ב"ה
שלום וברכה,
מרן זצ"ל הביא שם (בחזו"ע תרו"מ עמ' קל) דברי הרב מנחת שלמה בצירוף דברי הרב נודע ביהודה, והמעיין במקור הדברים במנחת שלמה יראה שלכאורה דבריו לגבי טבל הבלוע בכלי, אינם שייכים לפירות שבישל בכלי לאחר זמן הביעור, שהרי שם כל עיקר טעמו מחמת שאין הטבל "איסור" כדי שנגזור בו אינו בן יומו אטו בן יומו, אלא שהוא "צריך הפרשה", ולכן כשהוא בן יומו מותר לבשל בו, רק שיפריש אח"כ, וכשאינו בן יומו יבשל בו, וכיון שנפסל מאכילה שוב לא יתחייב בהפרשה. משא"כ בפירות שחל עליהם "איסור", אפילו שהוא איסור דרבנן לא מהני, ע"ש.
אולם הטעם השני שצירף דברי הנודע ביהודה דבאיסור דרבנן לא גזרו אטו בן יומו, דהו"ל גזירה לגזירה, לכאורה זה מועיל אף בפירות לאחר זמן ביעור, ולכן נראה שבשעת הדחק שקשה להגעיל, יוכל לבינתיים להסתמך בזה על הגאון נודע ביהודה, ובהזדמנות הראשונה שיתאפשר, יכשיר את הכלים כדת.
בברכה רבה
שלום וברכה,
מרן זצ"ל הביא שם (בחזו"ע תרו"מ עמ' קל) דברי הרב מנחת שלמה בצירוף דברי הרב נודע ביהודה, והמעיין במקור הדברים במנחת שלמה יראה שלכאורה דבריו לגבי טבל הבלוע בכלי, אינם שייכים לפירות שבישל בכלי לאחר זמן הביעור, שהרי שם כל עיקר טעמו מחמת שאין הטבל "איסור" כדי שנגזור בו אינו בן יומו אטו בן יומו, אלא שהוא "צריך הפרשה", ולכן כשהוא בן יומו מותר לבשל בו, רק שיפריש אח"כ, וכשאינו בן יומו יבשל בו, וכיון שנפסל מאכילה שוב לא יתחייב בהפרשה. משא"כ בפירות שחל עליהם "איסור", אפילו שהוא איסור דרבנן לא מהני, ע"ש.
אולם הטעם השני שצירף דברי הנודע ביהודה דבאיסור דרבנן לא גזרו אטו בן יומו, דהו"ל גזירה לגזירה, לכאורה זה מועיל אף בפירות לאחר זמן ביעור, ולכן נראה שבשעת הדחק שקשה להגעיל, יוכל לבינתיים להסתמך בזה על הגאון נודע ביהודה, ובהזדמנות הראשונה שיתאפשר, יכשיר את הכלים כדת.
בברכה רבה
ואם הכלים הם של אחר. השאלה לגבי התארחות אצלו.
והשאלה גם על דבר חריף שיכול להיות שמשתמשים בו בכלים הללו.
ב"ה
זה כמו שעת הדחק, בפרט אם יש חשש של כבוד הבריות או מחלוקת,
ובפרט שיש לומר דאחר שבישלו בו עוד מאכלים נוספים של היתר, יש בזה עוד סברות להתיר שמא כהראב"ד דלעולם משערינן באומד יפה כמה פלט, ושמא כמהרש"ך שבכלים משערים כנגד הבלוע, וכמ"ש מרן זצ"ל צירופים אלו ביבי"א בכ"ד, ומהם בח"ד חיו"ד סי' ג. (ושם בהמשך התשובה דפעמים יש להחמיר עליהם בהוראת שעה, ע"ש ותרו"ץ).
זה כמו שעת הדחק, בפרט אם יש חשש של כבוד הבריות או מחלוקת,
ובפרט שיש לומר דאחר שבישלו בו עוד מאכלים נוספים של היתר, יש בזה עוד סברות להתיר שמא כהראב"ד דלעולם משערינן באומד יפה כמה פלט, ושמא כמהרש"ך שבכלים משערים כנגד הבלוע, וכמ"ש מרן זצ"ל צירופים אלו ביבי"א בכ"ד, ומהם בח"ד חיו"ד סי' ג. (ושם בהמשך התשובה דפעמים יש להחמיר עליהם בהוראת שעה, ע"ש ותרו"ץ).
תודה רבה הרב.
איך מתייחסים הרב לחריף? זה לא יותר בעייתי בפליטה? למשל מה שהרב כתב לעניין אינו בין יומו בדעת הנודע ביהודה, אם זה חריף אז המצב יותר בעייתי? או שעדיין כיוון שזה אינו בן יומו ודרבנן קיל טפי לנודע ביהודה?
ב"ה
חריף זו מחלוקת ראשונים אם מחליא לשבח או דבעינן דוקא קורט של חלתית,
ומרן הש"ע לכאורה סותר עצמו מסי' צו ס"א בסתם, לסי' קג ס"ו, וביאר ביבי"א ע"פ האחרונים שבסי' צו איירי בהיתרא ומשום דאיכא נמי נ"ט בר נ"ט, לכן היקל כמ"ד דלא מחליא, ואילו בסי' קג איירי באיסורא דליכא לטעמא דנ"ט בר נ"ט, לכן חייש לאוסרים כל חריף משום מחליא,
ולפ"ז י"ל עוד, דהני מילי בדוארייתא ראה מרן לחוש בדאיסורא, אבל בדרבנן הו"ל ספד"ר ולקולא.
ואמנם בנ"ד למעשה כשמדובר בחריף, יש יותר משקל להחמיר בתורת חומרא, אבל עדין שורת הדין בשניהם תהיה להקל ונ"מ לשעה"ד.
חריף זו מחלוקת ראשונים אם מחליא לשבח או דבעינן דוקא קורט של חלתית,
ומרן הש"ע לכאורה סותר עצמו מסי' צו ס"א בסתם, לסי' קג ס"ו, וביאר ביבי"א ע"פ האחרונים שבסי' צו איירי בהיתרא ומשום דאיכא נמי נ"ט בר נ"ט, לכן היקל כמ"ד דלא מחליא, ואילו בסי' קג איירי באיסורא דליכא לטעמא דנ"ט בר נ"ט, לכן חייש לאוסרים כל חריף משום מחליא,
ולפ"ז י"ל עוד, דהני מילי בדוארייתא ראה מרן לחוש בדאיסורא, אבל בדרבנן הו"ל ספד"ר ולקולא.
ואמנם בנ"ד למעשה כשמדובר בחריף, יש יותר משקל להחמיר בתורת חומרא, אבל עדין שורת הדין בשניהם תהיה להקל ונ"מ לשעה"ד.
ב"ה
ודאי שיש בזה הכלל דסתם כלים אינם בני יומן.
ודאי שיש בזה הכלל דסתם כלים אינם בני יומן.
אני שוב יסביר לראות שהרב הבין את כוונתי:
אני מתכוון לשאול, האם רק במקרה שיודעים בודאות שהכלים לא בני יומן, אז נוכל לסמוך על הנודע ביהודה, ולסמוך שבדרבנן (ביעור) הש"ע אולי יקל בחריף וכו'.
או שגם אם אין מושג לגבי אם עברו 24 שעות משימוש האסור גם כל הקולות הנ"ל יתפסו כי סתם כלים אינן בני יומן?
ב"ה
אכן גם בנ"ד א"צ בודאות שאינן ב"י, דחזקה גמורה היא סתם כלים אינם בנ"י ומהניא גם בנ"ד.
אכן גם בנ"ד א"צ בודאות שאינן ב"י, דחזקה גמורה היא סתם כלים אינם בנ"י ומהניא גם בנ"ד.
@הרב שמעון ללוש כעת ראיתי התייחסות מפורשת ראשונה של אחד הספרים בנושא. הלא הוא הספר מאמר מרדכי שביעית של הרב מרדכי אליהו זצל:
ההערות:
ההערות: