רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ט משגגות ה"ג כתב וז"ל: "בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה, היא לוקה והוא מביא קרבן, ויראה לי שאינו מביא עד שיגדיל ויהיה בן דעת"
רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ט משגגות ה"ג כתב וז"ל: "בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה, היא לוקה והוא מביא קרבן, ויראה לי שאינו מביא עד שיגדיל ויהיה בן דעת"
רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ט משגגות ה"ג כתב וז"ל: "בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה, היא לוקה והוא מביא קרבן, ויראה לי שאינו מביא עד שיגדיל ויהיה בן דעת"
רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ט משגגות ה"ג כתב וז"ל: "בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה, היא לוקה והוא מביא קרבן, ויראה לי שאינו מביא עד שיגדיל ויהיה בן דעת"
איני יודע על רש"י, אני יודע שהראב"ד חולק, וכן המאירי, המאירי נוקט שדברי הגמ' באו לחייב את השפחה במלקות, ולא את הקטן בקרבן.
[ה"ז כגדול שבא על א"א קטנה בת יותר מג' שנים שמתחייב בחנק, אך היא פטורה מחמת היותה קטנה].
איני יודע על רש"י, אני יודע שהראב"ד חולק, וכן המאירי, המאירי נוקט שדברי הגמ' באו לחייב את השפחה במלקות, ולא את הקטן בקרבן.
[ה"ז כגדול שבא על א"א קטנה בת יותר מג' שנים שמתחייב בחנק, אך היא פטורה מחמת היותה קטנה].
קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר הרי זה נזיר ומביא קרבנותיו ואף על פי שעדיין לא הביא שתי שערות כשאר הנדרים והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר אע"פ שלא בא לעונת נדרים ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ודבר זה הלכה מפי הקבלה הוא ואינו נוהג בשאר נדרים.
הלכה יד
כיצד האב שאמר לבנו הקטן הרי אתה נזיר או שאמר בני פלוני נזיר או הרי זה נזיר ושתק הבן הרי זה נזיר וחייב האב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות ואם נטמא מביא קרבן טומאה וכשישלים נזירותו מביא קרבן טהרה כשאר הנזירים הגדולים.
למעשה הלכה י"ג אינה פתרון לחידה, שעסקה בבן 10 שנים, והלכה י"ג עוסקת בהגיע לעונת נדרים - שהוא בן 12. אך הלכה י"ד אכן מהווה פתרון נוסף לחידה - ששם איירי גם בלא הגיע לעונת נדרים. [רק שצריך עיון שם בסוגיא האם החיובא רמיא על האב או על הבן]
