מתגעגע
Active member
כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.
א] ואומרו כל דצריך ייתי ויפסח, נראה לי דאתייא כהא דאמרן (פסחים פט:) הממנה אחרים על חלקו ולא ידעו בהם בני החבורה, הרי בני חבורה רשאים ליתן לו חלקו אחר שיצלה בעת האכילה, ובני החבורה אוכלים משלהם, והוא אוכל חלקו עם האחרים שמנה עליו בחבורה שנייה. ואין ספק כי אלו שנמנו עמו מבלי דעת כל בני החבורה, הלא הוא מפני שאין להם, ולכן תקנו שיאמרו כולם כל דצריך ייתי ויפסח, כלומר אם יש שנמנו עם אחד מבני החבורה מפני שאין להם ומתביישין לבא, כדי שלא נדחה לאותו שמנה אותם עמו מעמנו, ונאמר לו טול חלקך ולך עם אותם שמנית, הרי אנו אומרים שאנו מפוייסין בדבר, ויבא ויאכל עמנו בחבורה, כיון שנמנה קודם השחיטה, עם היות שלא הגיד לנו דבר. וזה אצלי דבר אמיתי מתיישב על לב.
אך קשה כי אם הלשון הזה נאמר על הפסח בלבד, למה לא מחקו אותו כמו שמחקו "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כלו צלי", מאחר שאין לנו עתה קרבן פסח עד ישקיף וירא ה' מן השמים, ואפשר שזה הלשון של ייתי ויפסח כולל לקרבן פסח ולכל עניני הפסח הכא כדאית ליה והכא כדאית ליה, ולכן הניחוהו, ועתה בגלות נכוון לעניני הפסח, ובשוב ה' את שיבת ציון במהרה בימינו נכוין אל הקרבן על הדרך שאמרנו, מה שלא יתכן בלשון שבכל הלילות אנו אוכלין בשל צלי שלוק ומבושל, כי הוא פרטי, וזה מבואר. ואומר הא שתא הכא עבדי, הכוונה מה שנאמר בזה ע"י מה שהקדמנו, כלומר לא תתביישו כי עכ"פ גם אנחנו עבדים עד לשנה הבאה שנהיה בני חורין. (ברית הלוי להמקובל ר"ש הלוי אלקבץ פרק ט"ז)
ב] צריך ביאור, כיון דמסיים השתא הכא וכו' א"כ מיירי בזמן הגלות שאין פסח, וא"כ מאי ייתי ויפסח דקאמר, אולם ידוע דהצדיקים מרגישים טעם קרבן פסח ממש בכזית מצה ואפיקומן וכו' והצדיקים מרגישין זאת גם עתה כבימי צאתינו מארץ מצרים, אלא דלאו כל אדם זוכה לכך, על כן אמר כל דצריך, כלומר שיש לו שייכות לפסח, וצריך לכך, ייתי ויפסח גם עתה, ומסיים השתא הכא על כרחך אין כל אדם זוכה לכך, אבל לשנה הבאה בארעא דישראל, ונוכל להקריב קרבן פסח בפועל ממש, וכל ישראל יזכו לכך. (הגדש"פ אגודת אזוב)
אך קשה כי אם הלשון הזה נאמר על הפסח בלבד, למה לא מחקו אותו כמו שמחקו "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כלו צלי", מאחר שאין לנו עתה קרבן פסח עד ישקיף וירא ה' מן השמים, ואפשר שזה הלשון של ייתי ויפסח כולל לקרבן פסח ולכל עניני הפסח הכא כדאית ליה והכא כדאית ליה, ולכן הניחוהו, ועתה בגלות נכוון לעניני הפסח, ובשוב ה' את שיבת ציון במהרה בימינו נכוין אל הקרבן על הדרך שאמרנו, מה שלא יתכן בלשון שבכל הלילות אנו אוכלין בשל צלי שלוק ומבושל, כי הוא פרטי, וזה מבואר. ואומר הא שתא הכא עבדי, הכוונה מה שנאמר בזה ע"י מה שהקדמנו, כלומר לא תתביישו כי עכ"פ גם אנחנו עבדים עד לשנה הבאה שנהיה בני חורין. (ברית הלוי להמקובל ר"ש הלוי אלקבץ פרק ט"ז)
ב] צריך ביאור, כיון דמסיים השתא הכא וכו' א"כ מיירי בזמן הגלות שאין פסח, וא"כ מאי ייתי ויפסח דקאמר, אולם ידוע דהצדיקים מרגישים טעם קרבן פסח ממש בכזית מצה ואפיקומן וכו' והצדיקים מרגישין זאת גם עתה כבימי צאתינו מארץ מצרים, אלא דלאו כל אדם זוכה לכך, על כן אמר כל דצריך, כלומר שיש לו שייכות לפסח, וצריך לכך, ייתי ויפסח גם עתה, ומסיים השתא הכא על כרחך אין כל אדם זוכה לכך, אבל לשנה הבאה בארעא דישראל, ונוכל להקריב קרבן פסח בפועל ממש, וכל ישראל יזכו לכך. (הגדש"פ אגודת אזוב)
