ב"ה
שלום וברכה,
כנראה הכוונה בתחילת השאלה שקשה להתפלל "ערבית" מבפלג המנחה.
על כל פנים, נראה שלמעשה כבודו יוכל לכתחילה להדליק בצאת הכוכבים, אף שעדין לא התפלל ערבית, ואין בזה משום תדיר, משום דבכה"ג אמרינן חביבא מצוה בשעתה, כמבואר במאור ישראל ח"ג (עמ' של).
ואצרף מכתב שהשבתי בזה בעניותי, בדעת מרן רבנו הגדול זיע"א בדין זה, שמא יהיה לתועלת:
ב"ה
ה'תשע"ז
אם להקדים ערבית ביחיד בשביל נר חנוכה בצאה"כ
לכבוד,,,
בדבר מה שהבאת לפני הקלטה עתיקה משיעור של מרן זיע"א, שאומר שם בזה"ל: ולכן המסקנא היא, שאדם שיש לפניו שני דברים, תפילת ערבית והדלקת נ"ח, יקדים תפילת ערבית. מפני שפרסומי ניסא לא הולך מידו, ועדיף שלא ללכת לחפש לו מנין, אפילו שיתפלל ביחיד, כדי שיקיים מצות נ"ח בחצי שעה ראשונה. שאם יש חשש שעד שהוא ילך יעלה ויבא ויגיע ויחזור עוד פעם הביתה אז יפסיד זמן של הדלקת נ"ח שבחצי שעה ראשונה, אז זה לא טוב לעשות ככה שיצא שכרו בהפסדו, אלא יתפלל יחיד בבית, ותכף ומיד ידליק נ"ח. וזה באקראי, אבל החכם עיניו בראשו יקדים להתפלל מנחה וערבית עם הציבור, ומיד אחרי תפילת ערבית ילך יעשה הדלקת נ"ח בבית שלו. כך פוסק הכנה"ג, כ"כ ג"כ השבות יעקב, לאפוקי ממגן אברהם, שהמ"א אומר שמדליקין קודם נ"ח ואח"כ תפילת ערבית, אבל השבו"י דוחה אותו מהטעם שהזכרתי, וגם כך אומר הכנה"ג שכך הוא נוהג, וגם האחרונים הסכימו כמו דעת הכנה"ג שכך צריך להיות. דהיינו שקודם תפילת ערבית, ואח"כ מדליק נרות חנוכה. עכל"ק.
ומהקלטה זו רצית להביא סיוע וראיה למה שדקדקת מדברי מרן זיע"א בחזו"ע חנוכה (עמ' עב סוף טור ב), שכתב לעיין בכמה פוסקים וכתב אח"כ "וכן עיקר", ובדברי אחד מהפוסקים שציין שם (איני זוכר מיהו) מבואר להדיא שיקדים ערבית ביחיד וידליק נ"ח תוך חצי שעה מצאת הכוכבים. ומכאן למדת שכן דעתו של מרן זיע"א בחזו"ע להלכה ולמעשה.
הנה אף דלפום ריהטא דברי מרן זיע"א בשיעורו הנזכר מכריחים שכן היתה דעתו להלכה ולמעשה, אולם אחר העיון בס"ד בספריו שנכתבו לאחר מכן יש להוכיח שאין דעתו כן, ומינה לדבריו בחזו"ע.
דהנה בספר מאור ישראל ח"ג (טבעת המלך עמ' שכט-של) האריך מרן זיע"א להוכיח, שיש להקדים תדיר לפרסומי ניסא כאשר בידו לקיים שניהם. ואח"כ כתב (עמ' שכט טור ב): ומעתה מי שבא לביתו בלילה, ולפניו תפלת ערבית והדלקת נר חנוכה, תפלת ערבית קודמת, שהיא תדירה, ואח"כ ידליק נר חנוכה. ועוד שבתפלת ערבית יש מצות עשה דאורייתא של קריאת שמע, ויש להקדימה למצות נר חנוכה דרבנן. וכ"כ בשו"ת שב יעקב (חאו"ח סי' כב), שיש להקדים תפלת ערבית להדלקת נר חנוכה, הן מטעם דתדיר קודם, והן מטעם דאיכא מצות ק"ש שהיא דאורייתא. ע"ש. וכו'. (כאן האריך טובא בדברי הפוס' בזה, ואח"כ בעמ' ש"ל טור ב סו"ד ראשון כתב), ומיהו בבית הכנסת שמדליקים נ"ח ומברכים משום פרסומי ניסא, יש להקדים הדלקת נ"ח לפני תפלת ערבית. וכן מבואר בארחות חיים (הל' חנוכה אות יז) וכו'.
"ונראה שאם הגיע לבית מיד עם צאת הכוכבים יקדים להדליק נרות חנוכה, שהיא מצוה בזמנה, וחביבה מצוה בשעתה (פסחים סח.), ואח"כ יתפלל ערבית שזמנה כל הלילה". עכל"ק. ונמצא שמחלק להדיא בין מי שבא לביתו רק אחר סוף חצי שעה מצאה"כ, שבזה לא ידליק עד שיתפלל קודם ערבית, משום תדיר. לבין מי שהגיע לביתו בצאה"כ, שבזה קודם ידליק ואח"כ יתפלל במנין כראוי, והיה טעמו, דתוך חצי שעה מצאה"כ יש טעם יסודי יותר, "דחביבה מצוה בשעתה", וכנגד זה ל"א תדיר קודם.
ולפע"ד דברי מרן זיע"א במאור ישראל הנ"ל ברורים מאוד דאמרינן חביבה מצוה בשעתה, והמעיין שם יראה עין בעין שכתב זאת אחר שהביא כל דברי הפוסקים שהזכיר בהקלטה הנ"ל ויותר מהמה בכפל כפליים. ולכן אחר המבואר במאו"י הנ"ל, שוב לפע"ד אין בהקלטה זו שום נ"מ לענין דינא, אחר שקיים בעצמו הדר הוא לכל חסידיו.
ובאמת שגם בחזון עובדיה חנוכה (עמ' עא), נראה דאדרבא הדברים מפורשים להדיא, גם בהלכה למעלה וגם במקורות. שכבר פירש שיחתו שכל עיסוקו אינו אלא במי שהגיע לביתו בלילה "בשעה מאוחרת", וזה מחזק את מסקנתו שבמאו"י הנ"ל. דאם נאמר שיש כאן חזרה ממאו"י, וס"ל אפי' תוך חצי שעה להקדים ערבית, אין זה נכון לכתוב מי שהגיע לביתו "בשעה מאוחרת" בלילה וכו', שהרי אפילו הגיע בשעה מוקדמת הדין כן. אלא ודאי שלגבי שעה מוקדמת בכוונה מכוונת לא דן בזה כלל, וכמבואר במאו"י הנ"ל, שאז יש סברא אחרת של חביבה מצוה בשעתה, ולכן לא התחיל לדון אלא על מי שבא בשעה מאוחרת. ובאמת שגם במאו"י לא הביא דעות הפוסקים בזה ולא נו"נ בזה כלל, רק כתב זה כדבר פשוט וברור דבכה"ג שחביבה מצוה בשעתה אין מה לדון מדין תדיר.
וגם אם יש מקום לצדד שבחזו"ע שוב נסתפק בזה, או שסבר שתדיר וחביבה מצוה בשעתה שוים במעלה, ולכן משך ידו מדין זה, מ"מ לדידן אין לנו לעזוב דברים המפורשים במאו"י בשביל דברי נביאות והשערות בחזו"ע בדברים שאינם מבוארים כלל, וכ"ש שאם שניהם שוים לטובה לפנינו, אדרבא יש להקדים נר חנוכה ע"מ להרויח תרתי, נ"ח בזמנה לכתחילה, וגם תפילה בציבור אח"כ. ופשוט.
ומ"ש מרן בחזו"ע עמ' עב "וכן עיקר", הדבר ברור ופשוט לכל רגיל בספריו ולו במעט, שאינו מכריח כלל ועיקר דקאי לכל מה שמבואר בתוך תשובת אותו פוסק אחרון שהזכיר שם בסמוך לתיבות אלו, רק לעצם הסברא שמסתייע ממנו לנידונו. ובפרט שלהדיא פתח דבריו במי שבא בשעה מאוחרת וכנ"ל, שזוהי ראיה גמורה שלא בא לדון אלא בכה"ג, אבל קודם לכן אין דיון כלל, שהוא זמן ההדלקה לכתחילה. ומה גם שהפוסק הסמוך לתיבות וכן עיקר הוא השואל ומשיב רביעאה, ושם מבואר רק הדין של תדיר ופירסומי ניסא הי מנייהו עדיף, אבל לא מבואר כלל מה הדין בתוך החצי שעה של ההדלקה ע"ש.
שוב העירוני דלכאורה סיוע גדול לנידון דידן מחזו"ע חנוכה (עמ' קעט-קפ), וביבי"א שציין בסופו, ושעדיין יל"פ בזה. אולם אחר העיון שם במחכ"ת אין משם ראיה לנ"ד, ואף בהערות דן שם מטעמים אחרים ולא נגע כלל בדין תדיר, והיינו טעמא לפע"ד מפני שעיסוקו אם בער"ש יקדים חנוכה או מנחה, והרי זמן המנחה כבר הגיע ואילו זמן מצות נר חנוכה עדין לא הגיע עד צאה"כ, (אף שמקדימים ההדלקה בפועל באין ברירה משום איסור שבת), ולכן לא שייך לדון בזה משום תדיר, משא"כ מצאה"כ ואילך אז מתחיל הנידון שמא תדיר קודם. ודו"ק. אולם עכ"פ כאמור דעת מרן זיע"א דשפיר אמרינן בכה"ג חביבא מצוה בשעתה, ורק אחר חצי שעה מצאה"כ יש לדון על ערבית משום תדיר, וכנ"ל בארוכה בס"ד.
ונמצא למסקנא שבמאור ישראל יש חזרה ברורה ממה שאמר בתושבע"פ, ושם הוא בירור מקיף אחר שהביא כל דברי הפוסקים דס"ל תדיר קודם והכריע כמותם, ובכל זאת סיים שכל זה אינו אלא אחר חצי שעה ראשונה, אבל קודם לכן חביבה מצוה בשעתה. ובחזון עובדיה חנוכה מתחזקת חזרה זו ומקבלת קיום והנפק, ע"י שקובע בירור והלכה זו של תדיר לכל ארכו ורחבו דוקא במי שבא בשעה מאוחרת לביתו, והרי אלו שני כתובים הבאים כאחד בתורה שבכתב, והן הן עדיו. זהו הנלפע"ד בפתגם דנא בס"ד,
הצב"י שמעון ללוש ס"ט
