גרועים מפאה נכרית
- סטָטוּס
הוצאת את דבריו מהקשרם. את דבריו הוא כתב במענה לרב משה לוי, שאמר שצריכים ללמוד צניעות מערביות, ועל זה ענה "בושה וחרפה וחוצפה גדולה לדמות את ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש לאנשים אלו בלי לומר המבדיל בין קודש לחול כמה אלפי הבדלות. ודברים אלו הם בטלים מאליהן, שהרי גם בימי קדם שלא היתה פאה נכרית בעולם, היו נשים שלנו הולכות גלויי פנים, וגם יש מהן ששערן נראה חוץ לצמתן, ואלו נשיהם היו מכוסות מכף רגל ועד ראש, וגם מצח שלהן ופיהן ולחייהן הכל מכוסה זולת עין שלהן לבד מגולה, ויימא לי חביבי הכותב הזה, איך ולמה גדולי חכמי ישראל בכל הדורות לא נשאו קל וחומר מהם ומהדת שלהם ולא גזרו על הנשים שלנו לעשות כמעשיהן? הא ודאי שאין שום קשר ודימוי להם כלל, אלא האמת דאצלם האנשים יודעים בעצמם וגם בנשותיהם שהם שטופי זמה, ומחליפין גברים ונשים כחליפות שמלות, וגם עתה אחרי כל הכיסויים הנזכרים, רק בעין הרע שנשאר גלוי, הם קורצות ורומזות והולכות לזנות".
אולי כוונתך להסכמת בעלי הפשקווילים. גדר זה הופיע בתקנונים ובפשקווילים ולא בתשובות הלכתיות (ומקורו בתקנון של צה"ל לחיילות... אין לו שום מקור ביהדות).
נהיגת אשה ברכב וגם דעתו של הרב בן ציון אבא שאול בפאה
הנה בשו״ת הראשון לציון ח״ב אבה״ע ס״יג כתב לגבי אם אשה מותר לה ללמוד נהיגה. ולשונו התם בהתחלה: אשה המקילה ללמוד נהיגה ועושה כן לצורך פרנסתה צריכה להקפיד וכו׳. ולכאורה מהלשון ״אשה המקילה״ ש״מ שיש חומרא מסוימת בעניין, או שיש פוסקים הכותבים להחמיר ומקילים לצורך פרנסה וע״ז קאי הראשל״צ, אך בין להך...
forum.moreshet-maran.com
אברהם אוחיון
Active member
מרבית בני הישיבות ההולכים עם פא"נ הפוסק הספרדי שלהם גם בשאר עינינים הוא הגרב"צ [ויש שפוסקים כמו המשנ"ב והחזו"א במקום שהשו"ע לא נחלק להדיא] וכל הדוגמאות שהבאת הם הנהגות בעלמא ולא מעיקה"ד וזה שאין נוהגים כן אינו אומר מאומה כפי איך שפוסקים.
זה בדיוק מה שכתבתי, כך שאני לא מבין את תגובתך.
עיקר הערתי בשורה השנייה היא, שהתפשטות הפאה בציבור החרדי, הוא מחמת שהדבר נעשה כהיתר לאנשים ולא טורחים אפילו לברר דעת תורה כדבעי. בפרט בדברים כאלו שיש מתירים ויש אוסרים, והדבר לא פשוט כלל ועיקר.
לעומת זאת יש כאלו שבאמת רוצים לקיים רצון ה׳ יתברך ודעת תורה, ומבררים אצל רבם את דעתו. ואם דעתו להיתר, הם יכולים לסמוך עליו. אם לאיסור, אסור לאשתו להניח פאה.
וכל מי שמקיים ההיפך, וסוברים בדעתם ״כיון שיש מתירים״ ו״ספר חן וכבוד מביא 200 מתירים״ או ״יש קושיות על הגר״ע״, מסופקני אם יראי ה׳ יקראו.
אין חובה ללכת כפוסק מסויים בכל דבריו (וגם אם תרצה אין זה אפשרי, כי הגר"ע יוסף כבר שבק חיים לכל חי ואין מסתמכים אלא על פוסקים "שהולכים בשיטתו" וגם ביניהם יש לפעמים מחלוקות. וגם כשהיה חי, לא היה אפשרי לברר עמו כל הלכה כי לא כל אחד יכל להיכנס אליו).
וראה בתשובת הר"י בן הרא"ש בשו"ת "זכרון יהודה" (סי' נ"ד), הובאו דבריו בספר "עין יצחק" למרן הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א (חלק ג' עמ' נ"ה), ש"אין חיוב לילך אחר חכם אחד, וגם במיעוט נגד רבים יכולים לנהוג כדעת המיעוט, דהפס' אחרי רבים להטות אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים, אבל מי שמחבר ספר בענין דינים והוראות, שאם רובו כדין נלך אחר כולו, חלילה וחס? שאין לך אדם, אפי' בזמן הזה שהלבבות אטומות, אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו, שלא יהיו רוב פסקיו כדין, ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות בית דין. וראה עוד בלשונו שם, דמשמע שאי אפשר לנהוג בכל ההלכות כחכם אחד, דשמא פעם אחת טעה" [ע"כ לשון "עין יצחק" שם. וכתב שעכ"פ אין ללמוד מזה לפסוק כנגד השו"ע, שהתקבלו הוראותיו].
וראה במשנה באבות (פרק א' משנה ט"ז) "עשה לך רב", ופירש שם רבינו עובדיה מברטנורא "אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב". וכ"כ הרשב"ץ בספרו "מגן אבות", "אם באה הוראה לפניך ונסתפקת בה". וכן ברמב"ם שם, "כאומרם בירושלמי זיל אייתי לי זקן מן השוק דאסמוך עליו, ואשרי (ואתיר) לך". וכוונתו שבעל ההוראה ישתף עמו עוד בעל הוראה, כדי להינצל מטעות. וגם אין כיום דין של "מרא דאתרא", שהרי בכל עיר ועיר יש עדות שונות, ספרדים אשכנזים ותימנים, וגם ביניהם יש בעלי שיטות שונות בהוראה.
וראה מה שכתב בחיי מוהר"ן (סי' תמ"ד) לרבי נחמן מברסלב, שרצה לעשות את תלמידו רבי נתן אב"ד בקהילה מסויימת, והיה רבי נתן חושש שמא ישגה בהוראה, ואמר לו רבי נחמן שאם יש פוסק אחד (מהאחרונים) שמתיר, אפשר לסמוך עליו ואין לו מה לחשוש כלל. וקל וחומר בנדון דידן, שיש למעלה ממאה פוסקים המתירים, שאין מקום לחשוש לדעת האוסרים.
וראה בגמ' (ראש השנה יד:), "לעולם הלכה כדברי בית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא, אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון". ופירש רש"י שם, "מקולי בית שמאי כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל, ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל... והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל - רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל, והאוחז בחומרי שניהם - כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך, אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו - אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל".
וכתב מרן הגאון רבי שלום משאש, שגם מי שנוהג לפסוק תמיד כרב זה או אחר, צריך ללמוד את הסוגיא כראוי, ולעיין בדברי הפוסקים המתירים, שמא הלכה כמותם. וזה לשונו בשו"ת שמש ומגן: "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית". ובתשובה שכתב לאחר מכן, ביאר את כוונתו בדבריו הנ"ל: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים... נתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי, שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם". עכ"ל. וכל ת"ח צריך לשאוף להכריע בעצמו מתוך דברי הפוסקים האחרונים כמי ההלכה, ורק בדין המסופק עליו ואינו יודע להכריע, ישאל את הפוסק המקובל עליו.
ובירחון "אספקלריא" (157, עמ' ק"י) כתב הרב שמואל בלויא וזה לשונו: "ראיתי פעם בשם מרן הגרש"ז אויערבאך, שבעבר כל אחד היה לומד הלכה בעיון בעצמו, ובשאלות שלא היה מצליח להגיע למסקנה, היה שואל רב. וכך כולם היו מרוויחים; הלומד היה מרוויח שהוא יודע המקורות והשיטות, והרב היה מרוויח שהשואל היה עוזר לו להגיע למסקנה הנכונה. היום שואלים מיד את הרב, וכך גם השואל אינו יודע הסוגיא, והרב אינו מקבל את העזרה מהשואל כיצד להכריע".
כעין זה הובא בקונטרס יד כהן (חומר בקודש, עמ' 145) בשם ספר "בתורתך" (פרק מ"ה) מהגר"מ לוי זצ"ל, וזה תורף דבריו: "שיטה זו - להחליט על רב מסויים, וכמוהו ללכת בכל פסיקותיו והוראותיו - אינה נכונה, כיוון שלכתחילה המצב הראוי היה שכל אדם שנתקל בשאלה הלכתית ישב ללמוד את הנושא הדק היטב, ויפסוק לעצמו איך שדעתו נוטה, בהתאם לכללי ההוראה. ואם לאחר שלמד את הנושא עדיין מסופק בדעתו, יחמיר על עצמו. ההליכה לפי פוסק מסויים כהלכה למשה מסיני בבחינת "עשה לך רב" מיועדת רק לנשים וקטנים ועמי הארץ שאינם מסוגלים לפסוק לעצמם, לגבם שייך "להסתלק מן הספק". אך אברכים ובני תורה שהם בני סמכא לבדוק את הדין, אינם רשאים להשתמט בטענה זו, שהיא עצת היצר". עכ"ל.
מי מתיר זאת?
הגריש"א בהסרטה לא מראה על הכתף?
אם הוא הפוסק שלהם שיעשו מה שהוא אומר. ההחלטה מה הנהגה ומה לא, היא בדיוק הבעיה עליה אני מדבר, מה שנוח זה הלכה, ומה שלא זה הנהגה...
מח״ס חן וכבוד סך הכל מאסף קושיות שכבר הקשה הרב משאש, הוא לא מחדש באמת שום דבר. אך כבודו טורח לציין שמח״ס חן וכבוד ציין אותם בכבוד והדר.
כל זה נובע מזלזול בכל אלפי ישראל המתירים, ורבותיהם.
ואם מישהו היה כותב משפט כזה ש"התפשטות המטפחת המגלה "שתי אצבעות" בציבור החרדי הוא מחמת שהדבר נעשה כהיתר לאנשים ולא טורחים לברר דעת תורה כדבעי" היית מוחה בכל תוקף על כבודו של הגר"ע יוסף (ובצדק).
ולמרות שפוסקים רבים כתבו בחריפות גדולה מאוד על המנהג הזה, ועל הנתלים במהר"ם אלשקר (שלא דיבר כלל על גילוי הראש אלא על שערות היוצאות מהכיסוי), וכו'. אבל אתה פוסק כהגר"ע ומבחינתך הוא בירר את ההיתר היטב, והוא דעת תורה.
הוא מראה על אמצע היד, מקום הנחת התפילין, פאה כזאת היא די חריגה במחוזות החרדיים. ולכן כאשר עשו תעמולה מדבריו והסתובבו ברחובות עם הקרנה של מה שאמר, השמיטו את התמונה הזו כדי שלא יובן מהוידאו שרק זה הוא פריצות.
אבל זה בדיוק היפך מה שכתבתי. למה אתה לא קורא מה שכתבתי? מי שרבו הורה לו שמותר, אז מותר. מי שסומך בדעתו ש״רבו מתיר״, הוא מזלזל בעצמו.
חבל לקחת חצי מדבריי ולהבין היפך מחצי דבריי השניים.
כלל לא הבנת את דברי @ע״ה סט
הוא דיבר על אנשים שלוקחים את דברי מרן כפלסתר. מקילים בכל מקום שמרן מתיר, אך במקום שזה לא מסתדר להם, הם פוזלים לכיוון פוסקים אחרים שמתירים. ואין לך זילות גדולה מזו, שמקלים הן במקום שמרן מתיר והן במקום שמרן לא מתיר. תראה לי חזו״אישניק אחד שעושה זאת.
זו התנהגות עמי ארצות ולא התנהגות בני תורה.
שטויות לשמה. במחילה. גם אם זו באמת הייתה כוונתו. להוכיח שהגר״ע מתיר מתוך דבריו עצמו? או מתוך קושיה על דבריו? אין שטות גדולה יותר מזו.
אין קשר, השלטי גיבורים הביא ראיה ממסכת שבת ס"ד, והמג"א הביא ראיה מחוטי שיער שם בדף נ"ז.
אברהם אוחיון
Active member
לא להוכיח "שהגר"ע מתיר", זה אין צריך להוכחה כי הגר"ע התיר... לגרושה ואלמנה מפורש ביביע אומר (תוך הסתמכות על הפוסקים המתירים שכיום ממציאים שהתירו בחצר, או ממציאים שחזרו בהם, וכו' וכו') ולנשואה כמובא כמה וכמה פעמים במעין אומר חלק י"ב (וגם אם תאמר שלא דק, כמה פעמים אפשר לתרץ תירוצים כאלה) וכן להתחתן עמה לכתחילה על דעת זה שאולי כל חייה תלבש פאה, כידוע וכמפורסם שבזה לא מפיו של הרב נקי אנחנו חיים.
והשאלה היא איך זה מתיישב עם זה שהוא אסר בפועל לכולי עלמא, וגם זעק בדרשותיו למגדר מילתא, ועל זה הביא מח"ס חו"כ את המכלול של כל הסוגיה מרחבי יביע אומר - איך הוא התייחס לדת יהודית, למראית העין, לבחוקותיהם, למנהג, לפריצות בשיער, וכו'. ואין כאן שום "קושיות" אלא העמקה בתורתו.
ייתכן שזו בעיה בדרך התנסחותי?
@עובר ושב כותב כי מח״ס חן וכבוד רוצה להוכיח שהגר״ע ״מתיר״ מתוך קושיות על דבריו. ועל זאת כתבתי שטות גמורה.
- סטָטוּס
