א] יסופר בימי
הרבי ר' שמעלקי זצ"ל בשעה שהיה רב בשינאווי, אירע מעשה בקצב אחד שכל בהמות שלו נתכשרו, והיה זאת לפלא, וחקר הרבי ר' שמעלקי זצ"ל על זה, ואמר לו הקצב כי יש לו אחד שמראה לו על היריד איזהו בהמות הם כשרים שיוכל לקנות, והלך הרר"ש על היריד, ופגע שם אחד מהצדיקים הנסתרים,
ר' נטע שינאווער זצ"ל, ושאלו מאי שיאטיה דמר הכא על היריד, והשיב לו כאשר אליהו הנביא בא על היריד ממתין עליו לראותו, ושאלו מה עסקו של אליהו הנביא על היריד, והשיב כאשר נחרב ביהמ"ק לקחו השונאים טלאים המבוקרים בלשכת הטלאים והולידו ולדות וולדי ולדות, לכך יבא אליהו על היריד לקנות אלו הולדות, כדי שלא יבאו בנ"י לידי מעילה. וכאשר נתגלה זה הצדיק, באו אליו הרבה מתלמידי
המגיד ממעזריטש זצ"ל, וגם
הרבי ר' אלימלך זצ"ל בתוכם.
פעם אחת שאלו אותו החסידים על אריכת הגלות, השיב להם כשאליהו הנביא יהיה אצלו בפסח ישאל אותו. ובליל ב' של פסח על הסדר, אמר כך: (כנראה היה זה תשובת אליהו הנביא)
מה נשתנה הלילה הזה רמז על גלות הזה,
מכל הלילות שנתארך כל כך, והתירוץ
כלנו מסובין מלשון סובין, מיר זענין אלע פון קלייען, הכוונה דכשיש גם קמח, אז מכסה על הקלייען, אבל כאשר כלו מקלייען אין במה לכסות חסרון כיס, לכך צריך זירוז גדול. אולם זה פירוש פשוט, אבל כאשר בא הרבי ר' אלימלך, והחסידים ספרו לו המעשה, אמר הוא הפירוש בדברי הצדיק ר' נטע זצ"ל, שהוא דברי אליהו הנביא, עפי"ד הגמ'
[1] (בכורות דף ח:) גבי סבי דבי אתונא דשאלו לרבי יהושע בן חנניה - אית לן בירא בדברא, עייליה ליה למתא, והשיב להם אפשילו לי חבלי בפארא - תארגו לי חבלים של סובין. והענין, בירא בדברא הרמז על חורבן בית המקדש, ציון מדבר תהיה
[2], דביהמ"ק נקרא בירא דמשם נשפע שפע לכל העולם אפילו לאומות העולם, ובעוונתיכם נחרב, ושאלו לו מדוע אינכם רואים שיבנה ועייליה ליה למתא, והשיב להם הטעם כשם שאי אפשר לגבל סובין בלי קמח שאי אפשר לצרפן, וזה ג"כ הגורם לחורבן ביהמ"ק משום שיש פירוד ושנאת חנם ומחלוקת, וזה כולנו מסובין. ויש לומר בזה הפי' במקום שיש חסרון כיס שכל אחד אינו מכסה על חבירו, ורוצה דוקא לגלות מומו של חבירו אפילו שבסתר. ואמר עוד הרבי ר' אלימלך זצ"ל שבעקבותא דמשיחא תתרבה ח"ו המחלוקת ושנאת חנם, ועי"ז יתקלקלו צינורי השפע פרנסות בני ישראל, אולם מגודל הלחץ והדחק יתעוררו הת"ח והחרדים להשתדל לאגד כל ישראל באגודה אחת לעשות שלום ביניהם, ומתוך זה תצמח הגאולה, שיבוא אליהו הנביא לגמור ולבשר בשורות טובות.
(יכהן פאר ח"ב דרוש לא עמוד פה:)
ב] נוסחא אחרת במעשה הנ"ל
[3]:
ושמעתי
מעשה נורא ונפלאה מאחד מנכדי של הרה"צ עיר וקדיש
הר' נתן נטע משינאווע זצלה"ה, בעה"מ סידור עולת תמיד, שהיה אחד מל"ו צדיקים שבדורו, כאשר העיד עליו הגה"ק
הרבי ר' שמעלקי מניקולשבורג זצ"ל, וכמ"כ הגה"ק
ר' יחזקאל משינאווי זצלל"ה, כמ"ש בסידור הנ"ל בהקדמה. והיה דרכו בקודש להיות נחבא אל הכלים בהצנע לכת, ולומר תמיד תהלים, והיו קורין אותו
ר' נטעלי תהלים זאגיר. ובזמן ההוא שימש שם בכתר הרבנות הרבי ר' שמעלקי הנ"ל, ואירע שם מעשה בקצב אחד אשר נתכשרו לו כל הבהמות ששחט בכל פעם, וריננו הקצבים אחריו שיש לו יד אחד עם השו"ב, וגילו הדבר להר"ש, ושלח תיכף לקרוא להשו"ב, ושאלו את הענין הזה, והעיד השו"ב שכן הוא שאין רואה שום טריפות בבהמות שלו, וגם אצלו הוא לפלא. ואז שלח הר"ש לקרוא את הקצב, ושאלו מאין ידעת לקנות בהמות שכולם כשרות, ואמר הקצב שבכל עש"ק הוא נותן לר' נטעלי בשר לכבוד שבת, ובעבור זה הוא עומד אצלו ביומא דשוקא, ומראה לו במקלו איזה בהמה שיקנה. ואז התחיל הר"ש לחקור אחר זאת, והלך בעצמו ובכבודו לשוק של בהמות, וראה את הר"נ הנ"ל איך שהוא עומד ומקלו בידו ומראה על הבהמות, וקרב הר"ש אצלו והכניס עמו בדברים, ושאלו מה לכם בשוק, האם יש לכם איזה מסחר, והשיב לו הר"נ לפי שידוע שביומא דשוקא שכיח
אליהו הנביא זכור לטוב, לזאת הוא עומד כדי לראותו. ושאל אותו הר"ש וכי מה טובו של אליהו הנביא ביומא דשוקא, והשיב לו הר"נ לפי שבעת שחרבו העכו"ם את ביהמ"ק, בזזו את כל הקרבנות הנמצאות בלשכת הטלאים, והולידו ולדות וולדי ולדות, וידוע דכל בהמה של הקדש הבא ליד ישראל אפילו בלא הודע, הוא מועל בהקדש, ואפילו ולדי ולדות כולן אסורות, לזאת בא אליהו הנביא ביומא דשוקא וקונה אותן, כדי שלא יבואו ליד ישראל, ומקריב אותן תמידין לשמים. וכיון ששמע הר"ש ממנו את הטעם הנפלא הזה, לא שאלו עוד בנידון הבהמות, לפי שהבין מדבריו הקדושים שהוא צדיק נסתר, ולזאת ביקש ממנו שיגלה לו רזין דאורייתא, והיה דרכו בקודש מני אז לבוא אצלו איזה פעמים בשבוע ללמוד ממנו סתרי תורה. וכאשר נתגלה קדושת צדקתו ברבים, אז התחילו לבוא אליו
הרבי אלימלך מליזענסק זצלה"ה וכמה מתלמידי
הרב המגיד ממעזריטש זצלה"ה לדרוש ממנו סתרי תורה.
ופעם אחת שאלו אותו אנ"ש על ענין אריכת הגלות, ואמר להם איך שבליל א' של פסח על הסדר כאשר יבוא אצלו אליהו הנביא ידבר עמו מענין הזה ואז ישוב להם דבריו הקדושים. וכן עשה שבליל ב' של פסח אמר על הסדר שלו בזה"ל: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, מדוע נתארך הגלות הזה המכונה בשם לילה כידוע, מכל הלילות יותר משאר הגלות, והתירוץ לפי שבלילה הזה כולנו מסובין. והעולם לא הבינו את דבריו הקדושים, אולם אחרי פסח כאשר בא הרבי ר' אלימלך אצלו שאל את אנ"ש שיאמרו לו מה שחידש הר"נ על הסדר, ואמרו לו דבריו הקדושים, ואמר בזה הלשון: יפה אמר רבינו נטע. [ואם תעיין בסידור עולת תמיד בהקדמה תראה שכתב שם שהיה דרכו של הרבי אלימלך לומר על דבריו הקדושים: יפה אמר רבינו נטע]. ואז שאלו אותו אנ"ש שיאמר להם הפירוש מדבריו הקדושים, ואמר להם איך שהר"נ כיון בדבריו על מאמר חז"ל (בכורות ח:) ששאלו סבי דבי אתונא את ר"י בן חנניא חידה הזאת: אית לן בירא בדברא עיילוהו למתא וכו' והנה בכל דבריהם היה סודות עמוקים כמ"ש בהמהרש"א ז"ל עיי"ש. ולזאת רמז על המאמר בסוד קדשו בזה הענין, דבירא מרומז על ציון מקום מקדשנו, כמ"ש במד"ר
(פ' ויצא) עה"פ וירא שם והנה באר בשדה, ובעת חרבנם נקראו מדבר עשה"כ
(ישעיה סד, ט) ציון מדבר היתה וכו', וזה תוכן שאלתם אית לן בירא בדברא היינו בהמ"ק, שהיתה נותנת שפע לכל העולם ואף לאוה"ע כידוע, ובעונותיכם נחרב, ומדוע אינכם משתדלים לבנותה. וע"ז השיב להם אפשילו לי חבלא דפארא, הענין בזה שהבין להם הטעם, כשם שא"א לגבל הסובין בלי הקמח לפי שקשה לצרפם יחד, כמו כן כל זמן ששוררת מחלוקת ושנאת חנם, א"א לצרף כלל ישראל ולהשתדל בבנינה. וזה מרומז בפ' והאבן גדולה עפ"י הבאר, והאבן מרומז על יצה"ר כמאמר הכתוב (יחזקאל לח) והסירותי את לב האבן מבשרכם וכו', ולפי שבשנים קדמוניות היה המחלוקת בין הת"ח והעמי הארצים, ובעוה"ר שוררת מחלוקת גם בין הת"ח והיראים, וע"ז תירוץ הלילה הזה כולנו מסובין, כלומר אפילו אותן היראים והשלימים הם מופרדים ומובדלים וקשה לצרפם כסובין. וע"ז גמר אומר קדשו אשר בעקבתא דמשיחא תתרבה המחלוקת ושנאת חנם, ועי"ז יתקלקלו צינורי שפע פרנסת ישראל, ומחמת גודל הלחץ זו הדחק, יתעוררו הת"ח והיראים להשתדל בשלום, ומתוך זה תצמח הגאולה שיבוא אליהו הנביא לגמור ע"י, ויבשר בשורות טובות כמאמר הכתוב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה וגו' בב"א.
(תיקון עולם מאמר י' עמוד סה:)
[1] אית לן בירא בדברא עיילא למתא, א''ל אפשילו לי חבלי מפארי ואעייליה - יש לנו באר במדבר, העלהו נא לעיר, אמר להם: עשו לי חבלים מסובין ואעלהו. וברש"י עשו לי חבלים מסובין ואם אינכם עושין שאילתי אף אני לא אעשה שאילתכם.
[2] אין כזה פסוק, אלא כעי"ז בישעיה סד, ט
צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה.
[3] ובספר וזכרך
(עמוד תנ"ג) מביא המעשה הזה בקצת שינוים בשם
האדמו"ר רבי יוחנן מטאלנא זצוק"ל שהיה רגיל לספר זאת כפי ששמע מידידו הטוב
הרבי משאץ זצ"ל שהתגורר במונטריאול ואח"כ בארץ ישראל, מעשה זה היה מקובל אצלם במשפחה.
