חידושים על הגדה של פסח - איזה פרפרת תזכה לבחירת חברי הפורום?

[מתגעגע]

והלא הפסח אינו נאכל אלא למנוייו?

אנחנו מדברים על סדר הפסח ולא על קרבן פסח.

לענ"ד יפסח לשון קרבן פסח.

ראה במפרשים.

כך כתב באבודרהם
(הבאתי לעיל)

אמנם יש שפירשו גם על קרבן פסח, וכנ"ל

כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.​

א] ואומרו כל דצריך ייתי ויפסח, נראה לי דאתייא כהא דאמרן (פסחים פט:) הממנה אחרים על חלקו ולא ידעו בהם בני החבורה, הרי בני חבורה רשאים ליתן לו חלקו אחר שיצלה בעת האכילה, ובני החבורה אוכלים משלהם, והוא אוכל חלקו עם האחרים שמנה עליו בחבורה שנייה. ואין ספק כי אלו שנמנו עמו מבלי דעת כל בני החבורה, הלא הוא מפני שאין להם, ולכן תקנו שיאמרו כולם כל דצריך ייתי ויפסח, כלומר אם יש שנמנו עם אחד מבני החבורה מפני שאין להם ומתביישין לבא, כדי שלא נדחה לאותו שמנה אותם עמו מעמנו, ונאמר לו טול חלקך ולך עם אותם שמנית, הרי אנו אומרים שאנו מפוייסין בדבר, ויבא ויאכל עמנו בחבורה, כיון שנמנה קודם השחיטה, עם היות שלא הגיד לנו דבר. וזה אצלי דבר אמיתי מתיישב על לב.

אך קשה כי אם הלשון הזה נאמר על הפסח בלבד, למה לא מחקו אותו כמו שמחקו "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כלו צלי", מאחר שאין לנו עתה קרבן פסח עד ישקיף וירא ה' מן השמים, ואפשר שזה הלשון של ייתי ויפסח כולל לקרבן פסח ולכל עניני הפסח הכא כדאית ליה והכא כדאית ליה, ולכן הניחוהו, ועתה בגלות נכוון לעניני הפסח, ובשוב ה' את שיבת ציון במהרה בימינו נכוין אל הקרבן על הדרך שאמרנו, מה שלא יתכן בלשון שבכל הלילות אנו אוכלין בשל צלי שלוק ומבושל, כי הוא פרטי, וזה מבואר. ואומר הא שתא הכא עבדי, הכוונה מה שנאמר בזה ע"י מה שהקדמנו, כלומר לא תתביישו כי עכ"פ גם אנחנו עבדים עד לשנה הבאה שנהיה בני חורין. (ברית הלוי להמקובל ר"ש הלוי אלקבץ פרק ט"ז)​

 

[בנימין לוריא]

אמנם יש שפירשו על קרבן פסח, וכנ"ל

אה"נ, אז מה יענו על מה ששאל הרב @פשוט?

 

[מתגעגע]

אה"נ, אז מה יענו על מה ששאל הרב @פשוט?

מתורץ בדברי ר"ש אלקב"ץ הנ"ל

 

[מתגעגע]

וְאֵלוּ הֵן: דָּם, צְפַרְדֵעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת.​

א] וישלח ה' במצרים את כל חיות השדה ויבאו וישחיתו את כל מצרים ואת האדם והבהמה והעץ וכל אשר למצרים. וישלח ה' נחש שרף ועקרב גם עכבר וחולד וצב עם זוחלי עפר זבוב וצרעה פרעוש ופשפש ויתוש כל ערוב למינהו וכל שרץ ובעל כנף למינהו באו מצרימה. וירעו למצרים מאד ויבאו הפרעושים והזבובים בעיני כל מצרים ובאוזניהם, וגם הצרעה באה עליהם ותגרשם, ויבאו מפניה חדר בחדר ותרדוף אחריהם. ויהי בהיחבא מצרים מפני הערוב וינעלו דלתותיהם אחריהם ויצו האלוקים את הסילונית[1] אשר בים ותעל ותבוא מצרימה ולה אמות ארוכות עשר אמות באורך באמת איש ותעל הגגות ותגל את התקרה ואת המסוכה ותכתכם ותשלח אמתה הביתה ותסר את המנעול ואת הבריח ותפתח את בתי מצרים ואחרי כן בא הערוב בית מצרים וישחת הערוב את מצרים ויצר להם מאד. (ספר הישר)
ועיין כאן

ב] והתייצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, בשעה שיצא לעשות צרכיו השכים משה והלך אצלו ואחזו לדבר עמו, אמר לו הניחני שאעשה צרכי ואחר כך אדבר עמך, אמר לו יש אלוה שהוא צריך לנקביו, מיד ידעו גוים אנוש המה סלה, אמר לו הקב"ה הנח לו שהוא אנוש וכו' אמר לו הקב"ה למשה המתן לו שהרבה דינין יש לי לדונו בבני מעיו שנאמר ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים. מה הוא ואת אותותי אשר שמתי בם, אמרו כשהיה פרעה נכנס ליפנות ולא יוציא כלום לא לצוע ולא לשלשל עד שיצאו בני מעיו ויפלו לפניו ובאין העכברין[2] ומנשכין אותו בפי טבעתו, וצועק צעקה גדולה עד שישמעו בני ביתו ובני פלטין שלו ובאין ורואין בזילותו ובקלקלותו. (מדרש הגדול)

ג] מכת הערוב היתה לפי שהרגו הרבה מבני ישראל, כמו שאמרו ז"ל (שמו"ר א, לח) על פסוק וימת מלך מצרים שנצטרע, והיה הורג מאה חמישים ילדים מבני ישראל שחרית ומאה חמישים ערבית, ולכך גירה הקב"ה הערוב, לפי שהם ערבים, שהקב"ה אמר לבני נח [שופך דם האדם וכו'] מיד כל חיה אדרשנו, לכך עָרֹב כתיב, חיה אדרשנו גימטריא דם ישראל עם הכולל, ואפשר כי לזה אמר למחר עד שישלימו ערבותם. (ש"ך על התורה)

ד] חֲרוֹן אַפּוֹ - אחת, עֶבְרָה - שתים, זַעַם - שלש, צָרָה - ארבע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חמש.

חֲרוֹן אַפּוֹ, שהדובים והאריות היו משחיתים והורגים מהם.

עֶבְרָה, אמר רבי יאשיה למה נקרא שמו ערוב שהעריב עליהם את המאורות (מדרש שוחר מזמור עח), ולא היה חשך כמו מכת החושך, אלא רבוי העופות החשיך האויר, מעין מה שעשה הארבה. אי נמי כל כך היו מבוהלים במרוצתם לנוס מפני פחד החיות, שהיו נופלים כמי שהולך ודרכו חשך וחלקלקות.

זַעַם, שנסגרו בבתיהם מפני פחד החיות רעות, ולא הועיל להם, כי הקדוש ברוך הוא הביא עליהם נשרים ועורבים ומיני עופות רבים ונכנסים דרך החלונות והאכסדראות והורגים בהם.

צָרָה, כשנסתלק הערוב לא נשאר מהם עד אחד, אפילו אותן שהרגו ועבדו עורותיהן, חיו והלכו להם, כדי שלא יהנו מהמכות (תנחומא וארא סימן יד).

מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים, החיות כשהלכו להם, השחיתו את הארץ ברגליהם, בעשותם בה חריצין ונעיצים וחפירות בדרכים ובבתים, עד שהיו טורחים להלוך, ובשדות קלקלו הנירין ומחרישות שנאמר תשחת הארץ מפני הערוב. (הגדת מדרש בחידוש למהר"ר אליעזר נחמן פואה ז"ל)​

---

[1] הסילונית נרמזת בפסוק "הנני משליח בבתיך את הערוב ומלאו בתי מצרים את הערוב", ומקשה האור החיים הקדוש למה נאמר פעמיים את הערוב, והתירוץ דרך רמז הערוב הערוב בגימטריא סילונית, כי על ידי הסילונית יכל הערוב להיכנס בבתי מצרים. (@מתגעגע)

[2] דווקא העכברים לפי שהם אומרים וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ כדאי' בפרק שירה, שנשכו אותו עד שיודה ויאמר חָטָאתִי הַפָּעַם יְיָ הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. (@מתגעגע)​

 

[ניר כהן]

חוברת נפלאה על ליל הסדר

https://beinenu.com/sites/default/files/alonim/69_84.pdf

 

[יהודה מ.]

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם. שֶׁלֹּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אוֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ.

במשנה (פסחים קטז:) כתוב לראות את עצמו וכו'. אבל הרמב"ם (פ"ז ה"ו) כתב להראות. ע"ש. מכאן אנו לומדים כי חייב אדם להראות את עצמו, כלומר להיות מעשיו והנהגותיו ורוחו במצב הטוב כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים. כלומר לבד מכן שאדם צריך להחשיב עצמו כבן חורין ונגאל בגאולת הנפש והגוף משעבוד מצרים וזה שעבוד היצר הרע. צריך גם להראות את עצמו, כלומר שכל משאו ונהגותיו צריך לנהוג בחיצוניות כאדם שיצא משעבוד מצרים לגאולה. וכן פירוש מרן החיד"א (בתי נפש) וז"ל לא סגי במחשבה בלבו שיקבע בלבו כאלו הוא יצא ממצרים ושמח בלבו, אלא צריך להראות בהתלהבות בגוף, שיכירו וידעו כל היושבים בביתו מתנועת שמחתו וגופו שהוא עושה לשם שמים, ויליף ליה מפסוק :והגדת לבניך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי" ומוכרח שבאמירתו לבנו עשה ה' לי הכר יכירנו בתנועה כאלו הוא יצא. עכ"ל. וזה שאנו נוהגים מנהגי חירות אנו מראים שאנו בני חורין. וכן כתב הגאון ר"ז (סי' תעג סע' ז) הביא את הרמב"ם וכתב "לפיכך צריך לעשות כל מעשה לילה זה דרך חירות". וכמו שפסק מרן (סי' תעב סע' ב) יסדר שלחנו יפה, בכלים נאים כפי כוחו, ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות. עכ"ל. נלמד שצריכים להראות עצמניו במנהגי חירות.

וזה נלמד תכונה הנמצאת אצל האדם אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, כמו שכתב החינוך (מצווה טז) בטעם איסור שבירת עצם קרבן פסח, וז"ל "שלא לשבור עצם מן הפסח - דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצוות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי דרך משל, שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה באמת, אם כל עסקו תמיד כל היום באותה אומנות ישוב בזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור וכו'. עכל"ק, ועיין שם עוד. וכן כתהב המסילת ישרים (פ"ז) בביאור חלקי הזריזות בזו הלשון, ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב) "כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים" וגו'. (תהלים פד, ג) "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'". (תהלים סג, ב) "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי". ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.​

 

[abc123]

אף אתה הכהה את שניו.
רשע בגימטריא: 570
שניו בגימטריא: 366
צדיק בגימטריא: 204

רשע בלי שניו יוצא צדיק

 

[abc123]

שבת טיש

 

[נכד הבא"ח]

תם מה הוא אומר "מה זאת" ואמרת אליו וכו'
יש להבין היאך רואים מתוך קושיית התם ששאלתו היא שאלת תם
והלא יש מקום לקושיא זו כי אכן מה זאת - מה זה מה שאתם עושים פה אוכלים מצות וכו'
ומדוע נקרא התם בשם תם על שם קושיתו??????????????
ויבואר בהקדם מעשה ששמעתי מחברי
שנסע פעם אחת עם נהג מונית
ותוך כדי הנסיעה מלמל הנהג
"אח, פלאי הבריאה פלאי הבריאה"
וביאר כוונתו - מעודי תמהתי היאך פועל הפקס
היאך הדף נכנס אל תוך החוט.....
מילא טלפון אני מבין
אתה מדבר פה שומעים שם
אבל פקס אני לא מבין איך הדף נכנס בחוט
פלאי הבריאה פלאי הבריאה....
ושוב שאל חברי חוץ מפקס הכל אתה מבין
ויען הנהג ויאמר מה הבעיה בטלפון
אתה מדבר והוא שומע
הקושיא היא בפקס איך הדף נכנס בחוט......

ומכאן נבוא לביאור קושיית התם
התם שואל - "מה זאת"
מה זאת ותו לא.....
הכל אתה מבין
הכל הוא מבין חוץ מזה
פתאום משום מקום
הוא נזכר להתקע
"מה זאת" פתאום הוא שואל
ועל כך נחקק תוארו לנצח
בהגדה של פסח בשם "תם"
היאך בדיוק אתה מבין את פלא הטלפון
ודו"ק היטב וחייך ותצחק..

כן הובא בהגדה שלפסח של הגר"י גלינסקי מעי"ז.

 

[אשר בוכריס]

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים...
שואלים בשביל מה צריך לתת סימנים למכות ?
ותירצו שאם יש מכות ולא רואים סימנים אז אלו מכות חלשות...

 

[ניר כהן]

והיא שעמדה לאבותינו , מי?
שמעתי היום בשם הרב נתן גשטטנר זצ'ל
הגמ' בברכות מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו. מזמור ? קינה מיבעי ליה? אלא שדוד אמר תודה לה' כי פחד שזה יהיה עבד או ממזר ,עכשיו שזה בנו שמח.
שואל רבי יונתן אייבשיץ מה התשובה למה לשמוח?
מתרץ יש 2 סוגי יסורים 1. כדרכו של עולם פעם טוב ופעם פחות 2. יסורים שבהשגחה פרטית לכפרת עוונות. איך נדע כל יסורים מה הם ?
אומר הרב אייבשיץ אם היסורים רגילים זה הסוג הראשון, ואם הם משונים ולא סטנדרטים הרי שהם בהשגחה פרטית,
וזהו שאמר דוד המלך עד עכשיו חשבתי שזה סתם יסורים נורמליים עבד ברבו וכדו' , אבל עכשיו שזה מבני , זה יסורים לא רגילים והם בהשגחה פרטית ולכן שמח .
וזה כוונת בעל ההגדה: והיא שעמדה היינו המציאות המשונה הזו הזו, שלא אחד בלבד אלא כל האומות נגדנו ולא רק שנה אחת אלא בכל דור ודור רוצים לכלות רק אותנו, היא זו שעומדת לנו להחזיק מעמד ולדעת שהכל בהשגחה פרטית.
נ.ב. שמעתי הדרשה בנים ולא נים ולכן יתכן שלא דייקתי , אשמח לקבל תיקונים. ​

 

[ניר כהן]

שמעתי מהרב הנאמן שליט'א כמה סימנים לזכירה:
מתי יצאנו ממצרים, באיזה שנה? כשהעולם היה במת'ח! היינו שנת ב' אלפים תמ'ח לבריאת העולם.
באיזה דף בפסחים מופיע דיני מרור? מרור זה חסה, ובזמנינו יש חסלט= חסה בלי תולעים, וזהו: שחסה מופיע בדף לט חסל'ט

 

[דובר צדק]

פעם אחת כתיב אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ופעם כתיב אשר כרת לאברהם ושבועתו לישחק
ללמדך, שפרעה ביקש שבועתו לישחק גימ' 420 והקב"ה היפך ל'שבועתו ליצחק' -גימ' 210,
והנה ההבדל בין יצחק לישחק שאת הש' השמאלית מבטאים באופן יותר רפוי, ואילו הצ' מבוטאת יותר בחוזק.
פרעה תיכנן להוציא תוכניתו לפועל באופן של "פה רך" דהיינו בישחק, כמנין 420 שנה.
אולם הקב"ה החליט שהמנין יהיה כמנין ביצחק – 210 שנים.

 

[מתגעגע]

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה.
אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

ואמר שדברה תורה כנגד ד' בנים, והם כנגד ד' רגלי המרכבה אברהם ויצחק ויעקב ודוד, ויצחק מצרה נחלץ ויבוא עשו הרשע תחתיו, ודבר זה מצאתיו בדברי מי שקדמני אשר לא ידעתי שמו, וכתב ד' בנים שואלים ביציאת מצרים כנגד ד' רגלי המרכבה, חכם מצד החסד, רשע אוי לו מי שמחשב ומכוון אל המדה כשאומר רשע מה הוא אומר, ורשע בשמאל, וביניהם איש תם יושב אהלים, ושאינו יודע לשאול זה דוד שנאמר בו תודיעני אורח חיים. (ברית הלוי להמקובל ר"ש הלוי אלקב"ץ פרק י"ז)​

 

[מתגעגע]

אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.​

אחד מי יודע עד שלשה עשר מי יודע, אם תחשוב אחר אחד מי יודע ותתחיל מחדש אחד מי יודע, וכן שנים מי יודע תתחיל מחדש אחד מי יודע, וכן אחר כלם תתחיל מחדש אחד מי יודע[1], כי כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, תמצא כי החשבון כולו עולה אלף תת"ך[2]. (אהבת תורה להרב פנחס זלמן ב"ר יחיאל דוד הורוויץ ז"ל)​

---

[1] לא הבנתי כוונתו. ובספר צפונות בתורה (חלק ב עמוד 382) מבאר שמונה כאן י"ג מעלות, והמעלה הראשונה נזכרת י"ג פעמים, והמעלה השניה נזכרת י"ב פעמים, והמעלה השלישית נזכרת י"א, פעמים, וכן כולם, וכאשר נכפיל אותם כמספר המעלה, למשל את י"ב פעמים של המעלה השניה כפול שנים, יהיה כ"ד, וכאשר נחשב י"ב וכ"ד יחד יהיה ל"ו, וכן את י"א פעמים של המעלה השלישית כפול שלשה יהיה כ"ב ול"ג וכאשר נחשב י"א כ"ב ל"ג יחד יהיה ס"ו, וכן כולם, תמצא חשבון אלף תת"כ. אבל קשה להולמו בתוך המילים של המחבר אהבת תורה הנ"ל.
​

[2] ענין המספר הזה מבואר בספר הנ"ל שיש אלף תת"כ פעמים שם הוי' בכל התורה, וכל הספר הזה בנוי על המספר הזה.

 

[נכד הבא"ח]

ראש ישיבה אחד הגיע למרן הגרב"צ אבא שאול וקבל על המצות העבות שלנו
ענה לו הגרב"צ יש לי ראיה שאפי' הרמ"א היה אוכל את זה
שהרי כתב שנהגו לאפות את שלושת המצות במשקל עישרון קמח
ועישרון הוא יותר מקילו
ואם מדובר שם במצות דקות המצה צריכה להיות בגודל של יותר משלוש מטר..

 

[abc123]

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה טוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וכו'. לכאורה לפי הסדר קודם הרג את בכוריהם ואח"כ הוציאנו ממצרים, אמנם לפי התרגום יונתן בפרשת יתרו מובן שקודם יצאו ממצרים ע"י ענני כבוד לשחוט את קרבן הפסח בארץ ישראל.​

זהו החידוש הזוכה. אשריך @מתגעגע