התשובה הנכונה [ולבסוף תשובה נכונה נוספת שענו כאן]:
כאשר חשב מחשבת פיגול באחת ממלאכות הדם - לדוגמא בשחיטה או בקבלה כו' חשב מחשבה להקטיר או לאכול מהבשר
חוץ לזמנו - הרי הקרבן פיגול ומתחייב כרת.
ואם כעת יחשוב מחשבה
נוספת - לדוגמא בעת ההולכה - מחשבת חוץ למקומו [שזו מחשבת פיסול - הפוסלת את הקרבן אך לא מפגלתו] שזה אומר - לאכול או להקטיר
חוץ למקומו - הרי מחשבה זו מוציאה את הבשר מידי פיגול, ואוכלו לא יתחייב כרת!
הרי לך שעבירה נוספת שעשה - מחשבת פסול בקרבן - מוציאה אותו מחיוב כרת שהיה בו בעקבות מחשבת הפיגול!
הביטוי "מחשבת פסול מוציאתו מידי פיגול" מתייחס לעיקרון הלכתי: הכהן, שעובד על קורבן, יכול לבטל פסול שהוכנס על ידי מחשבה רעה (פיגול) על ידי התמקדות במחשבה "לשמה" (לשם ה') בשלב מאוחר יותר, וכך להציל את הקורבן מלהפוך ל"פיגול" (תועבה).
מקור הדברים מהמשנה בזבחים [פ"ב, משניות ג-ד-ה]
זה הכלל: כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק – לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר –
- חוץ למקומו – פסול ואין בו כרת.
- חוץ לזמנו – פיגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצוותו.
כיצד קרב המתיר כמצוותו?
- שחט בשתיקה, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
- או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק בשתיקה;
- או ששחט וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו – זה הוא שקרב המתיר כמצוותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצוותו?
- שחט חוץ למקומו, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
- או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק חוץ למקומו;
- או ששחט, קיבל, והילך, וזרק חוץ למקומו;
- הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
- או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק שלא לשמן;
- או ששחט, קיבל, והילך, וזרק שלא לשמן – זהו שלא קרב המתיר כמצוותו.
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ – פסול ואין בו כרת.
תשובה נכונה נוספת של
@נאור שמעון -
מי שעבר על מעביר בנו במולך שרק מקצת בניו חייב אבל אם העביר כל בניו פטור, והתחייב כרת, ולאחמ"כ העביר כל בניו - עבר עבירה אך כעת פקע ממנו חיוב הכרת, שהחיוב הוא על מעביר מקצת בניו ולא כל בניו. [כעת במחשבה שניה - אכן נפטר ממיתת ב"ד, אך עדיין צריך הוכחה שנפטר בזה גם מכרת?]
